שערי בנימין לה

דגלי קרא בתמורה דעביד מהני היינו רק דזה הוי גלוי בפ"ע דעביד מהני ומ"מ חיוב המלקות הוי אף במקום דעביד לא מהני וא"כ כיון דאמר תמורת עולה תיכף נתחייב מלקות ושוב אף דאמר אח"כ תמורת שלמים נהי דמגוף הבהמה וחזר בו ונעשה תמורת שלמים מ"מ מהדבור הראשון אי אפשר לחזור ולא נפטר ממלקות דלפטור ממלקות לא מהני חזרה תכ"ד והוי כמו מגדף ועובד עכו"ם דאמרינן בי' תכ"ד לאו כד"ד ומוכח שם כפירש"י בנדרים דהיינו כיון דאדבורא מחייב וכל היכי דמחייב על הדבור לבד אין יכול לחזור בו אף תכ"ד ואינו דומה לשבועה ונדר דמהני חזרה תכ"ד היינו רק בשבועה דלהבא דבזה בשעת שבועה עדיין לא נתחייב כלל בזה יכול לחזור מהם תכ"ד אבל בשבועה דלשעבר לא מהני חזרה תכ"ד כיון דכבר נתחייב עליו. ותדע דאל"כ לא משכחת לה שבועת ב"ד בממון דנהי דנשבע שמא יחזור ממנה בלחש תיכף תכ"ד ויחזור ויבטלנה ובע"כ כה"ג לא מהני חזרה ובשלמא לאביי דס"ל דאינו לוקה רק מכח דעביד מהני א"כ כיון דהמלקות בקיום המעשה תלוי ובמעשה יכול לחזור בו תכ"ד לכך ממילא יופטר ממלקות נמי אבל לרבא דאף אם אין המעשה קיים לוקה א"כ כיון דהדבור לבדו מחייבו מלקות בזה לא מהני חזרה תכ"ד ולכך א"ש דלאביי אזיל הש"ס התם והוא ס"ל דעביד מהני לכך לדידי' מהני חזרה בתמורה דאף דבהקדש לא מהני היינו כיון דניחא לי' להקדש בכך זכה בו תיכף והוי אמירתו כמסירתו להדיוט. אבל בתמורה דלא ניחא להקדש שיתחייב מלקות בכך לעבור על איסור תורה א"כ לו יהא דהוי כמסירתו להדיוט. בהדיוט אם לא ניחא לי' לא קנה לכך יכול לחזור בו ולא נעשה הבהמה קודש וכיון דלא הוקדשה הבהמה ממילא לא עבר בלאו נמי כיון דמעשיו לא הועיל כלום ולכך שפיר ראוי לומר דיכול לחזור בו תכ"ד ומוכרח לתרץ דתרי כד"ד הוי אבל לדידן די"ל דקיי"ל כרבא דעביד לא מהני א"כ אם נימא דמהני חזרה מהקדש הבהמה יהי' נעשה תמורת שלמים ואז יעבור בשני לאוין וילקה על תמורת עולה ועל תמורת שלמים שוב אמרינן דמעתה ניחא להקדש דיחול תמורה ראשונה וכיון דחל תמורה הראשונה שוב כשאומר תמורת שלמים הוי כמימר בבהמה שאינה שלו דבזה ודאי לא לקי דפטומי מילי בעלמא הוא ולכך הדר דינו כהקדש ממש ולא מהני חזרה תכ"ד

ועוד דבשלמא למ"ד דאי עביד מהני דבלא"ה למה לקי מוכח דעל קיום המעשה באה המלקות לכך אמרינן דלא ניחא להקדש בהך תמורה דלא לתעביד איסורא בכך ולכך בזה דינו כמו בחולין אבל לרבא דס"ל דלקי אף אי עביד לא מהני א"כ קיום המעשה לאו בעברת הלאו תליא דהלאו עובר אף אם אין המעשה קיים רק דהמעשה קיים הוי ענין בפ"ע דגלי קרא דמהני ובזה כיון דהלאו נעשה בין כך או כך א"כ גוף המעשה דינו כשאר הקדש ושוב ניחא לההקדש בכך ודינו ככל הקדש ולא מהני חזרה. ועוד בשלמא לאביי אמרינן דלא ניחא כלל לההקדש בהך תמורה ומה דעביד מהני היינו רק מכח קנס דלא יופטר ממלקות דאם לא הי' מהני הי' פטור ממלקות לכך קנסה התורה אותו דיועילו מעשיו כדי שילקה וכיון דקיום המעשה הוי רק כדי שילקה ולא דניחא לי' בכך שוב אמרינן דלא ניחא לי' בדבר עברה ושוב דינו רק כמו בהדיוט ומהני חזרה אבל לרבא דס"ל עביד לא מהני והוי לוקה בלא זה א"כ מה דגילתה התורה בתמורה דמהני לא לחייבו מלקות הוי רק בע"כ דבגוף ההקדש ניחא לי' לכך שוב דינו כמו שאר הקדש ואמרינן דהוי כמסירתו להדיוט וזכה בו ההקדש ואין יכול לחזור בו אף תכ"ד וזה ברור ונכון לפענ"ד

והנה מדי דברי בזה אזכיר מה דתמי' לי על הרמב"ם בזה והוא. דהנה המעיין בפ"ב מה' מעילה ובה' נזקי ממון ובפ"ו מה' בכורות בלח"מ ומלמ"ל שם מבואר דהרמב"ם פוסק כר' יוסי הגלילי דקדשים קלים ממון בעלים וא"כ קשה למה פסק בה' מעה"ק דהאומר שלמים ואח"כ עולה א"י לחזור בו אף תכ"ד ונהי דכן מבואר במשנה דר' יוסי ס"ל כן וכר"פ דאף בתכ"ד לא מהני היינו משום דר' יוסי יסבור כרבנן דאף קדשים קלים לא הוי ממון בעלים לכך אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט דמי ואין יכול לחזור בו אבל הרמב"ם דפוסק כר' יוסי הגלילי דהוי ממון בעלים א"כ באומר תחלה שלמים ואח"כ עולה למה לא יוכל לחזור בו הרי במה שאמר שלמים לא הוי אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט כיון דהוי ממון בעלים לגמרי ובה' תמורה באמת נקט ל להיפוך תחלה עולה ואח"כ שלמים וזה הוי א"ש. ובזה הוי א"ש דלא סתרי דבריו להש"ס דמשני תרי כ"ד הוי די"ל דבהקדש אין יכול לחזור בו תכ"ד מהקדש לחולין משום דבזה בא לבטל המעשה ולא אתי דבור ומבטל מעשה אבל מקרבן לקרבן כיון דהמעשה הי' קיים ויהי' נשאר ברשות גבוה רק לחזור מקרבן לקרבן זה הוי רק אמירה ומהני חזרה תכ"ד. ומה דפוסק הרמב"ם בתמורת עולה ואח"כ תמורת שלמים דא"י לחזור בו מכח דקיי"ל דממון בעלים הוי שלמים א"כ הוי בחזרה זו ביטול מעשה והוי כחוזר מרשות הקדש לרשותו לכך לא מהני חזרה והש"ס פריך שם התם לר' יוסי דהוא ס"ל מסתמא כרבנן דקדשים קלים לא הוי ממון בעלים ולכך הוי מהקדש להקדש ודינו כמו חולין ולכך מוכרח לחלק בין תכ"ד קטן לגדול אבל הרמב"ם דפוסק כריה"ג לכך שפיר כתב דא"י לחזור בו מעולה לשלמים אבל מ"ש בה' מעה"ק דמשלמים לעולה נמי א"י לחזור בו הוא תמוה

ומה שהי' נראה ליישב היינו עפמ"ש בחבורי ליו"ד סימן רנ"ח ובחו"מ סימן קכ"ה על דברי הסמ"ע שכתב דאף בצדקה לעניים אמרינן אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט דמי והם משלחן גבוה קא זכו ותמהתי שם עליו והעליתי דתרי משלחן גבוה קא זכו יש. דיש משלחן גבוה קזכו דלא ניתן להם להיות שלהם כלל רק