שערי בנימין מא

ולפי דברינו הוא מיושב משום דהיכי דמצי זבין במקום אחר תו אין נ"מ בין טעמא דהרווחה לטעמא דלפ"ע דבמצי זבין גם לטעמא דמשום הרווחה יש להתיר בין לפירש"י שפירש משום הרווחה דאזיל ומודה הואיל ומרויח ויעבור הישראל משום לא ישמע על פיך ובין לפיר"ת בתוס' ריש מתניתן משום הרווחה הואיל ויש לו בריוח לע"ז והיינו ביש לו לדידי' אעפ"כ אסור משום דסוף סוף עכ"פ ירווח לו יותר ע"י שימכור לו הישראל משא"כ במצוי לו בריוח לקנות תו אין כאן הרווחה כלל ואינו עובר הישראל על לא ישמע על פיך כמו שאינו עובר על לפ"ע לת"מ. ודו"ק כי נכון הוא לדעתי. ועפ"י מה שאמרתי יש להשיב השגת הט"ז על הב"ח בסימן קמ"ח ס' נ"ג עיי"ש מה שמשיג עליו ולפענ"ד דעת הב"ח הוא כמו שכתבתי

ומ"ש הט"ז דליכא לפ"ע במה שאזיל ומודה הואיל ובלא"ה הוא ע"ז. לפענ"ד נראה הואיל ע"י מה שמרויח יוסיף להודות ע"כ הוא עובר משום לפ"ע כמ"ש התוס' גבי רביעה משום דניתוסף איסור ע"י הישראל. ורק בה"ג שמצוי לו לקנות במ"א בריוח בלא הישראל ל"ש הלאו דלפ"ע והלאו דלא ישמע על פיך ליכא. ומיושב בזה קושיות אמונת שמואל

ומלבד כל זה לא קשה קו' אמו"ש. שהקשה מדוע לא יאמר בגמרא הנ"מ היכי דמצי זבין מכלל דבמצי זבין אסור עיין בלח"מ פ"ו מה' מלוה ולוה. שהעלה מדלא קאמר עוד נ"מ אין להוכיח כלום עיי"ש

ומעתה אחר שסלקנו קושיות אמו"ש. נצבו כמו נד דברי התוס' בחגיגה ודברי המרדכי הנ"ל דבמצי לקנות שרי לגמרי ותמצית ד דבריהם לדינא במאי שכתבתי הוא כך דכאן בתערובת ע"ז בין היכי דאית לי' לדידי' ובין היכי דמצי לקנות שרי לגמרי אף מדרבנן כיון דליכא כאן הוספת איסור ע"י הישראל

אמנם כ"ז הוא רק בתקרובת ע"ז כיון דא"צ רק בהמה אחת שרי היכי דאית לי' לדידי' וליכא הוספת איסור אבל גבי שאר איסורים כגון דברים אחרים הנצרכים לע"ז או איסורים אחרים כגון אמ"ה וכדומה דיש לחוש שהוא צריך לתרוייהו ולעולם הוא קונה אותם לצורך ע"ז כמ"ש התוס' גבי רביעה גם אפילו היכי דאית לי' לדידי' ג"כ אסור משום דניתוסף איסור ע"י מכירת הישראל אבל במצי לקנות בריוח האיסור במק"א אז אף בשאר איסורין חוץ תקרובת שרי לגמרי כיון שאין כאן הוספת איסור ע"י מכירת הישראל

ומעתה לענין דינא. אשר הביא מעכ"ת במכתבו בשם ה"ר נ"צ לפי דעת התוס' גבי רביעה אסור למכור להם חלב אף שיש להם חלב כיון דיתוסף איסור דבריו צדקו לדינא בא"ל לדידי' כיון דצריך גם לזה אסור משום דנתוסף איסור אבל היכי דידעינן דא"י לקנות החלב במק"א בלא הישראל אז שרי כיון דאין כאן הוספת איסור כלל וזה ברור

ומעתה אעתיק לפניך דברי המרדכי ותראה כי כל ם דברינו אשר אמרנו הטעם דלכן שרי במצי לקנות במק"א משום דלא יתוסף איסור ע"י ישראל מבוארין בפירוש במרדכי

וז"ל המרדכי. ברפ"ק דע"ז פסק בבה"ג דאסור ליתן יינו למומר דאעפ"י שחטא ישראל הוא ודוקא דקאי בתרי עברי דנהרא. גם מכאן מוכיח הבה"ג דמותר להלוות להם בזה"ז אעפ"י שהם נותנים תקרובת ע"ז לשמש ביום חגם לפי שאין נותנין לשמש כ"כ שלא יוכלו למצוא אותו דבר מועט ללוות מעכו"ם אחרים אפילו לא היינו מלוים להם. לכן אמר ר' אבי עזרא בספרו בשם אביו רבינו יואל להתיר למסור לעכו"ם בגדי הכומרים שמרננין בהם לעכו"ם כל היכי דאית להו לכומרים אחרינא אע"ג דברור קא זבני לעכו"ם שרי עכ"ל. הרי ממש כדברי שבארתי דהכא היכי דמצי זבין שרי מטעם דאפילו לא היינו מלוים להם היו יכולים להלוות מעכו"ם אחרים וליכא כאן הוספת איסור כלל ע"י הישראל וכנ"ל. וכל זה במצי זבין אבל היכי דאית לי' לדידי' כיון דיתוסף איסור דצריך לתרוייהו אז יש לאסור משום לפני עור ודו"ק

והנה מתוך מה שבררתי דעת המרדכי דבשאר איסורין או דברים הנצרכים לע"ז דלעולם יש לחוש שקונה אותם לצורך עבודתו אז ג"כ באית לי' לדידי' ג"כ אסור כיון שיש לחוש שצריך לתרווייהו ויתוסף איסור ע"י ישראל רק במצי זבין בריוח הוא דמתיר המרדכי משום דלא ניתוסף איסור וכנ"ל צ"ע בדברי הרמ"א בסימן קנ"א אשר מקורו הוא בדברי המרדכי הנ"ל

וז"ל הרמ"א בס"א שכתב לענין דברים הנצרכים לע"ז י"א הא דאסור למכור להם דברים השייכים לעבודתם היינו דוקא אם אין להם אחרים כיוצא בו או שלא יוכלו לקנות במק"א אבל אם יכולים לקנות במק"א מותר למכור להם כל דבר (מרדכי בפ"ק דעכו"ם) עכ"ל. פתח הרמ"א בתרתי באין להם אחרים כיוצא בו לאו באין מצי לקנות משמע אבל ביש להם לדידהו מותר לא כמ"ש לעיל בדעת המרדכי דגם אפילו בדאית להו לדידהו אסור משום דיתוסף איסור ורק התקרובת מותר בדאית לי' לדידי' משום דלא יתוסף איסור כמ"ש לעיל באריכות ומסיים בחדא אבל אם יכולים לקנות מותר ולא כתב ג"כ או אם יש להם דברים הנצרכים לע"ז ג"כ מותר משמע דאית לי' להרמ"א סברתי כדעת המרדכי כמ"ש למעלה אפילו בדאית לי' דברים הנצרכים לע"ז ג"כ אסור רק במצי זבין מותר וכנ"ל א"כ יש סתירה בדברי הרמ"א מו"ב ודו"ק וצ"ע

והנה אף שהדבר הזה אשר חדשתי הוא ברור בסברא לכל אשר לו לב מבין וכליות יועצות אוסיף עוד להביא ראיה ברורה לזה שאמרנו. דאף היכי דאית לי' להנכרי האיסור מ"מ אסור להישראל להושיט לו משום דיתוסף איסור ע"י כמ"ש התוס' גבי רביעה והוא מפסחים (דף ק"ב ע"א) אהא דאמרינן שם דמתניתן דשולח אדם ירך לנכרי וגיד הנשה בתוכו אתיא כר"י וכתבו שם התוס' ד"ה ור"ש וז"ל משמע דההוא דשולח אדם ירך לנכרי אתיא כר"י וכו' הקשה הר"י דאורליינוש היכי