שערי בנימין לב

חו"מ סימן רי"ב באומר שדה זו לכשאקננה יהי' הקדש דהיינו שקנה קרקע אדעתא שיעשנה הקדש דבהקדש לכ"ע קנה ההקדש קדש ועיי"ש דעיקר הטעם אפי' להרמב"ם משמע שחייב לקיים דבורו שנאמר ככל היוצא מפיו יעשה והו"ל נדר א"כ מש"ה כ"ז שלא חזר בו חל ההקדש מחמת תורת נדר וגם ליכא למימר הא קיי"ל אין אדם מקדיש דשלב"ל? ומה"ת יחול ההקדש? יש לומר כמ"ש הרא"ש במלתא דרב האי גאון בענין הדין דסימן שע"ד שזה לא שייך למלתא דדשלב"ל עיי"ש כמו כן נאמר לענין זה. ויש בזה עוד תלי תלים של הלכות וצ"ע בזה ואקצר. תמו דברי הפעם, היום יום ד' כ"ו אדר תרכ"ט לפ"ק

ואתם השואפים על רוח הפלפול, ושמחים בהבקע כשחר יפעת אור ההלכה תנו לבכם לדברי אלה למדו היטב בהסוגיא דב"ב קע"ד וערכין כ"ג ושבועות מ"ב ובש"ך סימן רנ"ה או אז דעת לנפשכם יונעם בעזה"י ועיניכם תחזינה מישרים כי בהרבה מקומות שמתי העקוב למישור ומקום הניחו לי וד' יערה עלי רוח ממרום ויאיר עיני במאור התורה. הק' אברהם בנימין קלוגר בהגאון מוהרש"ק זצ"ל

סי' ו'. ולמלאות הענין אעניד זר תפארה מה שמצאתי בכתבי קודש מרן מר אבא הגאון מאור הגולה מארי' דכולא תלמודא זצ"ל המדבר באלו הענינים, וזה לשונו הטהור

לידידי כנפשי הרבני המופלג החריף ושנון המשכיל מו"ה צבי הירש חיות נ"י

הנה דבריו קבלתי ותוכן דבריו ליישב דעת הרמב"ם ז"ל, דבהקדש א"י לחזור בו תכ"ד הוא מכח דס"ל אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט דמי ונחשב מעשה ובמעשה א"י לחזור בו אף תכ"ד. אבל בב"ק (דף ע"ג) פריך הש"ס לר' יוסי דהוא ס"ל בפ"ק דתמורה (דף ד') דאמרו שם משמי' דר' יוסי הגלילי דבכל התורה לאו שאין בו מעשה לוקין עליו חוץ מנשבע ומימר ואר"י לתנא לא תתני מימר דבדבורא קעביד מעשה וא"כ משמע דר' יוסי ס"ל דמימר לא הוי מעשה ולכך לדידי' שפיר יכול לחזור בו תכ"ד ע"כ תוכן דבריך

ידידי זה אי אפשר להאמר מכח כמה טעמים. אחד דסברת דסתם ר' יוסי הוי ר' יוסי הגלילי וזה אינו דסתם ר' יוסי לא הוי ר' יוסי הגלילי וכן מוכח להדיא בהקדמת הרמב"ם לחבורו דר' יוסי סתם הוי חברו של ר"מ והם קבלו מר"ע ור' ישמעאל ור' יוסי הגלילי הוי אחר והוא קיבל מר"ט יעו"ש. אף אם סתם ר' יוסי הוי בנו של ר' יוסי הגלילי כמ"ש בסדר הדורות אין הכרח דס"ל כוותי' ומה פריך דהש"ס לפעמים מתרץ כן דראב"ש ס"ל כאבוהו ואין הכרח דס"ל כן ולפעמים קאמר הש"ס דפליג עלה בחדא וא"כ מהו פריך נימא דבזה פליג על אביו ודו"ק וא"כ מהו פריך הש"ס לר' יוסי סתם דנימא תכ"ד כד"ד ועוד דמלשון הש"ס בתמורה דאמר ר' יוחנן לא תתני מימר משמע דהוא מגי' כן בלשון ר' יוסי עצמו דאין לומר דכוונת ר' יוחנן הוי לחלוק בלשון פלוגתא דא"כ לא הו"ל לומר לא תתני רק הו"ל לומר לא קיי"ל כן בהא במימר ומהו לשון לא תתני ומזה משמע דמגי' כן בלשון ר' יוסי עצמו ועוד דאם אינו מגי' כן מנ"ל לר' יוחנן לחלוק על התנא ובע"כ מכח דמגי' כן דר' יוסי עצמו לא קאמר מימר כלל וא"כ נסתרו דבריך בזה

ועוד בר מן דין ובר מן דין הנה בגוף הסברא דהיכי דהוי מעשה לא מהני חזרה תוכ"ד הרגיש בזה הט"ז בחו"מ והעלה דאף בקנין ממון כל דעשה מעשה בגוף החפץ א"י לחזור בו תכ"ד ולפי דבריו ודאי הוי א"ש בפשיטות מה דבמקדיש לא מהני חזרה תכ"ד כיון דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט דמי אבל באמת דברי הט"ז תמוהין דבכל הקנינים יכול לחזור בו תכ"ד אף היכי דעשה מעשה כגון מסירה ומשיכה וכמשמעות לשון הש"ע והפוסקים בחו"מ סימן קצ"א. ועוד תמהתי עליו בחדושי מכבר ומצאתיו אח"כ בספר המקנה ה' קדושין סימן ל"ח ובספר קצה"ח ובאבני מלואים דאם בכל הקנינים היכי דעשה מעשה א"י לחזור בו מאי אריא דנקט הש"ס דבקדושין א"י לחזור בו הרי בקדושין הוי מעשה בגוף האשה והיכי דהוי מעשה א"י לחזור בו אלא ודאי מדנקט קדושין מוכח דבשאר הקנינים אף בעשה מעשה יכול לחזור בו תכ"ד וא"כ נסתרו דבריך מ"ש דמתוך דהוי מעשה א"י לחזור בו דהרי אף בקנינים היכי דהוי מעשה ומהני חזרה תכ"ד ולכך ליתא לדבריך

ולפמ"ש בחדושי לנדרים (דף כ"ט) במה דמשני שם הש"ס דאף למ"ד התם חוזרת הכא אינה חוזרת מכח דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט דמי והקשיתי הרי אף גבי נתינת מעות ליד אשה איכא מסירה ממש דמסר לה הכסף ויכול לחזור בו והתם בהקדש נמי הוי על אחר למ"ד יום כמו בקדושין ומה בין זה לזה ודו"ק. וכתבתי לחלק דשאני מסירה דקדושין דצריך שניהם מעשה ודבור וכל חד בלא חברי' לא מהני דהדבור לא מהני בלא מעשה והמעשה לא מהני בלא הדבור ולכך אם חוזר אח"כ אמרינן אתי דבור ומבטל דבור ונשאר רק המעשה בלא הדבור ובטל ממילא וא"כ אין דבור השני מבטל המעשה רק הדבור הראשון אבל גבי הקדש אמירה בעצמו הוי כמעשה והוי גוף הדבור כמעשה לכך לא מהני חזרה והוי כמ"ש בפ"ג דקדושין דשאני מחשבה דטומאה ותרומה דהוי כמעשה לכך לא אתי דבור ומבטל מעשה לכך אין יכול לחזור בו יעו"ש א"כ הוי א"ש דבריך כאן דנהי דבשאר מסירה מהני חזרה תכ"ד היינו כיון דקנין מסירה בעינן אמירה ולכך אתי דבור ומבטל דבור ושוב בטל המעשה ממילא אבל בהקדש דהדבור גופו הוי כמעשה לכך לא אתי דבור ומבטל מעשה

ושוב הגיע לידי ספר קצות החושן כי לא הי' בביתי תחלה וראיתי בו סברא זו וכוונתי לדעתו בזה