שערי בנימין מג

אלא שיהי' מכאן ראי' לדבריהם. דבמצי זבין ולשכור תו ליכא לאו דלפ"ע אף מדרבנן

ונציע תחלה לשון הגמרא שם אהא דאמר רשב"א לא ישכיר אדם שדהו לכותי מפני שנקראת על שמו ופריך הגמרא שם אלא עכו"ם מ"ט מותר דאמרינן לי' וציית כותי נמי אמרינן לי' וציית. ומשני הגמרא כותי לא ציית דאמר אנא גמירנא טפי מינך ופריך הגמרא א"ה מ"א מפני שנקראת ע"ש תיפוק לי' משום דלפ"ע

והנה הלשון א"ה תמוה מאוד כאשר הקשו שם בתוס' ד"ה א"ה. דארשב"א גופא דאמר הטעם דאסור להשכיר לכותי מפני שנקראת על שמו. הי' צריך הגמרא להקשות תיכף תיפוק לי' משום לפ"ע ול"ל מפני שנקראת ע"ש ולמה צריך הגמרא להמתין לאחר שתירץ נכרי ציית כותי לא ציית אז פריך הגמרא ת"ל משום דלפ"ע הלא דבר הוא. עיי"ש בדברי התוס' ועיי' בס' ע"ע שם מכבוד אאמו"ר הגאון נ"י שהאריך שם בזה ויש לי גמגומים בדבריו הקדושים ואין להאריך כאן

ונ"ל לתרץ קושי' זו. הנה התוס' כאן בד"ה ת"ל. כתבו דהגמ' פריך לרשב"א לשיטתו דאית לי' בפ"ק דחולין דכותים גרי אמת הן והם חייבים במצות כישראל וא"כ יעבור הישראל אלפ"ע אם ישכיר לכותי. וכן פירש"י דכותים מצווין על מצות כישראל גמור, והנה לעיל (דף ט"ו) אמרינן כותי לא עביד תשובה ישראל עביד תשובה ופירש"י כותי לא עביד תשובה לחזור בו ולחוש לדברי חכמים שאסרוהו למכור

היוצא לנו מדברי רש"י כיון דכותי לא ציית לדברי חכמים גם בזה לא יציית לדברי חכמים שאסרוהו למכור לעכו"ם ודינו כישראל החשוד למכור לעכו"ם דאסור למכור לו שמא ימכור לעכו"ם עיי"ש ברש"י ן ותמצא כן מבואר באהי"ט

ועפי"ז עולה דברי הגמ' כפתור ופרח דהנה הרשב"א אמר הטעם דלא ישכיר אדם שדהו לכותי משום דנקראת על שמו וכותי עושה בו מלאכה בחוש"מ

והנה זה ברור דלטעם זה מפני שנקראת ע"ש אף היכי דאית לי' לכותי שדה אחרת לקנות או לשכור ג"כ אסור דלטעם משום דנקראת ע"ש אין חילוק בין כך או כך כמובן וכמ"ש לעיל ע"כ לא פריך הגמרא תיכף ת"ל דעובר על לפ"ע זה לא קשה דז"א כקושיות הטו"א דרשב"א אמר הטעם מפני דנקראת על שמו רוצה לאסור אף דיש לו שדה אחרת לשכור וא"כ אם יאמר הטעם דמשום לפ"ע אז היכי דמצי לשכור תו ליכא איסור דלפ"ע כדעת התוס' והמרדכי ע"כ אמר הטעם משום דנקראת על שמו וזה אסור בכל גווני אפילו היכי דמצי לשכור ע"כ לא מקשה הגמרא תיכף ת"ל דעובר על לפ"ע אך כיון דנחית הגמרא לסברא בנכרי ציית וכותי לא ציית לדברי חכמים וכיון דלא ציית לדברי חכמים בכל מילי לא יציית גם בזה לד"ח וא"כ ישכיר השדה לאחר כמ"ש רש"י לעיל ופריך הגמרא שפיר א"ה דכותי לא ציית וחיישינן דימכור לאחר מאי איריא דנקראת על שמו ת"ל משום לפ"ע ונהי דבכאן מיירי דיש להכותי שדה אחרת לשכור ואינו עובר על לפ"ע כשיטת המרדכי מ"מ שמא ישכיר הכותי זה השדה לכותי אחר שאינו מצוי לשכור לו שדה אחרת ויעבור אז אלפ"ע כיון דכותים גרי אמת הן ומצווים על כל מצות כישראל וא"כ ע"י הישראל יעבור הכותי עבה"ח ונמצא עובר הישראל אלפ"ע ודו"ק היטב

ואי דיקשה לך דהוי לפני דלפני ז"א דהנה לעיל (דף ט"ו) כדרך שאמרו אסור למכור לעכו"ם כך אסור למכור לישראל החשוד למכור לעכו"ם והקשו שם בתוס' ד"ה לעכו"ם מזבין וז"ל וא"ת מ"ש מלפני דלפני דלעיל דמותר וי"ל דהתם מיירי בעכו"ם שאינו מוזהר על לפ"ע לפיכך אין אנו חוששין אם העכו"ם ימכור לחברו אבל הכא דמיירי בישראל החשוד אטו מוזהרין. שלא יבא שום ישראל לידי תקלה ע"י. ה"ר אלחנן. עכ"ל התוס' הרי מבואר מדברי התוס' דאסור למכור לישראל החשוד למכור לעכו"ם דל"ה לפני דלפני כיון שישראל החשוד יעבור אלפ"ע ויבא לידי תקלה והוי כמו חד דלפני וכ"כ הריטב"א וז"ל והא דל"ח לפני דלפני כיון שהחשוד הזה מוזהר שלא למכור לנכרים עכ"ל וא"כ כיון דאמרינן דאליבא דרשב"א פריך דכותים גרי אמת הם ומצווין על כל המצות כישראל ועובר ג"כ אלפ"ע כפירש"י ז"ל וא"כ ל"ה לפני דלפני כיון דע"י שישכיר הכותי השדה לכותי אחר שאינו מצוי לו לשכור יעבור הכותי אלפ"ע נמצא גם הישראל עובר וכנ"ל ודו"ק כי הוא כפתור ופרח להציל את התוס' והמרדכי מפי ארי החי הוא הגאון בעל שא"ר בספרו טו"א

ועכשיו לקמייתא נהדר כי דעת התוס' והמרדכי בחגיגה עיקר דדוקא דקאי בתרי עברי דנהרא הוא דאסור אבל היכי דלא קאי בתרי עברי דנהרא כגון במצי זבין שרי לגמרי ואין כאן אפילו איסור דרבנן

אמנם הר"ן שם בפ"ק דע"ז כתוב לאמר בזה הלשון ודוקא בקאי בתרי עברי דנהרא עכו"ם מצד זה וישראל מצד אחר דכי לא יהיב לי' איהו לא מצי שקיל וכו' ומיהו משמע דה"מ לענין איסורא דאורייתא אבל מ"מ מדרבנן מיהו אסור שהרי מחויב הוא להפרישו מאיסור והאיך יסייע ידי עוברי עבירה עכ"ל וכ"כ התוס' ברפ"ק דשבת (דף ג' ע"א) וז"ל בד"ה בבא דרישא במושיט כוס יין לנזיר מוקי לה בפ"ק דע"ז בקאי בתרי עברי דנהרא מ"מ איסור דרבנן מיהא איכא שחייב להפרישו מאיסור ואפי' אי מיירי בנכרי דשייך לפ"ע מיהו איסור דרבנן מיהא איכא וכו' עכ"ל הרי שהם מחולקין על סברת התוס' והמרדכי וסברו דגם בדלא קאי בתרי עברי דנהרא אסור עכ"פ מדרבנן שלא יסייע ידי עוברי עבירה וזה דעת הי"מ שהביא הרמ"א בסימן קנ"א ודברי הרא"ש סותרין אהדדי דכאן ברפ"ק דע"ז כתב וז"ל הלכך אסור להושיט למומרין ד"א אפילו שלהן היכי דקאי בתרי עברי דנהרא עכ"ל ומשמע אבל בדלא קאי בתרי עברי דנהרא שרי לגמרי ואפילו איסורא דרבנן אין כאן כדעת התוס' והמרדכי וברפ"ק דשבת