שערי בנימין מד

גבי פשט בעה"ב את ידו כתוב לאמר דמ"מ איסורא דרבנן מיהא איכא ואפילו קטן אוכל נבלות ב"ד מצווין להפרישו כ"ש גדול שלא יסייע לו וכו' עכ"ל. משמע דמדרבנן אסור א"כ דברי הרא"ש סותרין זא"ז. את כל אלה הי' למראה עיני הכהן הגדול הש"ך ע"כ למען שלא לעשות פלוגתא בין הפוסקים העלה הש"ך ז"ל בסימן קנ"א בעוצם בינתו דברים נכוחים וישרים ל למוצאי דעת דלא פליגי כלל לענין דינא ותוכן כוונתו דכ"ע מודים להתוס' והמרדכי דלא שייך לפ"ע אלא דקאי בתרי עברי דנהרא אבל בדלא קאי בתרי עברי דנהרא שרי לגמרי ואף איסור דרבנן אין כאן. והא דאיתא בתוס' ובהר"ן ובהרא"ש דעכ"פ אסור מדרבנן שלא לסייע ידי עוברי עבירה לאו דאסור מדרבנן מטעם דלפ"ע ז"א דהיכי דלא קאי בתרי עברי דנהרא אין כאן אפילו איסור מדרבנן רק המה מיירי בישראל כשר דיש איסור אחר משום שלא יסייע יע"ע והיינו מטעם שכל ישראל ערבין זל"ז והוכח תוכיח את עמיתך בישראל כתיב והתוס' והמרדכי מיירי בנכרי דאין אנו מצווין להפרישו אין בו איסור משום יסייע ידי ע"ע וא"כ אם קאי בתרי עברי דנהרא אסור מדאורייתא משום דלפ"ע אבל אי לא קאי בתרי עברי דנהרא אין בו איסור אף מדרבנן ואיסור משום דמסייע ידי עוברי עבירה לא שייך בנכרי ע"כ שרי לגמרי. זה הוא תוכן כוונת הש"ך לפי דעתי. וכן מצאתי סיוע לדברי בהריטב"א ז"ל בחדושי ע"ז (דף ו') וז"ל ונהי משום דלפ"ע ליכא אכתי איסורא במלתא משום מסייע ידי עוברי עבירה כל שאנו גורמין לו לעשות איסור או להרבות באיסור וכדקיי"ל שאין מסייעין ידי ישראל בשביעית וכו' ולא עוד אלא שאנו חייבין למחות בידו דכל ישראל ערבין זה לזה וכ"ש שאסור להם לגרום להן לעשות שום איסור או להרבות באיסור עכ"ל

היוצא לנו מזה מכוונת הש"ך דבנכרי ליכא שום איסור משום מסייע ידי עוברי עבירה וכ"כ המ"א באו"ח סימן שמ"ז סק"ד אחר שהביא דברי הרא"ש שכתב דעכ"פ אסור משום מסייע ידי עוברי עבירה. כתב וז"ל ונ"ל דלנכרי ליכא איסור דמסייע במידי דאסור לו כגון באמ"ה אם לא דקאי בענין שאינו יכול לשלוח וכו' עכ"ל. הרי ממש כמו שביארתי כוונת הש"ך ז"ל

ומ"ש התוס' בריש מס' שבת אפילו אי מיירי בנכרי ול"ש לפ"ע מיהא איסורא דרבנן מיהא איכא משמע דאף בנכרי איכא איסור דרבנן משום מסייע ידי עוברי עבירה כבר פי' כוונתם בס' למודי ד' להרב המובהק הספרדי ר' יהודא נגאר כו' לימוד נ"ב דאין כוונתם דאיכא איסור בנכרי משום מסייע ידי עוברי עבירה דא"כ הי' כוונתם הי' להם למימר בפשיטות דאפי' א"מ בנכרי נמי ותו לא כיון דאדלעיל קאי רק טעם האיסור הוא בנכרי שם משום שנראה כשלוחו עיי"ש בספר הנ"ל בארוכה וכן מ"ש הר"ן ברפ"ק דע"ז בתרי עברי דנהרא נכרי בצד זה וישראל בצד אחר וע"ז כתב הר"ן אח"כ דאיסורא דרבנן מיהא איכא שלא יסייע ידי עוברי עבירה. משמע לכאורה נגד דברי הש"ך הנ"ל דגם בנכרי איכא איסור משום סיוע. כבר ביאר ג"כ בספר הנ"ל כי דברי הר"ן אכוס יין דנזיר קאי, והוא ישראל אז יש איסור משום סיוע אבל בנכרי ליכא איסור כלל

ומ"ש הר"ן בריש דבריו דנכרי מצד זה משמע דקאי על הנכרי ועל אמ"ה הוא ט"ס וצ"ל נזיר מצד זה והישראל מצד אחר. באופן שדברי הש"ך נכונים מכל צד. דבנכרי ליכא שום איסור דלפ"ע רק בתרי עברי דנהרא לא זולת אך מחמת דאכתי לא העלה בזה ארוכה לדברי הרא"ש שסותרין זא"ז כנ"ל דבכאן בל"ז כתב מומרין ישראלים אסור ליתן להם ד"א בדקאי בתרי עברי דנהרא משמע בדלא קאי בתרי עברי דנהרא אפילו בישראל מומר ליכא איסור ואפילו משום סיוע ליכא ושם במס' שבת כתב להיפוך דבישראל איכא איסור משום מסייע ידי ע"ע ע"ז הוכרח הש"ך לחלק דגם מומר שוה לנכרי ואין בו שום איסור מטעם מסייע ידי עוברי עבירה. והדרן לכללא כמו שכתב המרדכי בעכו"ם דבתרי עברי דנהרא אסור משום לפ"ע והיכי דלא קאי בתרי עברי דנהרא שרי לגמרי וליכא בי' איסור משום מסייע וא"כ ה"ה מומר ג"כ דינא הכי. וא"כ בזה לא יסתרו דברי הרא"ש הא דכתב הרא"ש בריש מס' שבת דאיכא איסור משום מסייע ידע"ע. מיירי בישראל כשר. אבל כאן בע"ז כתב הרא"ש דינא לענין מומרין. ומומר שוה לנכרי ע"כ שפיר כתב הרא"ש ז"ל דאין בו איסור משום מסייע ידי עוברי עבירה

אמנם לכאורה דברי הש"ך תמוהים מדוע לא יהי' אצל מומר משום מסייע ידי עוברי עבירה. הלא קיי"ל דמומר אעפ"י שחטא ישראל הוא כבר ביאר הדגמ"ר דבריו כמו שהביא מעכ"ת דבישראל אין אנו מצווים להפרישו כ"א כשעובר בשוגג ויש בידי אחר להפרישו חייב להפרישו אבל בישראל מומר הרוצה לעבור עבירה במזיד ומומר לא"ד אין אנו מצווין להפרישו ע"כ דברי הדג"מ ודבריו דחוקים כמובן

אך לדעתי י"ל דהא דאמרינן דמומר אעפ"י שחטא ישראל הוא היינו שאנו מצווין שלא להכשילן בידים אבל להפרישו מאיסור אין אנו מצווין והלכך כיון דכאן מיירי במצי זבין וא"כ כיון דמצי זבין ל"ה כמו מכשיל בידים כיון דמצי זבין במק"א רק בישראל כשר אנו מצווין להפרישו אבל כאן במומר אין אנו מחוייבין להפרישו

! שוב מצאתי בשו"ת בית יהודא להגאון המובהק הספרדי מוהר"ר יהודא חיו"ד סימן טו"ב מבוארין ממש ככל דברי דגם הוא הקשה דברי הרא"ש אהדדי כמו שהקשה הש"ך ז"ל וכתב וז"ל ועוד י"ל דהא דאסרינן מדרבנן בדמצי שקיל היינו דוקא בישראל משום ד דמחויב הוא להפרישו מאיסור כדמוכח מלשון הר"ן אפילו בלא השטה אלא שהוא עושה האיסור מאליו חייב להפרישו וכל ישראל ערבין זל"ז אבל בעכו"ם דאי חזי' דקא עביד איסורא אינו מחויב להפרישו מותר להושיט לו