שערי בנימין נא

וא"כ נעשה העבירה מעצמיות המצוה ע"כ שפיר פסק הב"י דפסול מטעם מה"ב וא"צ כלל לומר כדעת הגאון הנ"ל דע"י הקריעה באה הגזילה כמו בחביתא דתברי' דנוכל לומר דהגזילה היא תיכף משעת שגזל. ואי קשה אמאי פסלינן מה"ב הלא העבירה הי' מקודם ולא מהמצוה. ז"א דנהי דהעבירה דגזילה באה מקודם. אבל הלאו דבל תשחית א"א להיות רק ע"י עצמיות המצוה. והוי שפיר מהב"ע. ודוק כי נכון מאד בעז"ה. ועצה נכונה היא. ומעלתו דלה לי חספא ואנא מצינא מרגניתא תותי'

ומה שהקשה מעל' לפי דברי מוהרי"ט הובא בש בשיטה מקובצת בכתובות (דף ק"ח) דאמרינן שם המודר הנאה מחבירו שוקל לו את שקלו ומחזיר לו את אבדתו וכתוב שם בשיטה מקובצת בשם הרי"ט הטעם וז"ל. דמש"ה מחזיר לו אבדתו. דמצי למימר אנא למצוה קמכוין, ואעפ"י שהוא נהנה הוא יכול לומר אני איני מתכוין להנאתי אלא לקיים מצות בוראי עכ"ל. והקשה מעל' א"כ אמאי פריך הגמרא בברכות הנ"ל על ר"א היכי עביד הכי לשחרר עבדו להשלימו לעשרה. והא עובר בעשה. הא גם ר"א לא נתכוין בזה אלא לשם מצוה להיות לו עשרה להתפלל עכ"ל קושייתו. נלענ"ד דלא דמי כלל להתם. דבשלמא במודר הנאה דהאיש המחזיר אבדתו אינו עובר עבירה. רק המודר עובר עבירה. שנהנה ממנו שמחזיר לו אבדתו. וממילא גם המחזיר עובר עבירה שמכשילו וא"כ כיון שאומר שלא נתכוין להנאתי. אלא קיום המצוה. וכיון שכן הוא תו ליכא עבירה. לא להמודר ולא להמחזיר כיון שהוא לא נדר רק שלא יהנה ממנו. וכיון דלא נתכוין לכך. שוב לא נהנה ממנו רק ממילא. אבל כאן נהי דמתכוין למצוה סוף סוף העבירה היכן הלך. כיון שהעבירה אינו תלוי באם כוון או לא עשה העבירה ואטו מותר לעשות עבירה ע"מ לעשות עמה מצוה. סוף סוף העבירה הי' עבירה. אבל כאן ע"י שכיוון למצוה. וא"כ תו אין כאן הנאה וליכא עבירה ודו"ק. ויבין מעצמו כי כן הוא

עוד הקשה כבודו על דברת הכו"פ סימן ק"י סק"א. כתוב וז"ל אף שהרשב"א נתן טעם שאסור לשחרר עבדו משום לא תחנם אף שמתכוין שיהי' לו יו"ד להתפלל עכ"ל הכו"פ ותמה מעל' שמוכח מהרשב"א בגיטין (דף ל"ח) להיפוך. עיי"ש דעבד לית בי' משום לא תחנם מק"ו דגר? ע"כ גם בעיני יפלא מאד. חפשתי בהרשב"א ולא מצאתי כדברי הכו"פ

והנה ראיתי בספר הנדפס מחדש. נקרא עטרת חכמים מהגאון מאור הגולה. מו"ה ברוך פרענקיל זצוק"ל. וכתוב שם בחידושיו לר"ה וזה לשונו. דהנה הרשב"א בחדושיו לגיטין. איתא דאף אם אינו מתכוין לחנינה לעבד שייך לא תחנם. ובכו"פ סימן ק"י איתא בזה"ל אף דהרשב"א נתן טעם דאסור לשחרר משום מתנת חנם. אף שמתכוין שיהי' לו עשרה להתפלל. מ"מ שאר מחברים לא פירשו כהרשב"א וכו' עכ"ל העטרת חכמים עיי"ש שהאריך בטוב טעם אודות הפלוגתא בין הרשב"א ושאר מחברים

ועליו הנני מוסיף להתפלא. הן ידוע דרכו לספור ולמנות דברי רבותינו הקדמונים כמרגליות וכאן הביא דברי הרשב"א וסמך א"ע על הכו"פ. כמו שהעתיק הוא דברי הרשב"א. ועי"ז תלי תניא בדלא תניא. ובאמת בדברי הרשב"א מבואר להיפך. וצע"ג על שני אריות אדירי התורה הללו ויכול להיות שדברי הרשב"א המה במק"א במקום אשר לא אדע כי בעוה"ר מבקיאות הנני דל ורזה מאוד, ד' יאיר עיני במאור תורתו הקדושה

עוד יש לומר פשוט לקושייתו על הבעה"מ שסובר דר"א לית לי' מהב"ע דלא תקשה לשיטתו מאי פריך בברכות מ"ז לר"א והא מצוה הבאה בעבירה הוא ומאי פריך הא ר"א לית לי' מה"ב. דהנה ראיתי בהרא"ש בברכות דלא גריס כלל האי קושיא דהגמ' והא מצוה הבאה בעבירה היא אלא גריס סתם והיכי עביד הכי והאר"י כל המשחרר עבדו עובר בעשה ומשני מצוה דרבים שאני עכה"ג. וא"כ יוכל להיות שהגירסא זו הי' כתובה ג"כ לפני רבינו הבעה"ט ותו לק"מ רק התירוץ האמיתי אפי' לגרסתינו הוא כמ"ש למעלה: פה אסיים ואתו הסליחה על רוע הכתיבה כי מרוב מהירות א"א לכתוב בכתיבה תמה ואי"ה מוכן אנכי להשיב לו בס"ע אשר יבקש תורה מפי. הנני ידידו דור"ש ב"ה. הק' אברהם בנימין קלוגר

סימן יב. שנית על ענין הנ"ל

ב"ה יום ה' ח' תשרי תרכ"ט לפ"ק

השוכן שמים יגמור החתימה לחיים לאיש אשר ברוחו פי שנים הוא כבוד ידיד נפשי וחמדת לבבי הרב המאה"ג החריף ובקי המפורסם פאר היוחסין כש"ת מו"ה צבי הירש הלוי איש הורוויץ נ"י

מכתבו היקר עם ח"ת קבלתי ושש אנכי על אמרותיו כמוצא שלל רב אך אחרי מחילת כבודו אומר כי כל דבריו משוחים בששר הפלפול וכל רוח האמת אין בם וכל דבריו היקרים יעברון לפני כבני מרון

ראשון תחלה כתב מעכ"ת נ"י לתרץ קושיות השואל מקראקא על בעה"מ ריש לולב הגזול דהעלה שר"א ורבנן לית להו מהב"ע א"כ קשה קושי' עצומה הלא אמרינן בברכות מ"ז ר"א שיחרר עבדו והשלימו לעשרה ופריך והיכי עביד הכי והא המשחרר עבדו עובר בעשה ומשני מצוה שאני. ופריך מצוה הבאה בעבירה הוא? ומשני מצוה דרבים שאני. והשתא לדעת הבעה"מ מאי פריך הא ר"א לית לי' מה"ב? ומתרץ מעכ"ת עפ"י סברת הגאון מו"ה סענדר זצוק"ל ותוכן דבריו דדוקא היכי דהעבירה אינה באה ע"י המצוה אז מכשירין מהב"ע משא"כ כאן בקורע חלוק הגזול ע"י המצוה שהיא הקריעה בא העבירה דאז הוי גזל כמו גבי גזל חביתא דחברי' ע"כ שפיר פסלינן מטעם מהב"ע כן תוכן סברתו ושפתים יושק וע"ז אומר מעלתו שבזה יתורץ גם קושיות השואל על הבעה"מ דגם כאן ע"י המצוה להשלימו לעשרה בא העבירה ע"כ תוכן דבריו. ופליאה דעת ממני לא אוכל להבין ולא דמי כלל לסברת