שערי בנימין מח

ולפי חילוקו הנ"ל ליתא לקו' כיון דמזמנים נכרים על ב"מ הוי כמו מאכילו בידים ובזה מודה אמו"ש דאסור אף בדבר המותר למושיט

ומה שהביא מעכ"ת דברי השו"ת חס"ל שהביא ג"כ דברי אמו"ש. ודחה דבריו מתוס' חגיגה ומתו' ב"מ הנ"ל וכתב מעכ"ת שיפלא בעיניו שכבר קדמו בראיותיו בס' יהושע. ונעלם מהחס"ל דבריו. הנה מעכ"ת ראה ראי' אחת בספר יהושע ואנכי רואה ראיות הרבה ואגלה לו שכל דברי ספר יהושע באותו תשובה אמורים בספר בני חייא ובס' עץ חיים למוהר"ח אבולעפיא ובספר אורח מישור על נזיר ובס' יד מלאכי ובספר בני יהודא ובס' מחזיק ברכה ובס' למודי ד' ועוד בכמה ספרים נלאיתי לכותבם וכמעט לא חידש הרב בעל ספר יהושע דבר מה שלא נזכרו בספריהם וחלילה לי לחשוד אותו שהתלבש א"ע בטלית שאינו שלו. אך שהי' בהעלם מאתו

ט ומה שהביא מעכ"ת בחתימת מכתבו לפשוט ספיקת הפמ"ג ביו"ד סימן ס"ב סק"א שנסתפק אם מותר להושיט לב"נ ח"ש אמ"ה הרי לשיטת הרמב"ם בפ"ט מה' מלכים משמע דאסור להושיט משום דשיעורין לא נאמרו לב"נ א"כ גם ח"ש אסור לדידי' ואסור להושיט להם ופשיט מעלתו הספק עפ"י דברי הכו"פ סימן ס"ב סק"ג ות"ד דהא דפליגי ר"י ור"ל דלר"י נ"ל במה"ח מבשר בשדה טרפה ולר"ל מאך בשר בנפשו כל חד לשיטתו אזיל והעלה הכו"פ ותוכן דבריו שם. דהפלוגתא אי שיעורין נאמרו לב"נ הוא פלוגתת ר"י ור"ל אי ח"ש אסור מה"ת או לא. דלר"י דח"ש אסור מה"ת לא נאמרו שיעורין לב"נ ולר"ל דח"ש מותר מה"ת באמרו שיעורין לב"נ דאל"כ יקשה לר"ל מי איכא מידי דלישראל שרי ולנכרי אסור ע"כ דברי הכו"פ בקצרה. וכיון שכן כתב מעכ"ת ד דשפיר פי' הר"מ דשיעורין לא נאמרו לב"נ כיון דקיי"ל הלכתא כר"י דח"ש אסור מה"ת ממילא ס"ל שיעורין לא נאמרו לב"נ וממילא נפשט ספיקת הפמ"ג להחמיר דאסור להושיט ח"ש לב"נ כהרמז"ל דגם ח"ש נאסר להם ע"כ תוכן דברי מעכ"ת

הנה דבריו יקרים וחביבים מאד. אך מה אעשה כי דברי רבינו הכו"פ אשר עליו בנה מעכ"ת את יסודו לא אוכל להבין. ומה אעשה אמרתי אחכמה להבין דברי רבינו כו"פ והמה רחוקים ממני דכל עיקר המצאת הכו"פ הוא דר"ל ע"כ לא ס"ל הא דכתב הר"מ דשיעורין לישראל נאמרו ולא לב"נ. דהא לישראל ח"ש שרי אליבי'. וא"כ קשה מי איכא מידי דלישראל שרי. ולנכרי אסור הנה נעלם מאת עיני הכו"פ דברי התוס' בחולין (דף ל"ג ע"א) בד"ה א' עכו"ם וא' ישראל ע"ש שהקשו לפי הכלל דליכא מידי דלישראל שרי ולנכרי אסור וא"כ קשה לר"מ דאמר דאינו נוהג איסור אמ"ה אלא בבהמה טהורה בלבד א"כ קשה הא איכא אמ"ה דחיות ועופות טהורים דלישראל שרי ולנכרי אסור ותירצו דמ"מ אמ"ה דידי' אסור משום דבעי שחיטה אע"ג דכותי אסור במשהו בשר גו"ע וישראל לא מתסר אלא בכזית בשר וא"כ קשה סוף סוף ליכא מידי דלישראל שרי ולנכרי אסור ז"א דהא אר"י ח"ש אסור מה"ת גם לישראל. ואי תיקשה להר"מ אליבא דר"ל דסובר לר"ל ח"ש מותר מה"ת לישראל וא"כ קשה מי איכא מידי דלישראל אל שרי ולנכרי אסור דלמא לר"ל ל"ל האי כללא דמי איכא מידי ע"כ תוכן דבריהם וא"כ נסתרו כל דברי הכו"פ כיון דר"ל לית לי' האי כללא דמי איכא מידי ותמי' לי שלא הרגישו האחרונים ע"ד הכו"פ הללו. ועוד יותר נפלא בעיני שהכו"פ בעצמו בסימן כ"ז הביא דברי התוס' הללו. וכאן הי' בהעלם מאתו. וממילא בנפול היסוד הוא דברי הכו"פ נפל כל בנין של מעכ"ת

אמנם להצדיק דברי הכו"פ. י"ל דדברי התו' אינם מוכרחין וי"ל קו' אף אם אמרינן דר"ל ס"ל האי כללא דמי איכא מידי דע"כ לא פליגי ר"י ור"ל לענין ח"ש אלא אליבא דרבנן. אבל אליבא דר"ש דס"ל כל שהוא למכות ולא כזית אלא לענין קרבן. לכ"ע אף לר"ל ח"ש מדאורייתא אסור ולוקין עליו א"כ י"ל דר"מ כר"ש ס"ל א"כ גם לכ"ע ח"ש אסור אף לר"ל. אבל לעולם גם ר"ל ס"ל האי כללא דמי איכא מידי ודו"ק כי נכון הוא. א"כ צדקו מאד דברי הכו"פ וממילא דברי מעכ"ת הבנוין ע"ד הכו"פ נכונין המה

ובהיותי בזה אציין למעכ"ת הערה אחת מה שעלה בדעתי בהחפזי. דע דאיתא בהר"מ ריש ה' גניבה וריש ה' גזלה וכן פסקינן בש"ע דאסור לגנוב ולגזול פחות מש"פ מד"ת וכתב המ"מ והדו"פ בריש ה' גזלה הטעם מידי דהוי אח"ש שאסור מה"ת ולפ"ז משמע דר"ל דס"ל ח"ש מותר מה"ת א"כ גזל פחות מש"פ הוי כמו ח"ש לענין איסורין ומותר מן התורה ואינו אסור אלא מדרבנן. כ"נ לכאורה לפי דברי המ"מ והדו"פ. עיין בזה בס' תפארת יוסף מהריח"ל מפרעמישלא בהסכמה של הרב רי"ש נ"י מלבוב ונדבר מזה להלן ודוק

אמנם אחר העיון זה אינו, דאיתא בסנהדרין (דף נ"ז ע"א) אלא אמר רב פפא ל"נ אלא לפחות מש"פ ופריך הגמרא א"ה עכו"ם בישראל אסור הא בר מחילה הוא ומשני נהי דבתר הכי מחיל לי' צערא בשעתא מי ל"ל ופירש"י הלכך גזל הוא עכ"ל וכך איתא במס' ב"מ (דף ס"א) לא תגנובו ל"ת ע"מ למיקט א"כ י"ל דגם לר"ל דס"ל ח"ש מותר מה"ת אעפ"כ הכא לענין גזל שאני דהרי חזינן דהתורה הקפידה על הגזל משום צער ובפירוש רבתה התורה ל"ת ע"מ למיקט וצער גם בפחות מש"פ א"ל ולא גרע מגנב ע"מ למיקט הלכך בגזל או בגנב בפחות מש"פ אסור גם לר"ל ודו"ק כי לדעתי הוא סברא ברורה

אמנם לכאורה קשה למה פירש המ"מ והדו"פ הטעם משום דח"ש אסור מה"ת ת"ל דהו"ל גונב ע"מ למיקט. ונ"ל לתרץ דהנה הל"מ בריש ה' גזלה כתב דמקור דברי הר"מ שפסק דאסור לגזול פחות מש"פ