שערי בנימין מב

מצי אתיא כר"י ור"י אית לי' בפרק גה"נ (דף ק"ב) דגה"נ אסור לב"נ וקא עבר אלפ"ע לת"מ עכ"ל ואי ס"ד דהיכי דיש להנכרי האיסור אין כאן איסור דלפ"ע ומותר להושיט לו א"כ לק"מ קושיות התוס' דלמא המתניתן דשולח אדם ירך לנכרי מיירי ביש לו האיסור אז תו אין עובר הישראל אלפ"ע. ובל"ז כתבו התוס' שם דהמתניתן דשולח אדם ירך מיירי במכירו דא"כ יעבור הישראל על לא תחנם ה"ה דיש לאוקמי שמיירי המתניתן בדאית לי' האיסור וא"כ תו ליכא לאו דלפ"ע אלא ודאי אע"ג דאית לי' לדידי' מ"מ אסור להושיט לו כיון דיתוסף ע"י הישראל דיאכל לתרווייהו א"כ מקשה התוס' שפיר ודו"ק כי הוא לדעתי ראי' ברורה ועצומה

ואי תקשה הלא גם לסברתינו שחדשנו דעכ"פ במצי זבין בריוח בודאי אינו עובר הישראל אלפ"ע משום דא"צ שום הוספת איסור ע"י הישראל כיון דיכול לקנות במק"א וכנ"ל א"כ סוף סוף קשה מה הקשה הר"י מאורליינוש הא יעבור הישראל אלפ"ע דלמא המתניתן דשולח אדם מיירי במצי לקנות כן יש לכאורה להעלות על הדעת אבל ז"א דע"כ לא אמרתי דהיכי דמצי זבין מותר לישראל למכור לו היינו באופן שהנכרי רוצה לקנות והוא מוכר לו אז אמרינן כיון דהנכרי הי' יכול לקנות במק"א א"כ לא יתוסף איסור ע"י הישראל אבל כאן במתניתן דמיירי שהישראל שולח מתנה להנכרי ירך וגה"נ בתוכו אז בודאי יש איסור ע"י נתינת הישראל דל"ש לומר כיון דמצי לקנות במ"א ז"א כיון דהעכו"ם אינו רוצה לקנות כלל ורק הישראל הוא נותן לו מתנה והוא לוקח ואוכל נמצא דבודאי ניתוסף איסור ע"י נתינת הישראל א"כ שפיר הקשה הר"י מאורליינוש הא קא עבר אלפ"ע ודו"ק כי נחמד הוא

והנה ראיתי בשו"ת פ"א סע"ד מה שהביא שם קושיות הגאון בעל שא"ר על הר"מ בה' מלכים פ"ט ה"י שכתב בדיני ב"נ ז"ל וכן חייב על אמ"ה ובמה"ח בכ"ש שלא ניתנו השיעורין אלא לישראל בלבד עכ"ל. והקשה השא"ר הא אינו חייב על אמ"ה אלא ביש בו משהו בשר גידין ועצמות וא"כ כשאוכל אמ"ה היינו המשהו בשר שעלי' כבר חייב עליו משום במה"ח ותו לא נ"מ אם חייב על אמ"ה. ול"ל דנ"מ לעבור עליו בשני לאוין. ז"א דהא בב"נ ליכא מלקות. ואזהרתן זו מיתתן. ותירץ הגאון בעל פ"א ז"ל בסוף התשובה שם וזה לשונו והי' נראה לכאורה דנ"מ עוד לענין הא דאמרינן בפ"ק דע"ז. מנין שלא יושיט אדם כוס יין לנזיר וכו'. ומוכח התם בס"ו דאי אית לי' לדידי' או שעומד במקום שיוכל ליקח מעצמו אם לא יושיט לו. מותר להושיט לו והשתא אי אית לי' לב"נ במה"ח או שעומד במקום שיוכל ליקח אותו אבל אין לו אמה"ח אילו לא הי' חייב על אמ"ה הי' הישראל רשאי להושיט לו אף אבר שלם. כיון שאינו אסור עליו אלא משום הבשר שבו ובמה"ח א"ל או מצי שקיל לי' אבל השתא שהוא חייב ג"כ על אמ"ה אסור להושיט לו. דאמ"ה ל"ל עכ"ל

ולפי מה שבררתי לעיל ליתא לחילוק זה של הגאון בעל פ"א. ואף אי לא הי' חייב על אמ"ה רק על במה"ח לחודי' ג"כ אסור לישראל להושיט לו. אף דיש לו במה"ח כיון דאית לי' לדידי' לא מהני דעכ"פ יתוסף איסור ע"י הישראל. כיון דאוכל שניהם וצריך לתרווייהו כמ"ש התוס' גבי רביעה. ורק בתקרובת ע"ז הוא דמחזירין בא"ל לדידי' כיון דא"צ רק לבהמה אחת וליכא הוספת איסור כלל. ובזה נסתר כל דברי הפ"א

המורם מדברינו. דדברי התוס' בחגיגה והמרדכי המה להלכה דבדא"ל לדידי' בתקרובת ע"ז וכ"ש במצי זבין שרי לגמרי ובשאר איסורין אי אית לדידי' אסור ומצי זבין שרי לגמרי

ונשאר עלינו רק לתרץ עוד קושיא חמורה מה שהקשה אדם קשה כברזל הוא הגאון הנורא בעל שא"ר בספרו שא"ר הנזכר בשי' התוס' והמרדכי דבא"ל לדידי' או במצי לקנות. תו אין כאן איסור דלפ"ע א"כ מה מקשה הגמרא בע"ז (דף כ"א ע"ב) אהא דאמרינן שם תניא רשבא"א לא ישכיר אדם שדה לכותי. מפני שנקראת את על שמו עיי"ש. והשתא לדעת התוס' והמרדכי הנ"ל מה פריך הגמרא ול"ל לשנויי שנויא דחיקא לימא נ"מ בדא"ל לכותי זה שדה א"נ באפשר לו לשכור שדה אחרת אצל כותי או נכרי אחר. דמשום איסור דלפ"ע ליכא. כיון דבלא"ה י"ל שדה כמו גבי תקרובת דאמרינן לעיל דשרי היכי דאית לי' לדידי' או אפשר ל לשכור שדה במק"א. אבל משום דנקראת ע"ש גם בכה"ג אסור דמאי שנא וכן הקשה כבוד אאמו"ר הגאון בספרו עיי"ש דבריו הנחמדים

והנה באמת הא דקשיא להו לוקמי' כאן דיש לכותי זה שדה דתו ליכא לפ"ע כמו גבי תקרובת ע"ז דשרי היכי דאית לי' לדידי'. זה לדידי ל"ק כלל לפי מה שחדשתי לעיל עפ"י סברת התוס' גבי הרבעה דאף היכי דאית לי' להנכרי האיסור אסור לישראל ליתן לו דעכ"פ יתוסף האיסור ע"י ורק גבי תקרובת ע"ז ג' ימים לפני אידיהן דל"ח רק שיקריב בהמה אחת הוא דשרי היכי דאית לי' לדידי' דלא יתוסף איסור ע"י הישראל. או בה"ג דכתבו התוס' בחגיגה דיש נכרי אחר שרוצה ללמוד עמו כל מה שירצה. וא"כ הוספת איסור ע"י הישראל א"כ לק"מ קו' לוקמי ביש לו לכותי זה שדה. ז"א דעכ"פ יתוסף איסור ע"י שישכיר לו הישראל ועובר אלפ"ע אבל במצי זבין ולקנות דברנו לעיל דזה שרי בכל איסורין. וא"כ שוב הוספת איסור ע"י הישראל קשה טובא קושיות הטו"א וס' ע"ע מה פריך הגמרא כאן מיירי דיש להכותי זה לזבון או לשכור שדה אצל כותי או נכרי אחר ולית כאן איסור לפ"ע. ע"כ אמר רשב"א דטעם האיסור משום דנקראת על שמו ולטעם זה בכל גווני אסור וכנ"ל וזה הוא באמת לכאורה הוכחה גדולה לסתור דעת התוס' והמרדכי ולומר דאף במצי זבין שייך איסור דלפ"ע

אך אחרי העיון עלתה בידי לתרץ דברי התוס' והמרדכי באופן לא די שלא יהי' מכאן סתירה לדבריהם