שערי בנימין מ

מיתה והמלמדו עובר בלפ"ע לת"מ וכו' ותי' וי"ל דהכא מיירי אפי' היכא דאיכא כותי אחר שרוצה ללמדו דליכא לפ"ע כדאמרינן בע"ז ו' המושיט וכו' וה"מ דקאי אתרי עברי דנהרא שבלאו נתינתו א"א להביא אליו אבל אי לאו הכי אינו עובר אלפ"ע ה"נ אפי' במקום שכותי אחר רוצה ללמדו דליכא לפ"ע מ"מ אסור משום מגיד דבריו ליעקב. וכ"כ בשו"ת אמונת שמואל סי' י"ד וז"ל אמנם יש לצדד ולהקל מהא דגרסינן בע"ז דלב"נ לא אסור להושיט רק בקאי בתרי עברי דנהרי וכו' וה"ה מלמכור לו בהמה כשאין לו בהמה אבל כשיש לו אחרת שרי למכרו וכו' וכתב המרדכי שם וה"ה כשמוצא לקנות דבר זה או אמ"ה במקום אחר שרי למכרו וכך פסל מור"ם ביו"ד סי' קנ"א וכו' אע"ג דכתב מור"ם שם דיש להחמיר אין דבריו ברורין וכמ"ש מחו' מו"ה שבתי כהן בס' ש"ך עליו עיי"ש עכ"ל האמ"ש וב"כ הטורי אבן מהגאון בעל שאגת ארי' בסוף חידושיו למס' חגיגה ובאבני מלואים (דף י"ג) עיי"ש. היוצא לנו מכל הפוסקים הללו בין היכי דאית לי' לדידי' ובין היכא דמצי זבין לקנות לי' ליכא כאן שום איסור דלפ"ע אף מדרבנן ורק בדקאי בתרי עברי דנהרא הוא דאסור

אמנם השלטי גבורים ברפ"ק דע"ז מסופק בזה וכתב בזה הלשון וצ"ע היכא דהעכו"ם בלא"ה מצי לקנות מעכו"ם אחר אי איכא איסור לישראל למכור לו אותו דבר עכ"ל וכ' הספק הוא כמו שכתב בשו"ת אמונת שמואל וז"ל. אכן אין היתר הנ"ל ברור אצלי דא"כ למה אמרינן שם דנ"מ היכי דיש לו בהמה אחרת ולא אמרינן דנ"מ היכי דיכול לקנות בהמה אחרת וכו' וכיון דלא אשכחן בגמרא היתרא אחרינא. כי אם יש לו בהמה אחרת לא שרינן בגוונא אחרינא וזה כ' הש"ג שמסופק בזה. והטעם דיש לחלק בין אית לי' לדידי' הוא דשרי אבל היכי דמצי זבין אסור. ביאר יפה כבוד אדמו"ר הגאון מאוה"ג בספרו עבודת עבודה (דף ו) אשר זה לשונו הזהב. גם מה דמשמע מדברי הטו"א דהיכי דיכול לקנות אצל אחרים והיכי דאית לי' לדידי' שווין לדינא א"נ די"ל היכי דאינו ברשותו רק סוף סוף מוכרח לעשות מעשה לקנות בזה נהי דליכא איסור תורה מ"מ מדרבנן אסור דאולי לא יעשה מעשה ולא יקנה אצל השני ג"כ אבל היכי דאית לי' לדידי' בעצמו ואין מחוסר מעשה כלל אף איסור דרבנן אין בו כלל עיי"ש ודפח"ח

וא"כ לכאורה דברי המרדכי והתוס' בחגיגה הנ"ל דמתירין במצי זבין כמו בהיכי דאית לי' לדידי' צ"ע

וליישב דבריהם נלפע"ד לומר. דהא דמשמע להני פוסקים דבאית לי' לדידי' יש סברא יותר להתיר מהיכי דמצי לקנות לבבי לא כן ידמה

ולדידי איפכא מסתברא דבמצי ויכול לקנות האיסור בריוח במקום אחר יותר יש סברא להתיר מבאם אית לי' לדידי' א"כ לרבותא נקט הש"ס הנ"מ היכי דאית לי' בהמה אחרת כלומר ל"מ היכי דמצי זבין לקנות בריוח במקום אחר בודאי מותר. אלא אפילו היכי דאית לי' לדידי' נמי שרי

וטעם סברתי יש לי להמציא ד"ח. דהנה אם נדייק ברש"י כאן משמע דהא דמתירין למכור בהמה לנכרי ג' ימים לפני אידיהן היכי דאית לי' בהמה אחרת כתב רש"י הטעם דאית לי' בהמה להקריב. ואי לא מזבין לי' הישראל אפ"ה פלח בדידי' משמע מדבריו דבתקרובת ע"ז אין רצונו להקריב רק בהמה אחת דאם ימכור לו הישראל יפלח בהבהמה של הישראל ואם לא ימכור לו הישראל יפלח בדידי' כן משמע מדברי רש"י

והנה התוספת בע"ז (דף י"ד) ד"ה מקום שנהגו שלא למכור וכו' כתבו וז"ל. וקשה להר"א מ"ש מדלעיל בתקרובת דאי אית לי' לדידי' בהמה שרי ללישנא דלפ"ע והכא קיימינן לאותו לישנא כדפרישית ותירץ ר"י דשאני רביעה שהוא מתאוה לכל בהמה ובהמה

היוצא לנו מדברי התוס' הללו. דאף היכי דיש להעכו"ם האיסור אעפ"כ אסור להישראל להושיט לו דבר האסור ועובר אלפ"ע משום דע"י נתינת הישראל יתוסף לו עוד איסור. וכי משום שאכל שום יחזור ויאכל שום. והא דקאמר לעיל בתקרובת דהיכי דאית לי' לדידי' ליכא לאו דלפ"ע וקשה למה דעכ"פ נתוסף איסור דיקריב תרוייהו. זה אינו, דכבר כתבתי לעיל דמדיוק רש"י נראה דבתקרובת אין רצונו להקריב רק בהמה אחת וא"כ תו לא יתוסף איסור ע"י הבהמה של ישראל. כיון דאם יקריב הבהמה של ישראל לא יקריב בהמתו. ואם הישראל לא ימכור לו יקריב בהמתו וא"כ תו אין כאן הוספת איסור כלל ע"י מכירת הישראל. ואי דאיכא למיחש דלמא באיד זה יקריב בהמתו. ובאיד השני יקריב את של הישראל או להיפך ואכתי איכא הוספת איסור בזה ז"א דהרי חזינן דקודם ג' ימים מותר לשאת ולתת עמהם ולמכור להם בהמות ושאר מילי ולא חיישינן דלמה יקנה וימתין עד יום האיד להקריב דל"ח רק שיקנה על היום ההוא ולא ליומא אחרא לכן ביש לו לדידי' מותר כאן בתקרובת, כיון דליכא הוספת איסור וכנ"ל. וכ"ז ביש לו לדידי'. אבל במצי זבין ולקנות בריוח במקום אחר פשיטא יותר ויותר יש להתיר דכאן לא ניתוסף ע"י הישראל שום איסור במה שימכור לו. כיון דמצי זבין בריוח כל הצורך לו. ול"מ גבי תקרובת דאין צריך רק בהמה אחת דודאי שרי במצי זבין כיון דגם באית לי' לדידי'. שרי אלא אפילו גם גבי שאר איסורים דצריך לתרווייהו כמו גבי רביעה דאסור היכי דאית לי' לדידי' כיון דעכ"פ ניתוסף איסור ע"י הישראל. אעפ"כ היכי דמצי זבין שרי. כיון דגם תרווייהו יש לקנות בריוח. תו אין כאן שום הוספת איסור ע"י הישראל, ודוק כי לדעתי הוא סברא ישרה וברורה

ומעתה אחר שבררנו היכי דמצי זבין יש יותר סברא להתיר מהיכי דאי אית לי' לדידי' מטעמא דכתיבנא מיושב בזה קושיות אמונת שמואל מה שהקשה מדוע אמרינן בש"ס הנ"מ היכי דאית לי' לדידי' ול-א הנ"מ היכי דמצי זבין: