שערי בנימין נה

אחר שאינו מחויב כלל וק"ו הוא ומה במצוה דרבנן שעכ"פ מחויב בה מדרבנן סברו הר"ן והרמב"ן דפסול מטעם מה"ב ומזכיר עון להתפש כ"ש במצוה שאינו מחויב בה כלל בודאי אמרינן שהוא מזכיר עון להתפש ומה"ב פסול. מעתה נסתר כל הבנין שלך שחדשת בזה

אמנם מה שמבאר שם כבוד א"א הגאון נ"י. עפ"י שיטת הר"ן והרמב"ן סוגיות הגמרא דריש לולב הגזול והעלה דהא דאמר ר' יוחנן משום רשב"י משום מה"ב היינו דוקא ביו"ט שני דהוא דרבנן הוא דפסול מטעם מה"ב שהרי תירוץ ר"י משום רשב"י קאי על הקושי' שהקשה שם המקשן דפריך אלא ביו"ט שני אמאי וע"ז תי' ר"י משום רשב"י משום מה"ב. והיינו דוקא ביו"ט שני משום דהוי דרבנן אבל בדאורייתא לא אמרינן מה"ב כסברת הר"ן והרמב"ן הנ"ל ומיישב בזה קושיות התוס' שהבאת על הא דאמרינן בב"ק קרבנו ולא הגזול. ופריך הגמ' אי לימא לאחר יאוש אמאי והקשה התוס' הא לאחר יאוש פסול מטעם מה"ב ועפ"י הנ"ל מיושב. דרק במצוה דרבנן אמרינן מה"ב לאפוקי קרבנו ולא הגזול. דאורייתא הוא שפיר מה"ב כשר. ומיושב קושיות התוס'. ומה שהביא ר"י משום רשב"י שם ראי' דמה"ב פסול מקרא דשונא גזל בעולה משמע דגם בעולה אף שמדאורייתא הוא ג"כ אמרינן מה"ב ע"ז מחלק אבי הגאון נ"י בסברא הנ"ל דבעולה אף שהוא מדאורייתא כיון שעולה דורון הוא ובאה רק בנדבה ואינו מחויב בה שפיר אמרינן מי ביקש זאת מידו לגזול ע"מ להתנדב ושפיר מה"ב פסול ע"כ תוכן דברי קדשו של א"א הגאון נ"י

והנה לא יכולתי להלום את דבריו. האיך נעלם מעינו הבדולח המקרא קמא שהביא ר"י משום רשב"י. מקרא דוהבאתם את הגזול ואת הפיסח. אשר שמה לא נזכר עולה ומיירי בכל הקרבנות אף בקרבנות שמחויב בהם מדאורייתא. משמע שדעת ר"י משום רשב"י. דמצוה ה"ב אף בדאורייתא פסול ונסתר כל הבנין. ועוד בעולת גופה מצינו עולת חובה ג"כ ועוד קשה מאד לחדש פי' חדש בש"ס שכל עיקר מה"ב הוא פסול רק מדרבנן. הלא עיקר סברת הרמב"ן והר"ן הוא. כי בדרבנן יש יותר לפסול מה"ב מבדאורייתא אבל לעולם גם בדאוריי' מה"ב פסול

ומה שכתבת ליישב המדרש בפ' צו. אין העולה מכפרת אלא על הרהור הלב: אמר ר"י מקרא מלא העולה על רוחכם וכו'. דבריך נכונים המה ויש לפלפל בהם הרבה אך אין משיבין את הדרוש. זולת זה מה שכתבת בסוף מכתבך דברי האחרונים שהעלו דהטעם דמה"ב פסול הוא מטעם אי עביד לא מהני ועיין בזה בספר נודע ביהודה מה"ת סימן קל"ב קל"ג קל"ד ובס' החיים ה' לולב. רעיוני נבוכים המה בזה כעת. הלא רבא בעצמו סובר בריש לולב הגזול דמה"ב כשר וכמ"ש למעלה ורבא סובר בעצמו בתמורה דאי עביד לא מהני. ויש ליישב וצ"ע ומעתה רכב וצלח על דבר אמת. ועלה מעלה מעלה באושר ובגדולה כאוות נפשך ונפש ידידך דו"ש באהבה

(שייך לעיל ונשמט בזה"ל) וכי רבא יסבור דמותר לעשות לכתחלה עבירה ע"מ לעשות מצוה? א"כ מדוע מה"ב כשר נימא אעל"מ אי נימא כסברת התוס' דדוקא בדרבנן מכשרו מה"ב אבל בדאורייתא פסול קשה לפי דעת הפוסקים דגם בדרבנן אמרו אעל"מ עיין בחו"מ בסמ"ע סימן ר"ח. ע"כ נשמט

סי' יד. שלום וכל טוב לידידי האברך החריף ושנון זית רענן בנש"ק מו"ה גרשון ברב"ש נ"י בן כבוד הרב המאוה"ג המנוח מו"ה משה ברב"ש ז"ל

מכתבו בקיץ העבר השגתי בעת אשר הייתי חד כרעא בעגלה לנסוע למחוז חפצי ולרוב טרדה אשר הי' לי אז לגמור כל העסקים אשר לפני הנחתי מכתבו בצירוף שאר מכתבים אשר הובאו אלי מהפאסט בעצם היום הזה באיזה ספר ושכחתי וכעת מצאתי אותם ושמחתי מאוד כי מאת ד' היתה זאת להשיב כהלכה. והנה אם אמנם אדמהו אכנהו ולא ידעתיו ואין דרכי להשיב לאיש אשר אינו ממיודעי ומכירי אך מכותלי מכתבו ראיתיו כי הוא נכד לאותו צדיק איש אלקים קדוש הוא מו"ה משולם פייביש הלוי העליר זצוק"ל וגם את כבוד אביו הרב המנוח ז"ל הכרתי לכן אהני לי קומרא דאבותיו להשיב לו מפני הכבוד ולהפיח בקרבו אש התשוקה להגות באמרי שפר לפלפל בדברי רבותינו הש"ס והפוסקים כי היא חיינו לא כדרך צעירי הימים בזמנינו אשר רק לשונם תהלך בארץ וישירו בשירים על לב רע ילכו המה אחרי ההבל ויהבלו ואנחנו בדברי רבותינו חכמי הש"ס והפוסקים ראשונים ואחרונים נדגול ובהם נתפאר

א) מה שהקשית על סברת מר אבי הגאון רשכבה"ג נ"י בספרו מי נדה מה"ק סי' קפ"ה שהעלה דאיסור דרבנן בשוגג צריך כפרה וכן העלה מרן אבי נ"י הסברה הזאת גם בספרו ק"ס. והקשה מעל' הלא אמרינן במס' עירובין (דף ס"ז ע"ב) בדאורייתא מותבינן תיובתא והדר עבדין מעשה ובדרבנן עבדין מעשה והדר מותבינן תיובתא הא יצטרך אח"כ לעשות תשובה וכפרה? ע"כ לשונו. תמי' לי הלא הקושיא הזו כבר הקשה הגאון בעל נתיבות המשפט סימן רל"ד והעלה דמזה מוכח דבאיסור דרבנן בשוגג א"צ כפרה ואחרי שמעל' בעצמו הביא במכתבו דעת הנתיבות היאך הקשה הקושיא הזאת משמו

? אמנם לענ"ד דברי מרן אבי הגאון נ"י צדקו מאוד דאיסור דרבנן בשוגג צריך תשובה וכפרה וקושיית הגאון בעל נה"מ לק"מ מסוגיא דעירובין וכמו שאבאר. דע דיש חילוק בין שוגג לאונס אפי' באיסור תורה דבאונס אפי' בדאורייתא פטור וכמו שאמרו חז"ל אונס רחמנא פטרי' אבל בשוגג בדאורייתא בוודאי צריך כפרה וא"כ חזינן דאונס קיל הרבה משוגג וא"כ מכש"כ אם עשה עבירה דרבנן באונס בוודאי פטור מכל וכל. והנני להעתיק לפניך דברי הרב בנימין זאב בתשובה סי' ק"ל וזה לשונו ועל דרצה ההוא תלמיד לדמות אונס בשוגג נלענ"ד דלא