שערי בנימין ל

קונם תו אין לו נכסים אחרים וא"כ נשאר השעבוד עבוד בתוקפו וההקדש לא חל

והנה רבינו הגדול בעל פני יהושע שם בכתובות וכן הרב המובהק מו"ה ישראל יעקב אלגזי בספרו קהלת יעקב ותוספת דרבנן באות הקדש תמהו שם מאד על קושיות התוס' באמרם דנהי דע"י קונם יפקיע שהוא אינו יכול לשלם מ"מ הב"ד יורדין לנכסיו ומוכרים ופורעים להלה את חובו דקונם לאו הקדש נינהו? עיי"ש והוא באמת קושיא חזקה על רבותינו בעלי התוס' ז"ל

ולחומר הנושא יש לומר דכך כוונת התוס' בקושייתם דאם יאמר בקונם א"כ א"א לו לפרוע בעצמו רק הב"ד יורדים לנכסיו א"כ קשה הא דתיקן ר"נ שבועת היסת בתובע את חבירו מלוה ע"פ דקיי"ל דאין ב"ד יורדין לנכסיו האיך משכחת לי'? אחר דיכול להפקיע ע"י קונם באם יתבעו אותו מע"פ יפקיע חובם ע"י קונם וא"כ לא הועילו חכמים בתקנתם מה שתקנו ש"ה? וזה ברור בכוונתם משא"כ לדעת רש"י ז"ל דבה"ג אינו חל הקונם כלל להוציא משעבוד רק היכי דיכול לגבות חובו ממק"א. ודו"ק כי הוא כפתור ופרח וא"צ לדחוק מה שכתוב בדעת התוס' הרב אלגזי בספרו תוספת דרבנן אות הקדש

והנה באמת קשה לי לדעת רש"י שמחלק דדוקא היכי דיש לבע"ח לגבות ממק"א הוא דאמרינן דהקדש דמים מפקיע מידי שעבוד אבל באין לבע"ח לגבות ממק"א קדושת דמים אינו מפקיע את השעבוד ולא חל ההקדש כלל וקשה לי דהנה כבר הבאתי לעיל מה שהקשו הקדמונים על רבא דס"ל הקדש חמץ ושחרור מפקיע מידי שעבוד והקשו אמאי אמרינן במס' ערכין (דף ק"ג) על מה שאמרו במתני' הפודה פודה ע"מ ליתן לבע"ח את חובו וכו' ופריך הגמרא שם ל"ל פדיון כלל תצא בלא פדיון ומשני משום דר"א גזירה שמא יאמרו וכו' ולסברת רבא מאי הקשה הגמרא ל"ל פדיון תצא בלא פדיון כיון שהוא של הבע"ח הלא הקדש מפקיע מידי שעבוד לכן מחלק רש"י דמזה מוכח דדוקא בקדושת הגוף סובר רבא דמפקיע מידי שעבוד אבל כאן במתניתן מיירי בקדושת דמים דאין ההקדש מפקיע מידי שעבוד הבע"ח לכן שפיר פריך הגמרא ל"ל פדיון וכו' וכבר הבאתי לעיל כל השיטות מה שיש בזה

אמנם שיטת רבינו האי הובא בבעה"ת בשער מ"ג ח"ג וכן הובא בטור חו"מ סימן ק"ז דברי רבינו האי שרוח אחרת עמו ליישב קושיא זאת והיינו דהוא ס"ל דלא מפליגינן בין קדושת הגוף לקדושת דמים ובין בקדושת הגוף ובין בקדושת דמים ס"ל לרבא דהקדש מפקיע מידי שעבוד דלא כרש"י ולא קשיא על רבא מגמרא דערכין הנ"ל דרבא מיירי במי שיש לו נכסים אחרים שיכול לפרוע מהם את החוב ע"כ שפיר גם בקדושת דמים מפקיע את שעבוד החוב כיון שיש להבע"ח לגבות ממק"א אבל אם אין לו נכסים אחרים במה לפרוע להם את חובו בזה מודה רבא דאין ההקדש מפקיע את השעבוד החוב אפי' בהקדישו קדושת הגוף וא"כ מיירי המתניתן דערכין דאמרינן הפודה פודה דשם אמרינן הקדיש כל נכסיו כמו שביאר הרמב"ם וא"כ לא נשארו להבע"ח לגבות חובו ממק"א ושפיר אין ההקדש מפקיע מידי שעבוד לכן פריך הגמרא שפיר ל"ל פדיון וכו' ומשני דמדינא באמת א"צ פדיון דלא חל ההקדש רק מתקנת חכמים צריך פדיון משום דר"א שלא יאמרו וכו'. כן הוא סברת רבינו האי. והשתא מה שביאר רש"י שם בכתובות וגובה חובו ממק"א וכנ"ל מוכח בפירוש דגם הוא ס"ל לחלק כסברת רבינו האי דדוקא היכי דיש לגבות ממק"א הוא דס"ל לרבא הקדש מפקיע מידי שעבוד אבל היכי דאין לבע"ח לגבות חובו ממק"א גם רבא מודה דההקדש אינו מפקיע מידי שעבוד א"כ סברת רש"י הוא הוא סברת רבינו האי וא"כ קשה מדוע צריך רש"י לחלק בין קדושת הגוף לקדושת דמים מכח הקושיא שקשה מה שהקשה הגמרא בערכין ל"ל פדיון הלא לפי סברת רבינו האי אשר גם רש"י סובר כן לק"מ בלא"ה דשם מיירי באין לו נכסים אחרים ומדוע נצרך לחלק בין קדושת הגוף לקדושת דמים וצ"ע ויש לדבר הרבה בזה אלא שסבר שאיתנא האי שמעתתא בגדי מסנקן לכן לא אוכל להאריך עוד תן לחכם וכו'

סימן ד'. עוד זאת יש להערות הערה חדשה מה שהבאתי לעיל לדעת הרמב"ם דבהקדש תוך כ"ד לאו כדבור דמי ולא מצי לחזור ונסתפקנו האיך הדין בצדקה אי דמי להקדש ואמרינן בזה תוכ"ד לאו כדבור דמי ולא מצי לחזור או לא דצדקה לא דמי להקדש כלל אלא אמרינן בי' תוכ"ד כ"ד ומהני חזרה ואומר בזה דבר חדש להביא ראי' דצדקה כהקדש דמי ואמרינן בי' תוכ"ד לאו כד"ד. ועלה בדעתי הערה חדשה דאיתא במס' ערכין (דף כ"ט ע"א) ההוא גברא דאחרמינהו לנכסיו בפומבדיתא אתא לקמי' דרבי יהודה אמר לי' שקול ארבעה זוזי ואחיל עלייהו ושדינהו בנהרא ולשתרו לך וכו' כמאן כשמואל דאמר הקדש שוה מנה שחיללו על ש"פ מחולל ופריך אימר דאמר שמואל שחיללו לכתחלה מי אמר ומשני ה"מ בזמן שבית המקדש קיים דאיכא פסידא אבל בזה"ז אפילו לכתחלה ופריך א"ה אפילו פרוטה נמי פרסומי מלתא ע"כ ה"ג

היוצא לנו מזה דהקדש מאה מנה שחללו על ש"פ מחולל ובזמן שבהמ"ק קיים רק בדיעבד ובזה"ז אפילו לכתחלה מותר לחלל הקדש השוה מאה דינר בפרוטה ועכ"פ בדינר

אמנם התוס' שם ד"ה שקול וכן בב"מ (נ"ט) ובשאר מקומות הקשו דכאן משמע דיש תקנה להקדש ולחרם לחללו בזה"ז הא בע"ז (דף י"ג) אמרינן אין מקדישין ואין מעריכין בזה"ז ואם הקדיש והחרים והעריך בהמה תעקר וסלים ירקבו והכא בזה"ז איירי כדמסיק הכא ואמאי לא אמרינן ירקבו? ותירצו ולחלק יצאו דדוקא