שערי בנימין ד

סי' א'. שאלה. הא דקיי"ל במס' נדרים (דף פ"ז ע"א) ובמס' ב"ב (דף קכ"ט) דבכל התורה תוך כדי דבור כדבור דמי. ויכול לחזור תכ"ד לבר ממגדף ועובד ע"ז ומקדש ומגרש דבהם תוך כ"ד לאו כד"ד ולא מהני חזרה. ועיין בר"ן שם בנדרים. ובתוס' שם ובב"ב ברשב"ם ותוס' שם הטעם

האיך הדין בהקדש אי נימא דדמי לכל התורה. דאמרינן בהם תכ"ד כדבור דמי. או נימא משום חומרא דהקדש אמרינן גם בזה תכ"ד לאו כד כדבור דמי. ולא מהני חזרה תכ"ד. ואת"ל הקדש דחמירא אמרינן תכ"ד לאו כדבור דמי. בזה"ז דליכא הקדש מזבח. ולא הקדש בדק הבית. רק במנדר צדקה לעניים אי אמרינן דצדקה דמי להקדש. ותכ"ד בצדקה לאו כדבור דמי או לא

? תשובה. החלוקה הראשונה אי אמרינן בהקדש תכ"ד כדבור דמי. או לא? הוא שאלת הראשונים ותלוי באשלי רברבי. ואברר הדבר כיד ד' הטובה עלי. זה לשון הרמב"ם בפרק ט"ו מהלכות קרבנות הלכה א'. האומר ולדה של זו עולה. והוא שלמים וכו'. ואם אחר שגמר בלבו והוציא בשפתיו שתהי' שלמים חזר בו. ואמר ולדה עולה. אעפ"י שחזר בו בתוך כ"ד הרי ולדה שלמים. שאין חזרה בהקדש ואפילו בתוך כדי דבור עכ"ל

משמע מדברי הרמב"ם ז"ל. דטעמא דלא מהני באומר הוא שלמים ואח"כ ולדה עולה משום דבהקדש תוך כדי דבור לאו כדבור דמי. ולא מצי לחזור. והקשה הש"ך ז"ל בסימן רנ"ה סק"ה. והמשל"מ בפ' ט"ו מה' מע"ק עליו קושי' עצומה. מהא דאמרינן במס' ב"ק (דף ע"ג ע"ב). דקאמרינן התם דרבנן ור' יוסי פליגי גבי עדות. דרבנן סברי תכ"ד לאו כד"ד. ור' יוסי סבר תכ"ד כדבור דמי. ופריך הגמרא. וסבר ר' יוסי תוך כ"ד כדבור דמי והא תנן הרי זו תמורת עולה תמורת שלמים הרי זו תמורת עולה דברי ר"מ. ר' יוסי אומר אם לכך נתכוין בתחלה. הואיל ואי אפשר לקרות שני שמות כאחד דבריו קיימין. ואם אמר תמורת עולה ונמלך ואמר תמורת שלמים. הרי זו תמורת עולה. והוינן בה נמלך פשיטא? ואמר ר"פ נמלך בתוך כ"ד אמרינן. ומשני הגמרא אמרי הרי תוך כ"ד הוי חד כדי שאילת תלמיד לרב. וחד כדי שאילת הרב לתלמיד. כי לית לי' לר' יוסי כדי שאילת תלמיד לרב. שלום עליך רבי דנפיש. כדי שאילת רב לתלמיד שלום עליך אית להו. עכ"ל הגמרא. ורצונם לומר דסוגיא דתמורה. דסבר ר"י תוך כ"ד לאו כדבור דמי. מיירי בתוך כ"ד. דבור גדול. וא"כ מכח קושיות המקשן וסברת התרצן מוכת דלא כהרמב"ם. דאי כסברת הרמב"ם. דבהקדש תכ"ד לאו כד"ד מאי מקשה מעדות ההקדש התם שאני. אלמא מאן דאית לי' תכ"ד כדבור דמי. ה"ה נמי בהקדש, מש"ה מקשה מעדות ההקדש. וגם לפי סברת התרצן ג"כ מוכח דתוך כ"ד כדבור דמי. רק דטעמא דר"י דתמורה דלא מהני חזרה. עיקר הטעם משום דהוי תוך כ"ד גדול ולא מקרי זה תוך כ"ד. אבל בתוך כ"ד קטן גם ר"י מודה דבהקדש תכ"ד כד"ד וזה סותר לסברת הרמב"ם. דפירש הטעם. דלכן לא מהני בהקדש משום דתכ"ד לאו כדבור דמי? ומתוך קושי' העצומה הזאת. דחה הש"ך דברי הרמב"ם מהלכה. והעלה דהקדש דמי לשאר מילי. ואמרינן בי' תוך כ"ד כד כדבור דמי

והנה המשנה למלך שם בפט"ו מהל' מע"ק. המליץ בעד רבינו להסיר מעליו הקושי' הגדולה הזאת. וזה לשונו. והנראה לי הוא לומר דרבינו דחה סוגיא זו דמרובה מהלכה. לפי שהקשה לו קושיות התוס'. (כאן במרובה ד"ה כי לית לי') שהקשו תימא דרב אחא מדיפתי. דאמר בפ"ק דמכות. ובפ' שבועת העדות. דתוך כ"ד כדבור דמי. והוא כדי שאילת תלמיד לרב. כמאן? דלרבנן לית להו כלל כדי דבור. אפי' כדי דבור קטן. ור' יוסי נמי בתלמיד לרב מודה דלאו כ"ד דמי עכ"ד. ומכח קושיא זו הכריח רבינו, דסוגיא דמרובה היא אליבא דמ"ד בפ' שבועת העדות דתוך כ"ד הוי כדבור. הוי כדי שאילת רב לתלמיד. ולדידי' ניחא דלא תקשה דר' יוסי אדר' יוסי. דר' יוסי דרבנן דאית לי' דתוך כדי דבור כדבור דמי. מיירי בשאלת רב לתלמיד. ור' יוסי דר' מאיר מיירי בשאלת תלמיד לרב וס"ל כר' יוסי. אך לרב אחא ור"ל דריש פ"ד דנזיר דאית להו דאפי' כדי שאילת תלמיד לרב כדבור דמי. אי אפשר לתרץ קושיות דר' יוסי אדר"י כסוגיא דמרובה. דא"כ אתי דלא כמאן? וע"כ אית לן למימר לדידהו טעמא דר' יוסי דתמורה, הוא משום דבהקדש לא אמרינן תוך כ"ד כדבור דמי. ולעולם דבעלמא אית לי' דתוך כ"ד כדבור דמי. ואפי' כדי שאילת תלמיד לרב. אלא דשאני הקדש דלא מהני חזרה. ואנן פסקינן הלכתא כר' יוסי דפליגי אדרבנן וכר' יוסי דפליג אר"מ

והנה מה שתרצו התוס' לקושיא זו לא הבנתי דבריהם. דמה שהביאו מסוגיא דנזיר ומפ' בתרא דנדרים אין ראי' משם. אלא דתכ"ד כד"ד ודלא כרבנן דר' יוסי. אך מה שתמהו דמנ"ל להו דהוי כדי שאילת תלמיד לרב. דהוי דלא כמאן. לא ידעתי האיך העלו מזור לקושיא זו. והדבר אצלי צריך עיון. עכ"ל המלמ"ל. ועיי"ש היטב עוד בארוכה

ותמצית דבריו דמכח קושיות התוס'. דהקשו דר"א מדיפתי דס"ל דתוך כ"ד כדבור דמי. אף כדי שאילת תלמיד לרב. הוא דלא כמאן? ותירוץ התוספות