שערי בנימין נד

לכפרה ובין היכי דאינו בא לכפרה לא אמרינן מה"ב. דהנה שם בגמ' גיטין פרכינן בשלמא לעולא היינו דקתני חטאת אלא לר' יהודה מאי אירי' חטאת אפי' עולה נמי עכ"ל הגמרא. וכבר כתבתי דעת התוס' דר' יהודא ל"ל מה"ב והשתא לפי דעתך דבדבר הבא לכפרה יש סברא יותר לומר מה"ב מאי פריך הגמרא ולמה לא משני דאי הי' נקט עולה ה"א דוקא בעולה הוא דס"ל לר' יהודא דמה"ב כשר כיון דעולה לא בא לכפרה כמו שכתבת במכתבך אבל בחטאת כיון דבא לכפרה ה"א דאמרינן מה"ב לכן נקט ר' יהודא חטאת לומר דאפילו בכה"ג לא ס"ל מה"ב ע"כ שפיר לא נקט גם עולה כיון דכ"ש הוא מה חטאת דבא לכפרה לא ס"ל לר' יהודא מה"ב מכ"ש עולה דלא בא לכפרה בודאי לא ס"ל מה"ב ומדלא משני הגמ' כך ש"מ דאין לחלק אלא למאן דאית לי' מה"ב ס"ל בכל מקום אף דלא בא לרצות ולכפר ג"כ אמרינן מה"ב כדעת הרשב"א ולמאן דלית לי' מה"ב ס"ל בכ"מ לא אמרינן מה"ב אף בדבר הבא לרצות ולכפר ודו"ק. ומה מאד יומתק בדברי אלה דברי רבינו הגדול הרמב"ם בה' איסורי מזבח פ"ה הלכה זיי"ן שכתב וז"ל הגונב או הגוזל והקריב קרבן פסול והקב"ה שונאו שנא' שונא גזל בעולה ואצ"ל שאינו מתקבל ואם נתיאשו הבעלים הקרבן כשר ואפי' הי' חטאת וכו' עכ"ל הרמב"ם והיינו דפסק כר"י עיי"ש בכסף משנה והקשה הראב"ד שם למ"ש הרמב"ם ואפי' הי' חטאת בזה"ל. אמר אברהם אין כאן אפילו עכ"ל וביאר הכ"מ שם כוונתו משום דמשמע לי' דהאי ואפי' חטאת קאי אסוף דבריו שאמר והקרבן כשר וע"ז אמר הרמב"ם ואפי' חטאת ג"כ כשר לכן הקשה הראב"ד מאי אפי' הלא חטאת ראוי יותר להכשיר שאין ממנה למזבח אלא חלב ודם לאפוקי עולה שכולה כליל ומתרץ הכ"מ שדברי הרמב"ם אפי' חטאת קאי אריש דבריו אמ"ש הגונב או הגוזל והקריב קרבן פסול ע"ז אמר הרמב"ם אפי' חטאת ג"כ פסול עכ"ל הכ"מ וזה דוחק כי משמעות לשון הרמב"ם משמע שקאי אסוף דבריו אמאי דסליק מיני' אך לפי דברינו הנ"ל דברי הרמב"ם מזוקקין שבעתים דבאמת קאי אסוף דבריו כמו שפי' הראב"ד והיינו כיון שפסק רבינו הרמב"ם כר' יהודא כמ"ש הכ"מ ור' יהודא לא ס"ל מה"ב וא"כ היינו שכתב הרמב"ם ואם נתיאשו הבעלים הקרבן כשר ואפי' הי' חטאת רצונו לומר לא מבעי עולה דלא בא לכפרה ודאי כשר ולית כאן משום מה"ב אלא אפי' חטאת דבא לכפרה וה"א דפסול מטעם מה"ב קמ"ל דגם בכה"ג ג"כ כשר כמ"ש למעלה ועיין בכ"מ שם ודו"ק

ובזה הדרך הי' מקום אתי ליישב קושיא חמורה מה שהקשה אותה הגאון המובהק מו"ה אלכסנדר סענדר מרגליות ז"ל בכתבי ידו הקדושה אשר המה ת"י הרב הגדול מו"ה צבי הירש הורוויטץ נ"י על דברת הרמב"ם התמוה מאד שדבריו סותרים מני' ובי' שכאן פ"ה בהלכה ז' פסק כר' יהודא דלכן חטאת הגזולה אינה מכפרת מטעם עם שלא יאמרו מזבח אוכל גזילות ולא משום טעמא דמה"ב משמע דהרמב"ם פוסק כמאן דלא ס"ל מה"ב אף בדאורייתא כיון דקרבנות דאורייתא הוא, ואח"כ שם בהלכה טי"ת כתב וז"ל אין מביאין מנחות ונסכים לא מן הטבל וכו' מפני שהוא מה"ב ע"כ. הרי משמע דפסק כמ"ד דאמרינן מה"ב א"כ דבריו סותרין זא"ז אך כעת לא אוכל להאריך יותר כי אתה בעצמך ראית גודל טרדותי להשיב לשואלי דבר העוטרים אותי מכל צד לכן אקצר ועוד חזון וכו' ותן לחכם וכו'

ומה שרצונך לחדש ולומר. דכי אמרינן מה"ב דוקא במצוה שמחויב בה. דרך משל סוכה לולב וכדומה אבל אם עושה מצוה שאינו מחויב בה רק הוא בעצמו הביא א"ע בעול המצוה כגון שגוזל בהמה מחברו ומנדב אותה למזבח בזה לא אמרינן מה"ב ותקעת בסברא זו מסמרות וישבת בזה קושיות התוס' ריש לולב הגזול שהקשו מאי פריך הגמ' בב"ק קרבנו ולא הגזול ואלו אחר יאוש אמאי הא קניא ביאוש דלמא מיירי לאחר יאוש והא דפסול הוא משום מה"ב. ולפי דבריך ניחא דהפסוק קרבנו אשר דרשינן ולא הגזול פירש"י בחומש דפרשה זו בקרבן נדבה מיירי ובקרבן נדבה כ"ע מודים דמה"ב כשר ושפיר פריך הגמרא אי לאחר יאוש אמאי ע"כ דבריך

והנה מה שבעיניך פשוט הסברא הזאת דבמצוה שאינו מחויב בה רק הוא עצמו מתנדב לעשות המצוה ועשה את המצוה ע"י עבירה כשר ולא אמרינן מה"ב. לדידי איפכא מסתברא דאדרבא דמצוה שעשה מרצונו בלי חיוב בודאי פסול מטעם מה"ב וטעמי ונימוקי עמי כאשר אגיד לך

דע כי הרמב"ן במלחמות ריש לולב הגזול והר"ן שם סברו דיותר יש לפסול מה"ב בדרבנן ממצוה הבאה בעבירה דאורייתא היפוך סברת התוס' שם וטעמם כתבו שם וזה לשונם. אבל הגזול שהוא משום מצוה ה"ב כ"ש בשני שאני פוסלו לפי שנטילתו אינה מצוה של תורה והוא מזכיר עון להתפש עכ"ל הרמב"ן במלחמות והר"ן שם וכוונתם סברתם ביאר יפה מרן אבי הגאון מאור הגולה נ"י בספר החיים ה' לולב. דבשלמא אם הוא צריך לעשות מצוה דאורייתא ועושה אותה ע"י עבירה יש לדונו לכף זכות שעשה העבירה שרצונו לקיים מצוה דאורייתא כיון שמחויב לקיים מצוה דאורייתא וא"א בלעדו לכך אין בידו העבירה כ"כ אם מקיים את המצוה ע"י העבירה אבל במצוה דרבנן כיון דמדאורייתא אינו מחויב כלל לעשות המצוה מי ביקש זאת בידו לעשות עבירה דאורייתא לקיים מצוה דרבנן ואם הוא עושה כן אדרבא בזה הגדיל עוד עונו וז"ש הר"ן והרמב"ן לפי שנטילתו אינה מצוה של תורה והוא מזכיר עון להתפש ע"כ דברי קדשו של א"א מו"ר ושפתים ישק. הרי לדעת הרמב"ן והר"ן אפי' בעשה מצוה שהוא מחויב בה מדרבנן כיון שאינו מחויב מדאורייתא יותר יש סברא לפסול משום מה"ב וכנ"ל עאכ"ו וכ"ש בנדון דידן שכתב מעלתך שאינו מחויב בהמצוה כלל רק הוא הביא א"ע לידי חיוב וגזל בהמה להתנדב וכדומה בודאי אמרינן מה"ב דמי ביקש זאת מידו לגזול ע"מ להתנדב