שערי בנימין לח

שכל העושה עברה שיש בה עון מיתת ב"ד ותשלומין אינו משלם וכו' בד"א שנתחייב בתשלומין עם עון מיתת ב"ד כאחת או שנתחייב בתשלומין ומלקות בב"א אבל אם נתחייב בתשלומין ואח"כ נתחייב במיתת ב"ד או במלקות או שנתחייב מלקות או מיתת ב"ד ואח"כ נתחייב בתשלומין ה"ז לוקה ומשלם ומת עכ"ל א"כ כאן כיון שאמרינן דמתחלה הוצאה מרה"י לרה"ר וחיוב משום איסור שבת ואח"כ אכל לי' ונתחייב בתשלומין ואינם באים בב"א ואפי' לרבנן בכה"ג קיי"ל דשפיר מת ומשלם א"כ קשה מדוע לא תני במתניתן שבת ואפ"ה איכא אשם כיון דאינן באין בב"א אך כיון דאיסור הוצאה לא בא ע"י אכילה רק ביחוד ע"ז שפיר השיבו חכמים דא"א למתני שבת דאינו מן השם וכמ"ש רש"י דאין חיוב זה משום אכילה והשתא ממ"נ א"א למתני אליבא דרבנן במתניתן שבת דאם בכה"ג דאיירי דבליעתו או הנחתו כמ"ש התוס' א"כ איסור שבת וחיוב התשלומין בב"א ואין מת ומשלם אליבייהו וא"כ אם יוסיפו שבת יחסרו אשם וכנ"ל ואלא דמיירי דאיסור הוצאה אינו בב"א עם אכילה א"כ בלא"ה א"א למתני כיון דאינו מן השם ודו"ק

והשתא דברי התוס' עולה כפתור ופרח דהקשו לר"מ מאי שייך זה לענין אכילה וע"ז תירצו שפיר דמיירי בכה"ג שאיסור הוצאה בא ע"י אכילה והיינו ר"מ לשיטתו אע"ג דיש כאן חיוב מיתה ותשלומין בב"א אפ"ה ס"ל דבקנס מקטיל ומשלם וכנ"ל אבל לרבנן בלא"ה א"א למתני בכה"ג שבת כיון דבאין בב"א קם לי' בדרבה מיני' ומחסר אשם וכנ"ל וע"ז לא השיבו חכמים אינו מן השם כיון דהוא מן השם וכמ"ש התוס' אך בלא"ה א"א למתני אליבייהו שסברי אין אדם מת ומשלם אף לגבי קנס וכנ"ל כיון דיחסר אשם אך דלמא מיירי דאיסור הוצאה לא הי' ע"י אכילה וא"כ איסור הוצאה דשבת וחיוב התשלומין אינם בב"א וא"כ שפיר אפי' אליבא דרבנן מת ומשלם וא"כ קשה מדוע לא תנו רבנן איסור שבת במתניתן ע"ז שפיר השיבו אינו מן השם דחיוב זה אינו בא מן אכילה ודו"ק שהוא נחמד מאד

אח"ז רב ראיתי בס' טעם המלך הנספח לשער המלך ה' גניבה הלכה יו"ד שם שהביא דברי שו"ת דבר שמואל הנ"ל שתשלומי הקדש הם מטעם קנס והקשה עליו מהא דפסחים (דף כ"ט) האוכל חמץ של הקדש במועד י"א מעל וי"א לא מעל ואמרינן מאן י"א רנב"ה דהי' עושה יוה"כ כשבת לתשלומין ולפי דברי הרב דבר שמואל הנ"ל קשיא הא גבי הקדש לא שייך קם לי' בדרבה מיני' כיון דבקנס אדם לוקה ומשלם ותירץ דנהי דלוקה ומשלם גבי קנס אבל מת ומשלם אפי' גבי קנס לא אמרינן אך אמרינן קם לי' בדרבה מיני' ורק רבה מוקי אליבא דר"מ משום חידוש הוא שחידשה תורה בקנס אע"ג דמקטל משלם אבל כולהו רבנן פליגי עליו וס"ל דגם גבי קנס א"א לוקה ומשלם והיינו כמ"ש לעיל ועיי"ש שמגבב דברים בזה ויש לפלפל הרבה ואכ"מ

סימן ח'. ואגב דאיירינן בהאי סוגיא נימא בי' מלתא ע"ד החידוד דהכי איתא התם (דף י"ג ע"ב) יש אוכל אכילה אחת וחייבין עליו ד' חטאות ואשם אחד. טמא שאכל חלב והי' נותר מן המוקדשין ביוה"כ ר"מ אומר אם הי' שבת והוציאו חייב ופירש"י ד' חטאות חד משום דאכל קודש בטומאה וכו' וחד משום נותר וכו' עכת"ד ואמרינן עלה בגמרא שם (ד' י"ד ע"א) ר"מ אומר וכו' ופריך הגמרא וניתני אם הוציאו חייב? (דהא ביוה"כ מיירי) מ"ט קתני אם היתה שבת אמר רפרם זאת אומרת עירוב והוצאה לשבת ואין עירוב והוצאה ליוה"כ. ודחי הגמרא ממאי דלמא יש עירוב והוצאה ליוה"כ והכי קתני אם היתה שבת והוציאו חייב אף משום שבת ויוה"כ עכת"ד הגמרא

והנה הרמב"ם בפ"א מה' שביתת עשור הל"ב פסק דיש עירוב והוצאה ליוה"כ עיין בשו"ת שאגת ארי' סימן ע' ולכאורה מאין הוציא הרמב"ם לפסוק כן לפסק הלכה הלא הגמרא לא קאמר אלא דרך דיחוי בעלמא ממאי דלמא יש עירוב והוצאה ליוה"כ

ונלענ"ד ענ"ד ע"ד החידוד דהי' להרמב"ם הוכחה דיש עירוב והוצאה ליוה"כ בשנקדים מה שקשה לי לכאורה קושי' נכונה. דהנה אמרינן בפסחים (דף כ"ט ע"א) האוכל חמץ של הקדש במועד יש אומרים מעל ויש אומרים לא מעל עיי"ש בפירש"י ואמרינן תו בגמרא שם רב יוסף אמר בפודין את הקדשים להאכילן לכלבים קמפלגי ואיתא שם ברש"י ורב יוסף אמר אי הוה סבירא להנך תנאים כר"ש דאמר תוך זמנו אסור בהנאה דכ"ע מודו דפטור הואיל והשתא מיהו לא חזי ולא ממונא הוא ואע"ג דסופו גורם הוא לממון לאחר הפסח וכו' עכ"ל רש"י

היוצא לנו מדבריו דחמץ בפסח הואיל ואסור בהנאה תוך זמנו דפטור מקרבן מעילה הואיל ולא אפסיד להקדש מידי ואע"ג דגורם לממון הוא לאחר הפסח דמותר לר"ש דסבר דבר הגורם לממון לאו כממון דמי וא"כ קשה אמאי תנן כאן במתניתן ואשם אחד היינו אשם מעילה כמ"ש רש"י הלא קתני כאן נותר ונותר אסור בהנאה ואין חייבין אשם מעילה דלא אפסיד להקדש מידי? ויש לומר עפ"י פשוטו. דהנה התוספת שם בפסחים ד"ה אין פודין הקשו וז"ל תימא לר"י אע"ג דאין פודין נמעול? דהא לאחר שנשרף ונעשה אפר יכול לפדותו ומותר בהנאה ותירצו בתירוצם השני דמיירי דלית בי' ש"פ לאחר שנעשה אפר וכו' יעו"ש א"כ יש לומר דכאן בכריתות איירי דיש בו ש"פ לאחר שנעשה אפר ולכך חייב אשם מעילות כקושיות התוס' באמת וק"ל. אך עדיין קשה הא אסור לשרפו היום דהוי יוה"כ אף דלאחר יוה"כ יהי' מותר לשרפו ולהנות מ"מ כיון דהיום אסור לשרפו והוי דבר הגורם לממון ולאו כמ"ד כמ"ש רש"י הנ"ל לענין חמץ בפסח וא"כ הדק"ל אמאי חייב אשם