שערי בנימין נו

דמי דהא הבא על אשתו שלא בשעת וסתה וראתה דם בשעת תשמיש פטרינן לי' מקרבן חטאת דחשבינן לי' כאנוס כדמייתא לה בשבועות פ"ג וכו' ואלו לענין שוגג אמרינן במס' כריתות פרק ספק אכל במשנה חלב ונותר לפניו ואכל את אחד מהם ואינו יודע איזה מהם אכל וכו' ר"א מיחייב וכו' עכ"ל עיי"ש בארוכה הרי קמן מבואר החילוק בין שוגג לאנוס דאונס קיל הרבה משוגג והנה כאן בעירובין פירש רש"י על הא דאמרינן בדאורייתא מותבינן תיובתא וז"ל באיסור של תורה וחכם מורה בו היתר ויש בתלמידים שיודע להשיב ישיב קודם מעשה שלא יעבור על ד"ת אבל בדרבנן כגון עירובי חצרות שבקינן לחכם לעשות כהוראתו והדר מותבינן לי' ללמוד אם יפה הורה עכ"ל הרי קמן דמיירי שחכם הורה היתר בדבר וחבירו סומך שהוא מותר ועושה וקיי"ל כאביי דאמר במס' מכות (דף י"ז) האומר מותר אנוס הוא וא"כ כיון דאנוס הוא ואונס רחמנא פטרי' מכ"ש בדרבנן ע"כ שפיר עבדינן עובדא והדר מותבינן תיובתא אבל איסור דרבנן בשוגג ודאי צריך תשובה וכפרה וכמו באיסור שוגג דאורייתא וכנ"ל ואף אי נימא דלא קיי"ל כאביי דאמר מותר אנוס הוא דיש בזה מבוכה גדולה בין האחרונים מ"מ טעות הוראה שהורה חכם לאדם והוא עושה כן בוודאי אונס יחשב כי כן ביאר רבינו הגדול הרשב"א בתשובותיו סי' אלף קפ"ט וזה לשונו הזהב וא"ת מיכל היאך הותרה להנשא לדוד? התם אנוסה גמורה היתה או שאנסה שאול והשיאה לפלטי והיא ע"כ נבעלה א"כ התם טעות גמור של הוראה הי' שהורו לה ב"ד של שאול במלוה ופרוטה דעתה אמלוה ועל הוראה זו נסמכת וטעות כזה אנוס הוא עכ"ל ודו"ק היטב כי הוא כפתור ופרח ליישב קושיית הגאון בעל נה"מ ולהעמיד סברת אבי הגאון נ"י על מכונה

והנה עוד דחיתי לדברי הנה"מ בתשובה שכתבתי זה שנתיים לש"ב הרב החריף מו"ה יהושע העשיל קלאהרפעלד נ"י בק' יאברוב ושם הוספתי להביא ראיות לסברת מרן אבי הגאון ג"י הנ"ל ואעתיק פה וזה לשוני שם בתשובה פתח דבריו יאירו להביא ראי' לסברת אאמו"ר הגאון נ"י בספרו ק"ס דאיסור דרבנן בשוגג ג"כ צריך כפרה והביא מעל' ראי' מיי"נ היטב לראות [וכעת ראיתי אשר אבי הגאון בספרו מי נדה הרגיש בעצמו בזה] אמנם גם אנכי מצאתי ראי' מפורשת לדברי אאמו"ר הגאון נ"י דבאיסור דרבנן בשוגג צריך כפרה מהא דאיתא במס' תרומות פ"א משנה ב' דבש תמרים ויין תפוחים ר"א מחייב קרן וחומש ועיין בפירוש הר"ש שם זר האוכלן בשוגג ואיתא בפ' אלו נערות (דף למ"ד) בתוספת ד"ה זר שאכל תרומה שכתבו וז"ל ויש לומר דשאני שוגג דתרומה דתשלומין דידי' כפרה ולא ממונא וכ"כ התו' פסחים (דף כ"ט) ד"ה מאן י"א עיי"ש ועיין בזה בס' טטו"ד מה"ק סימן הרי מוכח בפירוש דשוגג דרבנן צריך כפרה והיא ראי' שאין עלי' תשובה ודו"ק

אמנם ראיתי מבוכה בזה בספרי אחרונים הן הנה"מ העלה בסי' רל"ד דאיסור דרבנן בשוגג א"צ כפרה וכמו שהביא מעכת"ה וזה ל לשון ספר מעין הברכות בריש פ"ג שאכלו (דף צ"ה ע"ב) וז"ל וההפרש בשוגג בין איסור דאורייתא לדרבנן דבאיסור תורה אפי' בשוגג חשיב עבירה וצריך כפרה וכמ"ש מהרי"ט בתשובה וראי' ממה שאמרו נתכוון לאכול בשר טלה וכו' אבל באיסור דרבנן בשוגג לא עביד איסורא כלל עכ"ל, והנה חפשתי בכל חלקי מהרי"ט ולא מצאתי דבר זה שהביא הגאון מעין הברכות ז"ל בשמו? ואולי ט"ס יש שמה. עכ"פ מוכח מדברי מעין הברכות דאיסור דרבנן בשוגג א"צ כפרה ועיין בשו"ת מאיר נתיבים באשה שמצאה דם אחרי תשמיש שא"צ תשובה בשוגג ולא ציין לנו מקורו ולי נראה להיפוך. עכ"פ מוכח שחבל נביאים מתנבאים בסגנון אחד דאיסור דרבנן בשוגג א"צ כפרה אך מכולם הי' בהעלם הראי' העצומה שהבאתי ממשנה דתרומות דמוכח בפירוש דשוגג בדרבנן א"צ כפרה. הן אמת דראיית הנה"מ מעירובין הנ"ל תמוהין מכל צד דהתם לא הי' ודאי איסור דרבנן רק ספק ובדרבנן ספק דרבנן לקולא ולכאורה י"ל אף למה שחידש הנה"מ דבדרבנן בשוגג א"צ כפרה וכאילו לא עבד כלל דמי יש לומר היינו בפעם אחד אבל בהרבה פעמים אף איסור דרבנן בשוגג צריך תשובה וכפרה וכעבותות עגלה חטאה ועיין ב"ק (דף פ') ויש בזה נ"מ לכמה ענינים אלא שאין רצוני להאריך תן לחכם וכו'. ע"כ תשובתי ליאברוב אקוה כי ימצא בזה די מבוקשו להציל אותו צדיק מר אבי הגאון נ"י ממוקשי השגיאה

סי' טו. להנ"ל. הקשית על דברת מר אבי הגאון נ"י בספרו טוטו"ד מה"ק סי' ה' הל' שחיטה שהביא שם תירוץ הכו"פ על קושיית הטו"ד בריש הל' שחיטה מדוע לא נאמר כאשר צויתיך הנאמר בשחיטה כאשר צויתיך במרה כמו שאמרינן גבי שבת? ותירץ הכו"פ דלר"ע הותר בשר נחירה במדבר א"כ לא נ"מ במדבר בשחיטה רק בא"י ולמה נצטוו ע"ז במרה א"ו מוכח כאשר צויתיך ע"פ אבל גבי שבת דשייך תיכף במדבר שפיר דרשינן כאשר צויתיך במרה! וע"ז כתב מר אבי הגאון נ"י וז"ל מיהו גם דברי הכו"פ אין נראין לי דהרי קיי"ל דמי שאינו בר זביחה אסור לאכול משחיטתו דשחיטתו לאו שחיטה הוא א"כ אם לא יהיו מצווין על שחיטה כלל לא יהי' שחיטתו שחיטה אף בקדשים כיון דאינו בר זביחה ולכך הוצרך לצוות להם על השחיטה שיהיו מחויבין בו עכ"פ כשיבואו לארץ ואז יקראו בר זביחה ויהי' שחיטתן כשרה בקדשים עכ"ל הטהור

וע"ז הקשית וזה לשונך אנכי הצעיר לא זכיתי להבין דברי כבוד אביו הגאון רשכבה"ג נ"י דהרי הכי קאמר הכו"פ במרה לא נצטוו אלא מצות שנהגו תיכף מיום והלאה לא מצות שינהגו בבואם לא"י וא"כ מאי הקשה כבוד אביו רשכבה"ג שליט"א דיש נ"מ לענין כשיבואו לארץ יהיו מותרין לשחוט בקדשים אם יהי' בר זביחה הלא דעת הכו"פ שבמרה לא נצטוו רק מצות שינהגו תיכף לא מצות שינהגו בבואם לא"י וכו'. נא מכבוד הדרת גאונו להאיר עיני להבין דברי קדושת