שערי בנימין כג

צריך לפרט את הנדר וכנ"ל וליתא בשאלה או במסר ליד גזבר דהוא סובר כדעת הני פוסקים שמביא הש"ך דבמסר ליד גזבר דליתא בשאלה וא"כ לפי דבריהם פליג ר"ה אר' יהושע דמתניתן

ומעתה יצדק דברינו אשר כתבנו בפתח דברינו שלפי דברי הרמב"ן והנ"י והרבצ"א נסתר מה שתירץ הר"ן סמך לדברי הרמב"ם מדוע פוסק כר"א ולא כר"י ותורף התירוץ שהרמב"ם סמך אדר"ה שאמר ש"מ שאמר מנה לפלוני בידי נאמן מטעם חזקה וכו' ולא אמר דנאמן מטעם דאי בעי יתשל עלה ש"מ דגם ר"ה סובר כר"א והכ"מ מסכים לתירוץ הר"ן דסמך טוב הוא לדברי הרמב"ם עיי"ש

אמנם לפי הנ"ל, אין הוכחה מזה להרמב"ם שפוסק דבכל עניני הקדש לא אמרינן הואיל ובידו ע"י שאלה דזה לא מוכח מר"ה די"ל דגם ר"ה סובר דיש שאלה רק דלכן אומר הטעם משום דאין אדם עושה קנוניא דזה מועיל אף בענין שליתא בשאלה כגון שמסר לידי גזבר או בנדר עד"ר דליתא בשאלה ודו"ק היטב

אמנם לפי מה שכתבתי לתרץ קושיות הש"ך מעל הרמב"ן והנ"י והרב"צ יהי' הדבר במחלוקת בין ר"ה ור"י דמתניתן ואפושי פלוגתא לא מפשינן לכן נלענ"ד לתרץ קושיות הש"ך הנ"ל באופן אחר דלכאורה קשה מה הקשו הרמב"ן והנ"י מדוע לא אומר ר"ה דנאמן מטעם הנ"ל הואיל ואי בעי יכול להפקיע ההקדש ע"י שאלה הלא רב הונא מיירי שהקדיש כל נכסיו כמו שאמר בפירוש ש"מ שהקדיש כל נכסיו ובמשנה אף שנאמר סתם המקדיש נכסיו העתק הרמב"ם בהוספת תיבת כל וכתב המקדיש כל נכסיו והבאתי ל לעיל וכן דעת רבינו האי דמתניתן מיירי שהקדיש כל נכסיו וא"כ מסתמא אין החוב של המנה או הכתובה של אשה בכל הנכסים רק במקצתן

והנה קיי"ל נדר שהותר מקצתו הותר כולו וא"כ י"ל דלעולם הוא עושה קנוניא ואי דאם הי' רוצה לעשות קנוניא הי' שואל על הקדישו ז"א דהא הוא אינו רוצה לעשות קנוניא רק על המנה שהודה שמגיע והמותר רוצה שיושאר הקדש וכל עיקר חשש הקנוניא רק על המנה וא"כ אם ישאל על המנה שוב יחזור כל הנכסים לחולין דנדר שהותר מקצתו הותר כולו ע"כ הוא עושה קנוניא ואומר מנה לפלוני בידי וא"כ השאר יושאר הקדש וכן קשה על המתניתן דאמר ר"י א"צ מטעם דיש שאלה בהקדש קשה ג"כ דלמא אין רצונו לעשות קנוניא רק לפי דמי הכתובה והשאר רוצה שיושאר הקדש וא"כ אם ישאל יחזיר כל הנכסים לחולין וא"ל אם רצונו להיות המותר הקדש יוכל לשאול על הקדישו ואח"כ יקדיש עוד הפעם המותר מהחוב או מהכתובה ולא יפסיד כלום זה אינו דירא לעשות כן מחמת ב"ח שלוה אחר שהקדיש א"כ כשישאל ואח"כ יקדיש מחדש יקח גם הבע"ח הזה דהא החכם עוקר הנדר מעיקרו וא"כ הדרא הקושיא לדוכתא מאי הקשה הרמב"ן

אמנם נלענ"ד לתרץ דהרמב"ן אזיל בזה לשיטתו ושפיר תקשה דהנה הר"ן בנדרים (דף ק"ז ע"א) כתב וז"ל. וכתב עוד הרמב"ן ז"ל דאפי' במשנה דוקא בנדר שהותר ע"י פתח שדומה קצת לנדרי טעות וכיון שיש טעות בנדר בטל כולו אבל התירוהו בחרטה אין כל הנדר היתר אלא מה שהוא מתחרט בו בלבד אבל בתוס' כתבו דאפילו הותר בחרטה כיון דחכם עוקר הנדר מעיקרו מכיון שהותר מקצתו הותר כולו עכ"ל

היוצא לנו מזה דהרמב"ן סובר דוקא בנדר שהותר ע"י פתח חרטה הוא דאמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו אבל נדר שהותר רק ע"י חרטה לחודי' לא ניתר כולו רק המקצת שנשאל ולא יותר וא"כ שפיר הקשה הרמב"ן מדוע לא אמר ר"ה דנאמן מטעם מגו דאי בעי הי' יכול להפקיע ע"י שאלה ואי שרצונו רק לעשות קנוניא על המנה ואם ישאל על ההקדש יחזור כולו לחולין דנדר שהותר מקצתו הותר כולו זה אינו דהא יכול להתיר עצמו ע"י חרטה וע"י חרטה אינו ניתר רק המקצת הקדש שרוצה להתיר והמותר ישאר בהקדש

וזה נלענ"ד מדויק מאד בדברי רבינו הגדול הרמב"ן ז"ל שהובא בש"ך כאן בסימן רנ"ה וז"ל. וכתב הרמב"ן בספר המלחמות בפ' גט פשוט דהא דר"ה מיירי שהקדישן על דעת רבים. שאם הקדיש סתם אפי' אדם עושה קנוניא על ההקדש ואפי' בריא נאמן מגו דאי בעי מיתשל אכולה הקדש דקיי"ל יש שאלה בהקדש בין בפתח בין בחרטה וכו' עכ"ל

והנה הסיום מה שסיים הרמב"ן דקיי"ל יש שאלה וכו' בין בפתח ובין בחרטה אך שפת יתר הוא (ולפי הנ"ל מה מאד עמקו מחשבות רבינו ז"ל וכל דבריו צרופים ככסף ובחונים כזהב וכתוב בשה"ג כי דברי רבינו הרמב"ן עמקו מאד וצריך לדקדק בכל אות ואות שלא העדיף ולא החסיר). וכוונתו דלא תימא דלהכי לא אמר ר"ה הטעם דנאמן משום דיכול לשאול על הקדישו משום שאין רצונו לעשות קנוניא רק על המנה ואם ישאל על הקדישו יחזור כולו מההקדש לחולין לכן מדייק הרמב"ן להזהר מזה במתק לשונו דהא קיי"ל יש שאלה בהקדש בין בפתח ובין בחרטה וא"כ אם ירא שמא יחזור הכל לחולין יוכל לשאול על הקדישו ע"י חרטה וניתר רק המקצת וכיון דכן אזלי קושיות הרמב"ן על ר"ה הלא יוכל להתיר ע"י חרטה והותר רק מקצת. נלענ"ד לתרץ קושיות הרמב"ן דלק"מ על ר"ה דר"ה לשיטתו אזיל דאמרינן בנדרים (דף כ"א ע"ב) ההוא דאתא לקמי' דר"ה אמר לי' לבך עלך א"ל לא ושרייה עיי"ש בר"ן ובמס' עירובין (דף ס"ד ע"ב) ברש"י ותוס' שם בענין זה דתליא שם בגירסאי אם פותחין בחרטה ולפי"ז אי נאמר דהגירסא לר"ה לא מהני חרטה או שצריך לעשות פתח מחרטה א"כ לא משכחת התרת חכם למקצת כיון שלא ניתר כלל ע"י חרטה לכך הוצרך ר"ה לומר מטעם חזקה דאין אדם עושה קנוניא וכו'