שערי בנימין כו

אך אכתי קשה לפי זה להרמב"ם ז"ל אחר דבהקדש לא מהני חזרה תוכ"ד א"כ מדוע בש"מ נאמן אם אמר בשעה שהקדיש וא"כ מוכרח לומר דיש טעמא אחרינא מדוע ש"מ נאמן מטעם דש"מ אין עושה קנוניא וא"כ גם לאחר שהקדיש יהי' נאמן מטעם זה כמו שנאמן בשעה שהקדיש וכמו שהקשה באמת הש"ך ז"ל

אמנם זה אינו דבשלמא אם אמר לאחר שהקדיש הו"ל כמו חזקה דמשקר דמדלא אמר תיכף בשעה שהקדיש ותו לא מהני חזקה דאין ש"מ עושה קנוניא דהרי חזינן דמשקר ועושה קנוניא לחזור בו מדלא אמר כן תיכף בשעה שהקדיש וכמו שמבואר בפירוש סברא זו במ"ע בשם רבינו הר"י בן מגאש והעתקתיו לעיל והרמב"ם בשיטת רבו אזיל וא"כ גם בש"מ לאחר שהקדיש לקנוניא שמשקר ורוצה לחזור וחזרה בהקדש לא מהני תוכ"ד

אמנם אם אמר הש"מ בתוכ"ד שפיר נאמן מטעם דאין ש"מ עושה קנוניא ואינו רוצה לחזור רק האמת שמנה לפלוני בידי לכן שפיר נאמן ולא אמרינן דאיכא חזקה דמשקר משום שאלו האמת כן הי' אומר כן תיכף לפחות מכ"ד מטעם כמו דהרמב"ם פוסק דלפרש דבריו שכוונתו הי' לכך מהני תוכ"ד ולא אמרינן כלל דע"כ משקר הוא מדלא אמר בפחות מתוך כ"ד ה"ד כמו כן בזה שהקדיש כל נכסיו ועתה תוכ"ד אומר שמנה לפלוני בידי או כלי של פ' בידי ה"ל ג"כ כמו לפרש דבריו דלא הקדיש כלל המנה ונאמן כיון דקנוניא שמא רוצה לחזור ל"ש בש"מ. ואף למ"ש הש"ך ז"ל דחזקה כל מה שביד אדם הוא שלו עכ"פ כיון שאמר תוכ"ד א"כ מפרש דבריו הוא לומר שזה לא הקדיש ואין לך חזקה גדולה מאומר הרי זה תמורת עולה ותוך כ"ד אמר תמורת שלמים אף שנתחזק עפ"י דבורו שהוא תמורת עולה אפ"ה מאמינים שנתכוין לזה כמו כן לענין זה שמפרש הקדישו הי' כל נכסיו וזה מפרש דבריו ואומר שמנה או הכלי לא הי' בכלל ההקדש הו"ל מפרש את דבריו רק בבריא דחיישינן לקנוניא מש"ה אינו נאמן דיכול להיות דכוונתו לחזור ועושה קנוניא והרמב"ם פוסק דחיישינן לקנוניא וחזרה בהקדש לא מהני תוכ"ד מש"ה לא מהני בריא אף שאמר בשעה שהקדיש משא"כ בש"מ דלא חיישינן לקנוניא ולחזרה הוא אומר כן ע"כ שפיר אם אומר תוכ"ד מנה לפלוני הו"ל ממש כהאי דתמורת עולה ותמורת שלמים או הוא שלמים וולדה עולה דאמר ר"י הואיל ונתכוין לכך הואיל וא"א לומר שני דברים כא' דבריו קיימין ונאמן

ומעתה הש"ך ז"ל שדחה דברי הרמב"ם והר"י אבן מגאש חזרו ונראה ודבריהם הם מבוארין במשנה דתמורה דהלכה כר' יוסי ואדרבא מכאן הוציא הרמב"ם ז"ל דינו דהלכה כסוגיא דזבחים ותמורה דבהקדש א"א לחזור אפילו תוכ"ד משום דהא דאמר ר"ה ש"מ שהקדיש כל נכסיו וכו' ע"כ בתוך כדי דבור מיירי וא"כ קשיא לי' קושיות הראב"ד אפי' בריא נמי וז"ש דבהקדש תוכ"ד לאו כד"ד ולא מהני חזרה וא"כ בש"מ דחזקה שאין עושה קנוניא על ההקדש וכו' נאמן כמו בהאי דתמורת עולה וכו' והוא שלמים וכו' דהלכה כר"י משא"כ בבריא דחיישינן לקנוניא אינו נאמן לפרש דבריו ולומר דזה לא הקדיש שמא רוצה לחזור מן ההקדש עושה קנוניא ואומר כן. כללו של דבר אם אינו אומר הש"מ תיכף הו"ל כמו שאומר הרי זה תמורת עולה היום ולמחר תמורת שלמים שכתבו התוס' בב"ק דאינו נאמן בתוך כ"ד גדול, הן הן דברי רבינו הר"י אבן מגאש והרמב"ם ז"ל. ואף שהתוס' כתבו כן לענין מה דמחלקין בין תוך כ"ד קטן לתוכ"ד גדול וכמ"ש לעיל באריכות עכ"פ אף גם לדידן דאין חילוק ולענין חזרה גם בתוך כ"ד גדול מצי לחזור היינו בכל התורה משא"כ בהקדש א"י לחזור ולענין לפרש דבריו תוך כדי דבור מהני כפשטי' דמתניתן ודלא כמו שדחקו התוס' בפירוש המשנה. ודו"ק היטב כי הוא תירוץ אמתי לקושיות הראב"ד על הרמב"ם. אף שהנתיבות העיר בזה כמו שכתבתי לעיל מ"מ המעיין יראה שיש חילוק בין דבריו לדברי כי הוספתי נופך הרבה משלי בעזה"י

והנה מה שהעלה הסמ"ע דהרמב"ם מיירי בעסוקין באותו ענין קשה לי הלא דברי הרמב"ם הן המה דברי רבו הר"י הלוי וכמו שהעלה המ"ע ותמצית דבריו שמש"ה מיירי שאמר תיכף הואיל ובידו לחזור כמ"ש הר"י הלוי בפירוש וא"כ ע"כ האי בשעה שאמר הרמב"ם ע"כ בתוך כ"ד לא אחר כ"ד ובעסוקין באותו ענין דבעסוקין באותו ענין לא מצינו שיכול לחזור רק בק"ס כמו שאיתא בחו"מ סי' קצ"ה ס"ו ושם נותנין לו זמן מה לחזרה מטעם שנתנו לו שעה להתבוננות כי כן דרך לקיים כ"ד פתאום בק"ס משא"כ בשארי קנינים וגם בהקדש דלדעת דעת הרבה פוסקים דא"י לחזור בתוכ"ד מכש"כ בעסוקין באותו ענין. והא דהכ"מ מוקי דברי הרמב"ם בעסוקין באותו ענין לא מטעם חזרה ואדרבא בזה מיישב דמש"ה הוא מהימן ולא אחר ועכ"פ אין שום סברא לזה ולפענ"ד כוונת הרמב"ם כמ"ש לעיל דמיירי בתוכ"ד וכמ"ש הע"ש ודו"ק ודבריו מיוסדים על דברי רבו הר"י הלוי

אך קשה לפי דעת הנה"מ הנ"ל וכפי שבארנו דבריו בארוכה ואומר דבר חדש. דהנה כבר הבאנו לעיל קושיות הקדמונים הרמב"ן והנ"י מדוע אמר ר"ה דוקא ש"מ נאמן מטעם חזקה דאין אדם עושה וכו' ולא אמר דגם בבריא נאמן מטעם דאי בעי הי' מפקיע ההקדש ע"י שאלה? ותירצו דמיירי בנדר עד"ר או במסר ליד גזבר דליתא בשאלה. אמנם דעת הש"ך ז"ל כאן בסימן רנ"ה דבהקדש גם בנדר עד"ר איתא בשאלה עיי"ש מלתא בטעמא וכן העלה דעיקר כתירוץ השני של הקדמונים דמיירי במסר ליד גזבר דליתא בשאלה

והנה ראיתי בהגהת יד שאול על ש"ע יו"ד הנדפס