שערי בנימין מט

מד"ת הוא מדבר ר"פ הנ"ל דאמר ל"ג אלא לפחות מש"פ וכו' והקשה ע"ז מהא דאיתא בסנהדרין (דנ"ט) על הא דאמרינן התם מי איכא מידי דלישראל שרי ולנכרי אסור ופריך הגמ' והרי פחות מש"פ ותירצו התם משום דלא ב"מ נינהו וא"כ מוכח דמסתמא דהש"ס לא ס"ל הא דר"פ דגזל פמש"פ אסור לישראל דאל"כ לא מקשה הש"ס מידי והרי פחות מש"פ דהא גם לישראל אסור מה"ת עכ"ד הלח"מ ע"כ מתוך קושיא זו כתב המ"מ דהטעם של הר"מ הוא משום דח"ש אסור מה"ת וא"כ ל"ק מידי קו' הלח"מ הא דהר"מ פ' כר"פ ובהגמרא משמע דלא כר"פ דזה לק"מ רק לפי דעת הלח"מ דס"ל הא דפ' הר"מ דאסור לגזול כ"ש ד"ת הוא שיצא לו כן מדברי ר"פ אבל לפי דעת המ"מ דטעם הרמב"ם לא משום דפסק כר"פ רק עיקר טעמו משום דח"ש אסור מה"ת א"כ לק"מ ודוק כי נכון הוא. וא"ל בל"ז אסתמא דהש"ס דמקשה הרי פחות מש"פ א"כ צ"ל דהקו' אינו לר"י דס"ל ח"ש אסור מה"ת דא"כ גם לישראל אל אסור וצ"ל דעיקר קושיות הגמ' הוא לר"ל דס"ל ח"ש מותר מה"ת א"כ שפיר מקשה הגמרא מי איכא מידי דלישראל שרי ולנכרי אסור ואנן פסקינן כר"י דח"ש אסור מן התורה א"כ קושיות הגמרא שלא אליבא דהלכתא זה אינו קושי' דקיי"ל בכל התורה הלכה כר"י לגבי ר"ל בר מהני תלת הנזכרים בר"פ החולץ

אמנם לפי מ"ש התוס' בחולין (דף ל"ג) ד"ה אחד נכרי וכו' והבאתיו לעיל דר"ל ל"ל האי כללא דמי איכא מידי א"כ קשה מה מקשה הש"ס הרי פחות מש"פ לר"י בלא"ה לק"מ כמש"כ דכיון דלדידי' גם בפחות מש"פ יש איסור דאורייתא ואי דקאי הקו' לר"ל גם ז"א דהא כבר כתבתי בשם התוס' דר"ל ל"ל האי כללא דמי איכא מידי ע"כ לפי"ז י"ל לחדש דקושיות הש"ס דהרי פחות מש"פ קאי גם לר"י ולר"פ ולפרש פירוש חדש בש"ס. דהנה המ"מ כתב שם בריש ה' גזלה בשם י"א דהא דאסור לגזול אפילו פחות מש"פ דוקא כשיעור מה דקפדו בי' אינשי הוא דאסור אבל ליטול מן החבילה קיסם דליכא אינשי דקפדי בי' שרי והיינו ניצול בשל ישראל משא"כ אצל הב"נ דאכזרים המה כמ"ש רש"י שם בסנהדרין (דף נ"ט) א"כ ליטול קיסם אצלם ג"כ אסור וא"כ בכה"ג מקשה הש"ס מי איכא מידי דלישראל שרי אף לר"י ור"פ ע"ז משני התם שפיר דלאו ב"מ נינהו ול"ק קו' הלח"מ ג"כ. ודו"ק כי קצרתי מאפיסת הפנאי והוא דבר נחמד אף נעים ובינותי בספרים ולא מצאתי לאחד מי שהעיר בזה. אך מצאתי לאחד קדוש מדבר הוא הגאון בעל פ"מ בספרו ראש יוסף בחדושיו לחולין (דף ל"ג) בד"ה הן אמת שהעיר מעט במה שכתבתי וכ' וז"ל והא דפריך והרי גזל היינו לתירוץ דכובש ש"ש לר"פ אה"נ דל"ק מגזל דלישראל איסורא מיהא איכא ושוב אין חידוש מה שב"נ נהרג עליו עכ"ל ודבריו הן המה קו' הלח"מ והי' בהעלם מאתו שכבר הקשה כן הלח"מ ובאמת דברי הר"י דחוקים מאד כנראה למעיין אך לפי דברי מתורץ קושיות הלח"ם ונכון מאד הארכתי להשיב על כל דבריו פעם כסותר ופעם כבונה כי כך היא דרכה של תורה ופה תהא שביתת קולמוסי ואסיים בשלום ואבקשהו לעיין היטב בכל דברי תשובתי אז אקוה כי ימצא כף נחת בעזה"י וכל דברי שקולים בפלס האמת ובמאזני השכל והנני בזה ידידו ואוהבו דור"ש ומוכן אי"ה בכ"ע להשיב לו דבר ד' זו הלכה הטרוד מאד: סי' יא. ב"ה יום ה' ח' תשרי תרכ"ט פה בראדי

שוכן רומה ייטיב גמר החתימה לכבוד ידיד נפשי הרב החריף ובקי המופלג בתורה השלם כש"ת מו"ה יעקב דובער שטערינבערג נ"י מק' קראקא: יקרת מכתבו זה כביר עם חדושי תורתו נכון השגתי בעת אשר הייתי חד כרעא בעגלה לנסוע למחוז חפצי. והייתי טרוד מאד לגמור כל עסקי אשר לפני. כי רבים המה. והנחתי מכתבו באיזה ספר ושכחתי ובין כך ובין כך מן השמים עכבוני שלא נסעתי ובימים הללו מצאתי מכתבו ראיתי כי מן השמים הוא להשיבו דבר בעתו הגם שאני טרוד כעת להשיב שואלי דבר וגם לסדר חדושי לבית הדפוס. אמרתי לו משפט הבכורה. ואתו הסליחה על איחור תשובתי כי אין אשמה בי יען כי שכחתי באיזה מקום הנחתי מכתבו. וכעת אשיב לו כיד ד' הטובה עלי. אך בקצרה מאפיסת הפנאי. וזה החלי. ראשון כתב מעכ"ת להקשות לפי שיטת בעל המאור ריש לולב הגזול דחידש דר"א ורבנן דסברו בגזל עצים וסיכך בהם. אין לו אלא דמי עצים, ש"מ דסברו מהב"ע כשר. א"כ קשה אמאי אמרינן בברכות מ"ז על ר"א דשחרר עבדו והשלימו לעשרה ופריך הגמרא והיכי עביד הכי. והא המשחרר עבדו עובר בעשה ומשני הגמרא מצוה שאני. ופריך מצוה הבאה בעבירה היא? ומשני מצוה דרבים שאני. והשתא לדעת בעה"מ מאי פריך על ר"א והא מהב"ע היא הא ר"א לית לי' כלל מהב"ע. עוד הקשה על הסוברים דבמצוה דרבנן לא אמרינן מהב"ע. א"כ קשה ג"כ הלא תפלה דרבנן הוא. ואפי' היא דאורייתא עכ"פ להתפלל בעשרה ודאי דרבנן היא כמ"ש הרא"ש שם וא"כ קשה ג"כ מאי הקשה על ר"א מהב"ע היא. הלא בדרבנן לא אמרינן מהב"ע

? והנה הקושי' השני' על דעת הסוברים דבדרבנן לא אמרינן מהב"ע מהך דברכות כבר הקשו האחרונים ועיין בס' ארעא דרבנן למוהר"י אלגזי אות מ' אמנם הקושי' הראשונה שהקשה על הבעה"מ הלא ר"א לית לי' מהב"ע כלל. היא קושיא נכונה לא ראיתי מי שהעיר בזה ויפה העיר

אמנם לענ"ד לק"מ. דע"כ לא קאמר הבעה"מ והעומדים בשיטתו. דמצוה הבאה בעברה כשר. היינו דוקא היכי דהעבירה כבר נעשית והוא בא לעשות מצוה עם העבירה אמרינן שפיר דמהב"ע כשר אבל לעשות לכתחלה עבירה ע"מ שיעשה עמה מצוה זה לא יתכן ולא יצויר לשום מ"ד. הגע עצמך לשיטת בעה"מ מותר לגנוב לכתחלה אתרוג או לולב ע"מ