שערי בנימין נב

הגאון ז"ל דהתם בחלוק הגזול בשעת הקריעה שהוא המצוה באה העבירה אבל כאן הכי ע"י שהשלים אותו לעשרה בא השחרור הלא שחררו מקודם ועבר העבירה ואח"כ שהשלימו לעשרה נעשית המצוה וא"כ דמי לשאר מהב"ע. ואי שכוונתו הי' בהשחרור כדי לעשות עמו המצוה הלא גם בכל מהב"ע נוכל לומר כן שכוונתו בהעבירה לעשות המצוה? אבל השחרור דהיינו העבירה לחוד והמצוה לחוד ואטו לא יצויר שישחרר אותו גם בלעדי המצוה? אבל כאן שכוונתו בחלוק הגזול א"א לעשות העבירה בלעדי שיעשה מצוה היינו הקריעה

ב) שוב כתב מעכ"ת אופן שני לתרץ הקושיא על בעה"מ. והיינו עפ"י דעת האחרונים דטעם דמצוה הבאה בעבירה פסולה הוא מ משום דאעל"מ ונודע דעת המוהרי"ט דדוקא היכי דיתוקן האיסור אמרינן אעל"מ אבל היכי דלא יתוקן האיסור אמרינן אי עביד מהני וה"ה לענין מה"ב אמרינן החילוק הזה. הנה בזה דברי כבודו נכונים. וכן העלה בנו"ב מ"ת חאו"ח סימן קל"ה בשם בן המחבר עיי"ש. אך מה שרוצה כת"ר לתרץ בזה הקושי' על הבעה"מ דכאן אם נאמר דל"מ להשלימו לעשרה יתוקן האיסור דשחרור. שיתא דמעל' לא ידעתי מדוע אי נימא שלא מהני לצרפו לעשרה יתוקן האיסור דשחרור? לא ידעתי מנין לו כל זה. סוף סוף שחררו ועבר אעשה דל דלעולם בהם תעבודו. ואי נימא דכוונת מעכ"ת להקשות בפשיטות מדוע מועיל השחרור. נימא כל מלתא דא"ר ל"ת אי עביד ל"מ. ע"ו אענה כבר הקשה קושיא זו הפמ"ג בא"ח אך התירוץ הוא בפשיטות דדוקא על איסור לאו נאמר הכלל דאי עביד לא מהני כמו שמדייק לישנא דהגמרא כל מלתא דא"ר לא תעביד וכו' אבל באיסור עשה ליתא לכללא דאי עביד ל"מ. ולעולם בהם תעבודו עשה הוא ולא לאו. ועיין בזה בנו"ב מ"ק חאהע"ז בתשובת הגאון מוהר"י הלוי איש הורוויטץ אבדק"ק אה"ו ובספר גינת ורדים להגאון בעל פמ"ג ובספר שנות חיים למר אביו רבינו שבגולה ז"ל אך הקושי' על הבעה"מ לא מתורץ בזה. רק אנכי תרצתי קושיות השואל מקראקא בפשיטות והוא הנכון דע"כ לא סברו הסוברים והבעה"מ דמצוה הבאה בעבירה כשר היינו דוקא אם העבירה כבר נעשית אז מכשירין לעשות עם העבירה הזו מצוה אבל לעשות לכתחלה עבירה ע"מ שיעשה אח"כ מצוה זה לא נמצא שום מ"ד דודאי פסול הוא כגון לגנוב תחלה אתרוג ע"מ לברך בו זה בודאי פסול ומעתה מקשה הגמרא האיך עביד ר"א הכי לכתחלה עבירה לשחררו לעשות אח"כ מצוה נהי דסובר מהב"ע כשר כמ"ש הבעה"מ אבל לעשות לכתחלה עבירה ע"מ שיעשה המצוה זה בודאי פסול משום מהב"ע. ומשני הגמרא מצוה דרבים שאני ומשום מצוה דרבים מתירין לעשות עבירה לכתחלה ע"מ מצוה דרבים. ובזה מיושב ג"כ מה שהקשו המפרשים ובתוכם ס' ארעא דרבנן לדעת הסוברים דמהב"ע דוקא בדאורייתא פסול אבל מדרבנן כשר א"כ תפלה ג"כ היא דרבנן ובדרבנן מצוה הבאה בעבירה כשר ומאי פריך הגמ' על ר"א מהב"ע היא. הלא תפלה היא דרבנן ובדרבנן מה"ב כשר. ולפי הנ"ל מיושב מאד דדוקא שכבר נעשית העבירה כשר מהב"ע בדרבנן. אבל לא לעשות לכתחלה העבירה. ודו"ק היטב כי אמת היא. ובעיקר קושיות הגאון מו"ה סענדר זצוק"ל על הרמב"ם בפ"ה מה' איסורי מזבח עיין בזה בס' נודע ביהודה מ"ת חאו"ח סימן קל"ד עיי"ש ויש לפלפל הרבה בזה בדבריו הקדושים. אך יומא דחושבנא קא גרים. שלא אוכל כעת לפלפל יותר. וגם ביתר דברי כת"ר יש לפלפל הרבה ועוד חזון אי"ה. נא שישים עינו היטב על דברי ויראה כי כנים וישרים המה. יברכהו ד' בבני חיי ומזוני ירום קרנו ומזלו עד שמי רום וכוכביהם. כאוות נפש ידידו באמת ובתמים מברכו בכל טוב, הק' אברהם בנימין קלוגער

סי' יג. עוד בענין הנ"ל: ב"ה יום ה' כ"ט תשרי תרכ"ט לסדר והקימותי את בריתי אתכם

ברית שלומי לא תופר מאת אהובי ידיד לבי הרב החריף ושנון זית רענן כלי חמדה לתורה ולתעודה ולכל מדה חמודה שלשלת היוחסין נגיד ורב תבונות כש"ת מו"ה ישראל שלמה הלוי איש הורוויטץ מפה"ק

בחוה"מ העבר מסר לי בנך העלם ילד שעשועים צבי הירש יחי' מכתבך היקר אלי בדברים נעימים ויקרים אשר חדשת בסוגי' דמצוה הבאה בעבירה. שש אנכי על אמרתיך בכפלים מלבד כי על עצמיות דבריך אשר נאמרים בדעת ובבינה יתירה הנני עלז ושמח עוד הגדלת ששוני שבעתיים בראותי כי הנך מקיים דברי חז"ל באמת טוב תורה עם ד"א לא כשאר צעירי הימים בזמנינו אלה אשר אך יתנו כתובה לנשותיהם ועוד לא דרכה כף רגלם על סף בית מסחר כבר יתנו גט כריתות לתורה לא כן אתה ברוך ד' אם כי בידך האחת עובד עבודת מסחרך עם כל זה ידך השנית אוחזת תלמוד בבלי ומדרשים ואגדתא לדלות מהם פנינים ואבני סגולה פעם בהלכה פעם באגדה המושכין לבו של אדם מה טוב חלקך אהובי ומה נעים גורלך יקירי

עתה אבא לפלפל בדבריך היקרים והמסולאים פעם כבונה ופעם כסותר כי באלה חפצת יקירי אם אמנם כי לא באלה חפצי לפלפל בסוגי' דמה"ב אשר ענפי' ושרשי' יסתבכון למעלה ראש אם יחי' איש מאה ויעמול בסוגיא הנ"ל קשה עליו לחדש דבר אשר לא נמצא בספרי הראשונים ואחרונים ז"ל אך למען כבודך ולמען למודך כי רב הוא פניתי א"ע מכל עמלי לעיין בדבריך

פתח דבריך יאירו לתרץ קושיות החכם מקראקא אשר הקשה אותי לפי דעת בעה"מ בריש לולב הגזול דסובר דלא אמרינן מה"ב אף בדאורייתא והביא שם דגם ר"א ורבנן סברו דמה"ב כשר א"כ קשה מה הקשה הגמ' בברכות (דף מ"ז) על ר"א והא מה"ב הוא הלא ר"א ל"ל מה"ב כלל וכתבת לתרץ בדברים נעימים דהנה הרשב"א בסוכה (דף ט') הביא דעת התוס' דכי אמרינן מה"ב פסול ה"מ בדבר שבא לרצות כגון קרבן ולולב אבל בדבר שאינו בא לרצות לא אמרינן מה"ב והרשב"א דחה