שערי בנימין מו

הנזכר אף הלוה עובר משעת הלואה על לאו דלפ"ע לת"מ שנותן מכשול למלוה לעבור על לאו דלא תשימון וכ"כ הר"ן בתשובותיו סימן ע"ג ומסיים שם היד מלאכי וז"ל הרי דלדעת כל הני רבוותא קעבר הנותן מכשול משעת נתינה אע"ג דלא בא לידי מכשול וכדכתיבנא וא"כ מכ"ש שעובר מספק

ב) ומה שהביא מעכ"ת דברי הנ"צ שהעלה לדינא דאסור למכור להם חלב אף היכי דיש להם משום דניתוסף איסור כמ"ש התוס' גבי רביעה כבר כתבתי לעיל ובררתי היטב הדבר דרק באית לי' לדידי' הוא דאסור משום דניתוסף איסור אבל במצי זבין ליכא כאן שום הוספת איסור וא"כ נסתר דבריו מה שהעלה בשאלתו לאיסור כיון דכאן מיירי במצי זבין ושרי לכ"ע

ג) ומה שהביא מעלתו באות ג'. וכן עוד בכמה מקומות דברי הפוסקים הר"ן והת"ש שהעלו דאפילו בדלא קאי בתרי עברי דנהרא אסור משום דמסייע ידי עו"ע כבר בררתי לעיל בארוכה דעת הפוסקים וא"כ נסתרו כל דברי מעכ"ת בזה ואחרי אשר שפתי כהן ישמרו דעת לעשות שלום בין הפוסקים דכ"ע מודים להמרדכי דבעכו"ם או מומר ליכא איסור דלפ"ע רק בדקאי בתרי עברי דנהרא אבל בדלא קאי שרי לגמרי והפוסקים דסברי דאיכא איסור אף בדלא קאי בתרי עברי דנהרא לא אסור משום איסור דלפ"ע רק איסור אחר נגעה בו משום מסייע ידי עו"ע אבל איסור דלפ"ע ליכא וא"כ כל ראיותיו המה אך למותר וכל שאלתו תסובב רק על ציר אחת אם יש במומר זה איסור משום מסייע ידי עו"ע א"כ לדעת הש"ך דמשוה מומר ונכרי אין כאן איסור משום מסייע ידי עו"ע כמ"ש למעלה וכמ"ש מעכ"ת בעצמו

ומ"ש מעכ"ת באות ההוא להביא ראי' נפלאה לשיטת הש"ך דבכותי ומומר ל"ש לפ"ע מתו' חולין (דף ג' ע"ב) הנה מתחלה אגיד לו דמעכ"ת הוסיף בכל מכתביו תיבת כותי דבש"ך ליתא רק בעכו"ם ומומר לא בכותי ולפי השערתי דברי הרב נ"צ בסימן ק"ס גורמין לו טעות זה דהוא כתב לפי דעת הש"ך דבמומר ועכו"ם ל"ש לפ"ע ה"ה בכותי אך לבבי לא כן ידמה ויש בזה נ"מ גדולה כאשר אבאר אי"ה במקום אחר אם יהי' אלקים עמדי

אמנם מלבד כל זה עיקר ראייתו מה שהביא ראי' לדעת הש"ך מתו' חולין הנ"ל בד"ה בודק סכין ונותן לו שהקשו שמה אמאי בעי במומר בודק סכין ובכותי יוצא ונכנס יניחנו לשחוט ואח"כ יבדוק הסכין במומר ובכותי יחתוך כזית בשר ויתן לו דמשתרי בכך והקשה מעכ"ת הרי אם הכותי ומומר ינבלו שחיטתן יעשו איסור וא"כ האיך מותר לישראל ליתן להם לכתחלה לשחוט בלי בדיקת סכין ובלי יוצא ונכנס דהרי אנו מביאין אותם לכך ושוב שייך לפ"ע ע"כ תוכן דבריו. הנה לא אוכל להבין דברי מעכ"ת בזה מה איסור יעשו הכותי והמומר אם ינבלו שחיטתן ואי שאוכל הישראל מזה הלא אח"כ נבדק הסכין ואם נראה ששחיטתן נבלה שוב לא יאכל הישראל וכל דבריו שם פליאה דעת ממני לא אוכל להבין

ומה שרצה מעכ"ת להמציא ד"ח באות ההוא ולומר דאכילת איסור למומרים הוי ממש כמו בתרי עברי דנהרא דאסור מה"ת משום לפ"ע וטעמו ונימוקו עמו משום דאעפ"י דמצי זבין ולקנות עכ"פ עתה אין בידיו מאכלים אסורים רק יצטרך לילך ולקנות במקום אחר וא"כ עכ"פ עתה אין לו מאכל איסור ומצילו ברגע זו מן האיסור וא"כ כיון דדמי לתרי עברי דנהרא מודה המרדכי והש"ך דגם בנכרי ומומר אסור והא דקאמר בגמרא דוקא דקאי בתרי עברי דנהרא אבל בדלא קאי בתרי עברי דנהרא שרי מיירי שיש להנזיר והב"נ הרבה יין ואמ"ה לפניהם דליכא למימר דעכ"פ מצילו ברגע זו מן האיסור כן תוכן דבריו. הנה זה טעות מכמה טעמים חדא לדבריו דין דהתוס' והמרדכי אשר הביא הרמ"א לפסק הלכה דבמצי זבין שרי האיך משכחת ולדברי כבודו אפילו במצי זבין ג"כ יש איסור מדאורייתא לפ"ע מטעם דעכ"פ עתה טרם שיקנה יצילו מן האיסור. ואם יאמר מעכ"ת דהמרדכי לא מיירי במאכלות אסורות רק בשאר דברים אסורים כגון דברים הנצרכים לע"ז וכדומה הוא דשרי במצי זבין אבל במאכלות אסורות אסור אף במצי זבין מלבד שאין טעם לזה כיון דעיקר סברת מעכ"ת מטעם דעתה עכ"פ לא יעשה איסור שאין לו א"כ ה"ה בשאר דברים האסורים דעכ"פ יצילו עתה מן האיסור. ואף אם נסבול דוחק זה ונאמר לחלק כמ"ש מעכ"ת דבמאכלות אסורות אף במצי זבין אסור והוי דומיא לתרי עברי דנהרא והמרדכי דמתיר במצי זבין מיירי בשאר איסורין

אך מה יענה מעכ"ת לדברי התוס' והרא"ש כאן בע"ז שמיירי במאכלות אסורות וכתבו דאסור להושיט למומרין מאכלות אסורות ודוקא דקאי בתרי עברי דנהרא ומשמע אי לא קאי בתרי עברי דנהרא שרי אף במאכלות אסורות בין אית לי' לדידי' ובין היכי דמצי זבין דאל"כ לא הי' לו להתוס' והרא"ש לסתום אלא לפרש דהא דלא קאי בתרי עברי דנהרא שרי היינו דוקא אם אית לי' לדידי' אבל היכי דמצי זבין אסור ועובר על לפ"ע כיון דעכ"פ עתה יצילו מן האיסור אלא ודאי דחילוקו של מעכ"ת ליתא ולא ניתן להאמר כלל ומעכ"ת יושב ודורש כמשה מפי הגבורה לחדש הא דאמרינן בגמרא דקאי בתרי עברי דנהרא ומשמע בדלא קאי מותר זה מיירי דוקא באית לפני הנזיר או הנכרי יין ואמ"ה הרבה מנין לו כל אלה ומי הגיד לו רז זה וכל כהאי הו"ל להתנא לפרש ולא לסתום

ומה שהביא מעכ"ת ראי' לסברתו מחולין דף וי"ו דאמרינן שם הנותן לחמותו עיסה לאפות מעשר את שהוא נותן לה ואת שהוא נוטל ממנה ופירש"י דלהכי מעשר את שהוא נותן לה כדי שלא יתן לפניו מכשול ויעבור על לפ"ע (הנה שתי תיבות ויעבור אלפ"ע הוסיף מעלתו מדעתו כי לא נאמר כן ברש"י) והקשה מעכ"ת דע"כ הכא מיירי דאית לה לדידה מאכלים אחרים