שערי בנימין כז

מחדש מאת הרב הגאון מוהר"י שאול נאטינזאהן נ"י האבדק"ק לבוב בסימן רנ"ח סעיף וי"ו העלה דבר חדש דהא דאמרינן במסר ליד גזבר ליתא בשאלה ה"מ בקדושת בדק הבית או תרומה שייך לומר דאתי ליד גזבר או הכהן דאחר שבא לידו יכול הגבאי לשנותו לכל אשר יחפוץ וכן בתרומה ביד כהן אבל בקדושת הגוף דאין בידו לשנותו וא"כ בכ"מ דאיתא בי גזי' דרחמנא איתא א"כ מה יוסיף אומץ במה שבא ליד גזבר משלא בא ליד גזבר ע"כ גם בבא ליד גזבר איתא בשאלה וראייתו מתוס' כריתות (דף י"ז) דכתבו דבקרבנות היכי דנשחטו ונזרקו דמן כהלכתן לא מהני שאלה ולא כתבו דתיכף שבא ליד גזבר דליתא בשאלה מזה מוכח דדוקא בקדושת בדק הבית הוא בבא ליד גזבר ליתא בשאלה אבל בקדושת הגוף כגון קרבן למזבח גם בבא ליד גזבר איתא בשאלה אלא לאחר זריקה תו לא מהני שאלה. ע"כ דברי הרב מלבוב בהגהותיו ודבריו נכונים הם. וא"כ קשה מדוע אמר ר' יוסי במשנה דתמורה הרי זה תמורת עולה וכו' דאינו נאמן לפרש דבריו רק מחמת הואיל וא"א לומר שני דברים כאחת ומשמע דלאחר כ"ד אינו נאמן וקשה בלא"ה יהי' נאמן במגו דישנו בשאלה וכאן בקרבנות אף במסר ליד גזבר מהני שאלה וכנ"ל. ואי בנדר עד"ר כבר כתבתי דעת הש"ך דבהקדש אף בנדר עד"ר מהני שאלה וא"כ להימן במגו דשאלה ואח"ז יכול לומר חצי' תמורת עולה וכו' או וולדה עולה והיא שלמים וכו' וע"כ צ"ל דמש"ה לא מהני לאחר כ"ד הוא מהטעם שכתבו התוס' במס' ב"ק (דף ע"ג ע"ב) ד"ה ונמלך וז"ל. נראה דכשמתכוין לכך ואמר היום תמורת שלמים ולמחר תמורת עולה דאין דבריו קיימים והוי כמו דברים שבלב ודוקא תוך כדי דבור הוא דמהני דלענין לפרש דבריו מהני תוכ"ד עכ"ל התוס'

היוצא לנו מזה. דטעמא דלא מהני לפרש דבריו אחר כ"ד הוא משום דהוי דברים שבלב ומעתה כל הוכחה שכתבנו לעיל בשם הנה"מ להרמב"ם ורבו הר"י הלוי נסתר דנהי דשם בתמורת עולה וכו' לא מהני לפרש דבריו רק בתוכ"ד אבל לא לאחר כ"ד היינו משום דהוי דברים שבלב אבל בדיניו הנ"ל מנ"ל דאינו נאמן לאחר כ"ד. אך גוף סברת התוס' במה שהעלו דלכן לא מהני לפרש דבריו לאחר כ"ד משום דהוי דברים שבלב צ"ע מאד. ואמרתי אחכמה להבין דברי רבותינו בעלי התוס' ודעת קדושים אמצא והמה רחוקים ממני דנהי דקיי"ל בכל התורה כולה דדברים שבלב אינן דברים מ"מ בהקדש קיי"ל דאם גמרן בלבו בלבד נגמר ההקדש וכן פסק הרמב"ם ז"ל בה' מע"ק דבכל הקרבנות במחשבה בלבד נגמר ההקדש ומשום דכל נדיב לב עולת כתיב וכן פסקינן בש"ע חו"מ אשר הבאתי לעיל א"כ למה נאמר דלכן לא מהני לפרש דבריו משום דהוי דברים שבלב הלא חזינן דבהקדש דברים שבלב הוי דברים וצע"ג. וזה נ"ל שהוא סברת הרמב"ם ורבו מהר"י הלוי ז"ל דל"ס סברת התוס' דלכן לא מהני מטעם דהוי דברים שבלב מטעמי' הנ"ל ולכן צדקו דברי הנה"מ בישוב דברי הרמב"ם ורבו ודו"ק כי קצרתי ונכון הוא

והנה מתוך מה שכתבתי לעיל בשם התוס' דכריתות דבקרבנות עד הזריקה מהני שאלה רק לאחר זריקה לא מהני שאלה אשר מזה מוכח דהא דכתבו הקדמונים במסר ליד גזבר לא מהני שאלה הוא רק בקדושת ב"ה אבל בקדושת מזבח מהני שאלה גם לאחר שמסר ליד גזבר לאחר זריקה תו לא מהני שאלה. נסתרו דברי מרן הגאון בעל נו"ב מה"ת חיו"ד סימן קנ"ד שחידש לן בטעמא דהך מלתא מדוע תרומה ביד כהן או הקדש ביד גזבר ליתא בשאלה וזה לשונו. והנה הרשב"א מדמה זה לתרומה ביד כהן שאמרו דלא מצי לאתשולי עלה ואומר אני הא מלתא גופא טעמא בעי והלא מה שיש שאלה בהקדש הוא משום דזה דומה להקדש בטעות דקיי"ל שאינו הקדש וא"כ מה בכך שהוא ביד כהן ואטו אם טעה ונטל חולין וסבר שהוא תרומה ומסרה ליד כהן בתורת תרומה הלא אם אח"כ נודע שהי' חולין אטו מי יחזיקנה הכהן ויאמר כבר זכיתי בה הא ודאי ליתא

ואומר אני טעם הדבר הוא משום דכל שאלה ופתח הוא שהנודר אומר אלו הייתי יודע דבר זה לא הייתי נודר ואמנם אם אין הדבר אמת והוא משקר אבל באמת אם הי' יודע שיהי' כך הי' נודר אין לו התרה אלא שאין אנו צריכין לחשדו בזה והחכם המתיר שומע דבריו ומתיר לו אבל הכהן אינו מחויב להאמינו ויכול הכהן לומר שאולי אתה משקר לפי שאתה רוצה ליקח ממני התרומה אתה אומר כך ואין הכהן מחויב להאמינו ולהחזיר לו וכו' ולכך תרומה ביד כהן לא מצי מיתשל ומהך טעמא עצמו ממילא צדקו דברי הרשב"א שגם צדקה שמסר ביד אחר לצורך עניים לא מצי מיתשל כי זה שנמסר לידו לצורך העניים אינו מחויב להאמינו ולהפסידו להעניים. עכ"ל הנו"ב

ולפי דברי התוס' בכריתות דבקרבנות מהני שאלה עד לאחר זריקה נסתרו סברת הנו"ב הנ"ל דלדבריו דלכן ל"מ שאלה במסר ליד גזבר מטעם דאין אנו צריכין להאמין לו שיש לו חרטה א"כ גם בקדושת הגוף הי' צריך להיות כן דלאחר שמסר ליד גזבר או כהן לא מהני שאלה ומדכתבו התוס' דבקרבנות גם לאחר שמסר ליד גזבר מהני שאלה רק לאחר זריקה ליתא בשאלה מוכח דטעמו דהנו"ב ליתא ודו"ק היטב

והנה לעיל הבאתי קושיות הראב"ד על הרמב"ם מה שאמר בשעה שהקדיש הלא בשעה שהקדיש כל אדם נאמן ואפי' בריא והכ"מ העלה דמיירי בעסוקין באותו ענין ומטעם שהי' קשה להרמב"ם מה שהקשו הקדמונים על האלפסי דפסק באם אמר תנו אף שאינו שטר מקוים בידו נותנין והקשו הלא אף אם אמר תנו האיך נותנין לגבות מן המשועבדים בלא שטר מקוים ומתוך זה כתב הרמב"ם