שערי בנימין כב

וא"כ ה"ה להקדש שמסר ליד גזבר ג"כ לא מהני שאלה ולא מסתבר לומר דתרומה ביד כהן הוא דלא מהני שאלה אבל הקדש ביד גזבר מהני שאלה דז"א דהרי הקדש חמיר מתרומה מדחזינן דר"א סובר אין שאלה בהקדש כמו שאמרינן כאן בערכין ר"א כב"ש ובפסחים (דף מ"ו ע"ב) אמרינן דר"א סובר דגבי תרומה אמרינן הואיל ואבמ"ע ויש שאלה אלמא דהקדש חמיר מתרומה לענין שאלה וא"כ כיון דתרומה ביד כהן ליתא בשאלה מכש"כ הקדש ביד גזבר דליתא בשאלה. אלו דברי הש"ך ז"ל

אמנם הגאון הנודע ביהודה במה"ת חיו"ד סימן קנ"ד הביא כמה פוסקים דלא ס"ל הכי שהרי הרא"ש שם בנדרים כתב לאמור וזה לשונו. בתרומה ביד כהן דלא מצי למיתשל עלה כיון דיצאה מרשות ישראל וקיים בה מצות נתינה תו לא מצי לאפקועי שם תרומה מני' ע"י שאלה. והרב ר' אלעזר ממיץ פי' דלא מצי למיתשל עלה שהרי לא קרא עלי' הוא שם תרומה משמע דאכהן קאי אבל ישראל שהפרישה מצי מיתשל עלה וכו' עכ"ל. הרי דר"א ממיץ ס"ל דגם תרומה ביד כהן גופא איתא בשאלה א"כ ה"ה הקדש שמסר ליד גזבר איתא בשאלה וכן דעת הרמב"ם בפירוש דתרומה ביד כהן איתא בשאלה דהרי בפ"ד מהלכות תרומות הלכה י"ז סתם וכתב שנשאל לחכם ולא חילק בין כבר מסרה ליד כהן או לא. וכתב שם הכ"מ וז"ל. ודע דהתם בגמרא אמרינן בתרומה ביד כהן עסקינן דלא מצי למיתשל עלה וכו' ויש לתמוה על רבינו למה השמיט זה? ואפשר שרבינו הי' מפרש כמו שכתב הרא"ש בשם הר"א ממיץ דאכהן קאי דלא מצי מיתשל שהרי לא קרא עלי' הוא שם תרומה וכו' עכ"ל הכ"מ. ועיי"ש בנו"ב שכתב שדברי הכ"מ בתירוץ זה מוכרח הוא בדברי הרמב"ם ואין לנטות מזה. הרי חבל נביאים הר"א ממיץ ורבינו הגדול הרמב"ם ס"ל דגם תרומה ביד כהן איתא בשאלה

ועוד אני אומר אפי' לפי פירוש הרא"ש עצמו דמשמע דתרומה ביד כהן ליתא בשאלה כתב הטעם כיון שיצאה מרשות ישראל וקיים בה מצות נתינה משמע דוקא מהאי טעמא הואיל וקיים מצות נתינה משא"כ בהקדש מצי למיתשל עלה ודו"ק. וגם רש"י פי' שם דהא דתרומה ביד כהן ליתא בשאלה דמאחר שזכה בה כהן לא מצי למיתשל עלה עכ"ל וא"כ יש לומר דדוקא תרומה שזוכה בו הכהן לעצמו תו לא מהני שאלה אבל כאן בגזבר מה זכי' שייך להגזבר אטו הגזבר זוכה בו לעצמו? ואי משום שזוכה בו להקדש וידו כיד הקדש הלא אנן קיי"ל דאין יד להקדש. ויש בזה לעיין בב"ק (דף ל"ו) דאמר שם רב יוסף אנן יד עניים אנן ונדבר מזה לקמן אי"ה

היוצא לנו דיש כמה פוסקים דסברו דתרומה ביד כהן איתא בשאלה וה"ה הקדש במסר ליד גזבר

ואנכי מצאתי ראי' עצומה דגם הרשב"א ס"ל כן דהקדש ביד גזבר איתא בשאלה דבאמת הקשה הש"ך בסימן רנ"ה ס"ק וי"ו האיך ס"ד דבהקדש שמסר ליד גזבר ליתא בשאלה הא קיי"ל בקדושין (דף ק"ח) דבהקדש אמירתו לגבוה כמסירה להדיוט דמי ומשמע שם דכמסירה ממש דמי וכמו דבהדיוט משיכה קונה ה"ה אמירה לגבוה ואעפי"כ מהני שאלה א"כ ה"ה כשמסרו נמי ליהני שאלה ומאי שנא. ע"כ יצא הש"ך לחלק אף דאמירה לגבוה הוי ג"כ כמסירה ממש וקנין גמור מ"מ כיון דלא קנה אלא מצד האמירה מהני שאלה דאתי דבור ומבטל דבור דגלי לן קרא דמהני שאלה בנדרים דאמרינן לא יחל דברו הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלין לו אבל במסירה שמסרו ממש ליד הגזבר שהוי כמשיכה ממש בהדיוט והוי מעשה תו לא אתי דבור ומבטל מעשה דמסירה ולא גרע הקדש מהדיוט דאף בהדיוט שקנה במשיכה ליתא בשאלה דאין לאחר משיכה כלום ומכש"כ בהקדש ועיי"ש שהביא בשם הרב"צ אשכנזי סימן ט"ו שהביא בשם הרשב"א שכתב ג"כ אף דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט דמי מ"מ יש חילוק בין אמירה למסירה דבאמירה מהני שאלה אבל כשמסרו ליד גזבר ליתא בשאלה והיינו מכח סברת הש"ך ז"ל הנ"ל ומשמע דדעת הרשב"א דכשמסרו גזבר ליתא בשאלה

אמנם אנכי מצאתי בחדושי הרשב"א לנדרים (דף ק"ט) והובא בר"ן שם עיין שם ברשב"א ד"ה אפילו למ"ד חוזרת וזה לשונו. והכא לענין חזרה בלבד קאמר דכיון דאולמא אמירה בהקדש להיות כמסירה להדיוט אולמא נמי להא למהוי כמעשה ולא אתי דבור ומבטל מעשה כדאיתא התם בקדושין פ' האומר וכו' הרי כתב הרשב"א בפירוש דאמירה לגבוה חשיב כמעשה ממש ואעפ"כ אמרה תורה הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלין ומהני שאלה א"כ ה"ה במסר ליד גזבר מהני שאלה

ואי תקשי שדברי הרשב"א סותרים זא"ז שהדי הרב"צ אשכנזי הביא משם הרשב"א להיפוך כמו שמובא בש"ך ז"ל? עיין בר"ן בסוגיא דבר פדא (דף כ"ט ע"ב) ד"ה הכא שאני דאמירתו לגבוה וכו' עד סוף הענין שכתב שם בשם הרשב"א דמשמע דתלוי ענין זה בפלוגתא דהירושלמי וגם הרשב"א בנדרים הביאו עיי"ש

עכ"פ זכינו לדין דכמה פוסקים סברו דאף הקדש משמסר לגזבר איתא בשאלה וא"כ ר' יהושע דמתניתן דאמר דא"צ מטעם דישנו בשאלה בכל עניני הקדש קאמר בין שנדר עד"ר ישנו בשאלה מטעם דילך אצל חכם שאינו יודע שנדר עד"ר ויתיר לו ובדיעבד מותר ובין שבא לידי גזבר איתא בשאלה כהני פוסקים הנ"ל דס"ל דגם הקדש ביד גזבר איתא בשאלה אבל בדברי ר"ה שאמר ש"מ נאמן מטעם חזקה דאין אדם וכו' וקשיא להרמב"ן והנ"י והרבצ"א לימא דנאמן מטעם דאי בעי יתשל על הקדישו. הוצרכו לתרץ דר"ה לא ס"ל כר"י ומיירי בנדר עד"ר ור"ה לשיטתו אזיל דסבר