שערי בנימין לט

מעילות. אך יש לומר דאיתא פלוגתא במס' שבת (דף ע') ובכמה מקומות אם הבערה ללאו יוצאת או לחלק יוצאת ויש לומר דתנא דמתניתן דכריתות ס"ל הבערה ללאו יוצאת. והנה אמרינן בפסחים (דף ה') ש"מ מדר"ע תלת וש"מ הבערה לחלק יוצאת וכתבו שם התוס' ד"ה לחלק וז"ל מדקרי לה אב מלאכה ועוד אומר ריב"א דלמ"ד ללאו יוצאת לא הי' אסור ביו"ט כיון דאין שם מלאכה עלי' עכ"ל התוס'

היוצא לנו מדברי הריב"א למ"ד ללאו יוצאת הבערה מותר ביו"ט ומתוך דברי הריב"א צידד השג"א בסימן ע"א דיוה"כ הוי כיו"ט לענין זה דהבערה מותר למ"ד הבערה ללאו יוצאת הואיל ולא כתוב בי' לא תעשה כל מלאכה וא"כ אם תנא דידן ס"ל הבערה ללאו יוצאת שפיר מותר לשרפו ביוה"כ

אך עדיין קשה לר"מ דתני שבת ובשבת ודאי הבערה אסור וא"כ אסור לשרפו והדרא קושייתי הראשונה לדוכתא אמאי חייב אשם מעילה? הא הוי נותר ואסור בהנאה ולא אפסיד להקדש מידי ופטור מאשם? ומוכרחין אנו לומר באמת דלר"מ לא איירי מתניתן מנותר כלל ואפ"ה חייב ב' אחד משום שבת ואחד משום יוה"כ דיש עירוב והוצאה ליוה"כ ושפיר הוי ד' חטאות ואשם אחד ודו"ק. כן נראה לי ע"ד החידוד

! שבתי וראיתי מה שהקשיתי לעיל לפי מה דאמרינן בפסחים (כ"ט) דמידי דלאו בר דמים הוא אין מחייבין אשם מעילות א"כ קשה אמאי יש אוכל אכילה אחת וחייבין עליו ד' חטאות ואשם אחד הי' נותר ואסור בהנאה ולא אפסיד להקדש מידי ופטור מקרבן אשם מעילות? ראיתי כי כבר קדמני בקושיא הזאת הגאון בעל נה"מ בסימן כ"ט ס"ק ב' וז"ל דהא בלא"ה קשה דהא בפסחים שם מוכח דכל היכי דלאו בר דמים שהוא איסור הנאה אין בו חומש ואשם ונותר איסור הנאה הוא כמו חמץ ולאו בר דמים הוא אך. החילוק הוא מבואר דש"ה בפסחים דהוא קדושת דמים ומעילה דקרן וחומש הוא משום גזילת הקדש כמ"ש התוס' בכתובות (ד' למ"ד) בד"ה זר שאכל תרומה מש"ה בעינן שיהא בר דמים משא"כ הכא מיירי בקדושת הגוף דמעילה דידי' לא תלי' בדמים כלל עכ"ל. ופלא ראיתי שקושיות הגאון בעל נה"מ ותירוצו הוא תוספת חדשים במס' כריתות (דף י"ג) וז"ל ואשם אחד והא דחייב אשם מעילה אנותר אע"ג דלא שוה מידי ואמרינן בפ' כל שעה (דף כ"ט) האוכל חמץ הקדש במועד לא מעל? התם בקדושת דמים דלא נחית עליו קדושת הגוף וכשנאסר בהנאה אינו ש"פ ולא נהנה מן ההקדש ש"פ עכ"ל. הרי ממש כדברי הגאון ז"ל

סי' ט'. ב"ה יום ו' עש"ק ר"ח סיון תרכ"ח לפ"ק בראדי

שפעת שלום וברכה לכבוד ידי"נ הרב החריף ובקי משנתו זך ונקי ידיו רב לו בפלפול וסברא כש"ת מו"ה חיים קנאלליר נ"י

יקרת מכתבו השגתי ואשר כבודו מתרעם עלי כי לא השבתיו זה פעמיים אחר אשר תורה יבקש מפי ע"ז אענה כמה גדולים דברי חכמינו ז"ל אל תדון את חברך וכו' לוא ראה מע"כ גודל טרדותי אשר הי' לי במשך כל ימי החורף אחר השריפה הנוראה ואחרון הכביד להשגיח על כבוד מר אבי מחמד נפשי ועטרת ראשי הגאון רבינו שבגולה יחי' אשר בעו"ה כוחותיו עזבו והנהו חולה ל"ע ובכל יום ויום הנני מטפס ויורד מטפס ועולה מביתי לביתו לפקוח עין על כל ענין ולדבר עמו להפיג צערו הגדול לוא ראה זאת מעלתו אז בכל כחו ענה ואמר צדקתי אשר מנעתי מלהשיב לשואלי דבר אולם להפיק רצונו ולהפיח בקרבו אש התשוקה לשקוד על דלתי התורה לקחתי לי פנאי להשתעשע בנועם סברותיו וזך לקחו ודבריו המה לי לשעשועים כי על אדני השכל והיושר הטבעו

תורף שאלתו סוחר אחד מחזיק בביתו ובעסק שלו איש אחד רע מעללים מומר לכה"ת כולה מחלל שבתות ואוכל בלי ברכה ונט"י ובהמ"ז והסוחר הנ"ל נותן לו לאכול מאכלים היתרים ורק הוא אוכל אותם באיסור בלי ברכה ונט"י וברהמ"ז לכן נפשו בשאלתו אם מותר לתת להאיש הזה לאכול ולשתות אם יש בזה איסור לפ"ע לא תתן מכשול או לא. זה הוא תוכן שאלתו

תשובה. טרם אענה על שאלתו הנני לברר דין זה דלפני עור לפי קט שכלי ואתהלך מעט בהרחבה בעזה"י לחצוב פנינים מהררי עז הש"ס והפוסקים וממילא רווחא שמעתתא הדין. תנן במתניתן ברפ"ק דע"ז לפני אידיהן של עכו"ם ג' ימים אסור לשאת ולתת עמהם וכו' ואיתא שם בגמ' ודף וי"ו ע"א) איבעיא להו משום הרוחה או דלמא משום לפ"ע לת"מ למאי נ"מ דאית לי' בהמה לדידי' אי אמרת משום הרוחה הא קא מרווח לי' אי אמרת משום לפ"ע לת"מ הא אית לי' לדידי' ופריך וכי אית לי' לא עבר משום לפ"ע לת"מ והתניא אמר ר' נתן מניין שלא יושיט אדם כוס של יין לנזיר ואמ"ה לב"נ ת"ל לפ"ע לת"מ והא הכא דכי לא יהבינן לא שקלי איהו וקעבר משום לפ"ע לת"מ ומשני הבמ"ע דקאי בתרי עברי דנהרא דייקא נמי דקתני לא יושיט ולא קתני לא יתן ש"מ לפ"ז דוקא דקאי בתרי עברי דנהרא אבל בדלא קאי בתרי עברי דנהרא אין כאן איסור לפ"ע ושרי לגמרי ואף איסור דרבנן ליכא כ"כ הפוסקים וכ"כ נמי דה"ה היכא דמצי זבין מנכרי אחר שרי לגמרי כמו היכא דשרינן בגמ' באית לי' לדידי' דאית לי' לדידי' ומצי זבין שוין לגמרי וליכא איסור דלפ"ע כלל אף מדרבנן עיין מרדכי פ"ק דע"ז הובא דבריו לפסק הלכה ברמ"א יו"ד סי' קנ"א וכ"כ בתוס' חגיגה דף י"ג על הא דאמר רב אמי אין מוסרין ד"ת לכותי שנאמר לא עשה כן לכל גוי והקשה ה"ר אלחנן בתוס' תיפוק לי' דכותי העוסק בתורה חייב