שערי בנימין כט

תיכף על ר"ה ועיי"ש שמדחיק א"ע עפ"י שיטתו דר"ה מיירי במנה של פקדון וכבר סתרתי דבריו לעיל וישבתי קושייתו בטוב טעם

וכעת נ"ל אופן אחר ליישב קושיא זו עפ"י מה שהערנו לעיל בפלוגתא דאביי ורבא במס' פסחים ל"א אי למפרע הוא גובה או מכאן ולהבא הוא גובה ולמדתי מלשון רש"י ז"ל דהיינו דוקא בהקדיש וזבין לוה בתוך הזמן הוא דאמרינן לעיל דלשיטת הרא"ש בנדרים יש פלוגתא בין אביי ורבא בזה דלאביי דס"ל למפרע הוא גובה לא חל ההקדש כלל אפילו עד זמן טרופה ולרבא דמכאן ולהבא הוא גובה חל ההקדש עכ"פ עד שעת טרופה וכמו שהארכתי בזה לעיל (והא דאמרינן בש"ס דפלוגתת אביי ורבא הוא רק באקדיש מלוה ולא אמרינן דפלוגתתם הוא גם באקדיש לוה ובתוך הזמן כבר העיר בזה רבינו בעל פני יהושע בחדושיו לפ' השולח וכמו שהבאתי לעיל שים עיניך במו) אבל בקדיש לוה לאחר שהגיע הזמ"פ לכ"ע אף לרבא לא חל ההקדש כלל כמובן דהואיל וכבר הגיע הזמ"פ של מלוה הוא וא"כ מיושב קושיות הש"ך הנ"ל דיש לומר הואיל דכאן דר"ה מיירי שאמר תיכף בשעה שהקדיש וכמו שכתב הרמב"ם ורבו הר"י הלוי שבארנו לעיל שכבר הגיע הזמ"פ א"כ תו אינו חל עליו ההקדש כלל וא"כ כמו שאמר הש"ך ז"ל באם ר"ה מיירי במנה של פקדון אינו חל עליו ההקדש כלל ה"ה לפי דברינו במע"פ בהגיע הזמ"פ תו אינו חל עליו ההקדש כלל ע"כ שפיר לא פריך הגמרא על ר"ה הא מע"פ הוא ואינו גובה לא מן ההקדש ולא מן המשועבדים כיון דר"ה מיירי שאמר בשעה שהקדיש שהגיע הזמ"פ לא חל עליו ההקדש כלל בין לאביי ובין לרבא וכנ"ל וא"ל הא גם בלא הגיע הזמ"פ אמרינן במס' פסחים דלא חל ההקדש כלל ואפ"ה קיי"ל דמע"פ אינו גובה לא מן ההקדש ולא מהמשועבדים וקשה מדוע הלא ההקדש אינו חל ונאמר דכל מע"פ לא יגבה מן ההקדש יש לומר דכמו לענין לקוחות אף דלא הוי זביני' זבינא משום פסידא דלקוחות מחמת דלית להו קלא תקנו דלהוי המכירה מכירה וכמו כן בהקדש דהוי ג"כ כמכר ועכ"פ לא גרע הקדש מהדיוט לא חילקו בתקנתם משום פסידא דהקדש וכ"ז בלא הגיע הזמ"פ משא"כ בהגיע הזמ"פ וגם אמר תיכף בשעת הקדש דהוי רק מפרש דבריו כמו שכתבתי לעיל לשיטת הרמב"ם ורבו הר"י הלוי א"כ לא חל ההקדש והואיל ונאמן גובה מן ההקדש ולק"מ קושיות הש"ך וא"צ לדחוק דר"ה מיירי דוקא במנה של פקדון די"ל דמיירי בין במלוה ובין בפקדון וכן מורה לשון הרמב"ם ז"ל שכתב מנה לפלוני בידי או כלי זה של פלוני בידי עיי"ש ודו"ק כי זה פשוט וברור

ובזה יש ליישב קושיות המוהרש"א על התוס' שם בב"ב ד"ה הא דלא מקוים שהקשו וזה לשונם. ואם תאמר כי היכי דאי לא מקוים אמרינן שהוא מזויף והאב אמר שלא להשביע את בניו בהא נמי (ר"ל אף באמר תנו דמקיימים לשטרא) לימא שלא להשביע את בניו ופרוע הוא ומדברי האב אין ראי' וכו' עכ"ל התוס'. והקשה המוהרש"א ז"ל וז"ל. מעיקרא מהקדש ה"מ לאקשויי דנאמן במקוים ולא נימא דפרוע הוא ושלא להשביע אמר כן עכ"ל אמנם לפענ"ד לק"מ אחרי דמיירי בנקט שטרא א"כ יש לומר דמיירי בתוך הזמן וא"כ לק"מ נימא דפרוע הוא והאב אמר כן שלא להשביע ז"א דקיי"ל חזקה אין אדם פורע בתוך זמנו והא דנאמן הוא לענין שא"צ שבועה והתוס' ס"ל כדעת רבינו האי והרא"ש דבבא לגבות מן היתומים אף בתוך זמנו צריך שבועה (הן אמת שמדברי התוס' גיטין (דף ל"ב ע"ב) ד"ה משמע דלא ס"ל כרבינו האי והרא"ש ויש לדבר בזה) משא"כ בהא דרב ושמואל דמחלקין בין אמר תנו ללא אמר תנו ע"כ גם אפילו אינו בתוך הזמ"פ רק בהגיע הזמ"פ ג"כ לא חיישינן לפרעון שפיר קשיא להו להתוס' אמאי נאמן ולא נימא דפרוע הוא אך לס"ד דמיירי במע"פ והגיע הזמ"פ כמש"ל שפיר ה"א דר"ה מיירי בזה בהגיע הזמ"פ ומקשה הש"ס שפיר דנימא שלא להשביע אמר כן ואמאי מהימן

? אך קשה לפי הסברא שחדשנו דר"ה לס"ד מיירי במע"פ והגיע הזמ"פ א"כ בודאי לא חל ההקדש ע"כ לא מקשה הגמרא הא מע"פ הוא ואינו גובה מן ההקדש זה ניחא לשיטת רש"י שהבאנו לעיל דרק קדושת הגוף מפקיע מידי הקדש ולא קדושת דמים אבל לשיטת הרמב"ם ז"ל דס"ל דגם קדושת דמים מפקיע מידי שעבוד כמו קדושת הגוף א"כ א"א לפרש דר"ה מיירי במע"פ והגיע הזמ"פ דאף שהגיע הזמ"פ אפ"ה הקדש מפקיע את השעבוד והו"ל משועבדים ונשאר קושיות הש"ך ז"ל אמנם מדברי רש"י במס' כתובות (דף נ"ט ע"ב) ד"ה כגון ששיעבד שורו לבע"ח וחזר והקדישו מפקיע שיעבוד המלוה וגובה חובו ממקום אחר וכו' עיי"ש מזה למדתי דמוכח דוקא היכי דיכול לגבות חובו ממק"א הוא דמפקיע מידי שעבוד (ומה שיש לעיין בדברי רש"י הנ"ל נכתוב אי"ה לקמן) א"כ בדברי ר"ה שאמר ש"מ שהקדיש כל נכסיו וא"כ אינו יכול לגבות חובו ממק"א וא"כ לא מפקיע ההקדש את השעבוד ונשאר השעבוד כמאז וההקדש לא חל ושפיר גם מע"פ יכול לגבות חובו מן ההקדש כיון דההקדש לא חל כיון שאין לו נכסים אחרים ממה ליתן לבע"ח

אך יש לומר דמה שהעלה רש"י דהיכי שיש להלוה נכסים אחרים אינו מפקיע ההקדש את השעבוד וגובה הבע"ח ממקום אחר בא לתרץ קושיות התוס' שם (בדף נ"ט ע"ב) ד"ה קונמות קאמרת שהקשו וז"ל וא"ת כל אדם יפקיע כל ממונו מבע"ח ע"י קונם וכו' אך לפי סברת רש"י לק"מ דאם יאסר כל נכסיו בקונם לא יכול להפקיע מהשעבוד רק דוקא ביכול לגבות חובו ממק"א הוא דמפקיע מידי שעבוד אבל באם יאמר כל נכסיו