שערי בנימין כ

את ההקדש ע"כ עושה קנוניא לגרש את אשתו כדי שיהי' זמן טרופה ויפקיע את ההקדש ואח"כ יחזירנה לכן קנוניא גדול יש כאן ע"כ צריך שידירנה הנאה ודו"ק היטב. משא"כ במשנה בשעת דהגירושין הי' קודם א"כ כבר בא זמן הטרופה ושפיר לא חל ההקדש. כן יש לומר לפי דעת האלגזי ז"ל

אמנם לדעתי אי אפשר לומר כלל דדעת רש"י ז"ל הוא כדעת הרא"ש דעד שעת טרופה חל. דדעת הרא"ש בעצמו תמוה מאוד דע"כ לא קאמר הרא"ש התם דההקדש חל עד שעת טרופה, היינו לרבא דס"ל מכאן ולהבא הוא גובה וא"כ בתוך הזמן ברשות לוה ושפיר חל ההקדש עד שעת טרופה וכמו שביאר הרא"ש בפירוש שם אבל לאביי דס"ל למפרע הוא גובה א"כ אינו חל ההקדש כלל אפי' עד זמן טרופה כיון שמעיקרא לאו ברשות הלוה הוא וא"כ קשה קושיא עצומה על דעת הרא"ש מהא דאמרינן שם בפסחים (דף ל"א) דאי הקדיש לוה בתוך הזמן אין כאן פלוגתא בין אביי ורבא דלכ"ע לא הוי הקדישו הקדש והפלוגתא בין אביי ורבא הוא רק בהקדיש מלוה עיי"ש. ולפי דעת הרא"ש ז"ל גם בהקדיש לוה בתוך הזמן יש פלוגתא בין אביי ורבא, דלרבא דס"ל מכאן ולהבא הוא גובה אם הקדיש הלוה בתוך הזמן עכ"פ חל ההקדש של הלוה עד שעת טרופה כי שברשות הוא הלוה עכ"פ בתוך הזמן שפיר חל עליו ההקדש, ולאביי דס"ל למפרע הוא גובה אינו חל ההקדש כלל. ומצאתי שרבינו הגדול בעל פני יהושע ז"ל בחידושיו לגיטין (דף מ"ח) הרגיש בזה, וא"כ האיך נימא דדעת רש"י ז"ל כדעת הרא"ש מה שלא מבואר בפירוש כן ולהעמיס עליו קושיא חזקה כזו. ומלבד כ"ז אף אי נימא דיש לתרץ קושיא זו מ"מ בפירוש מבואר ברש"י ז"ל דאינו סובר כדעת הרא"ש ז"ל בזה, עיין במס' פסחים דף הנ"ל כתב רש"י בפירוש אי אקדיש לוה לא קדיש עכ"ל. משמע מדבריו בפירוש דאינו קדוש כלל אפי' עד שעת טרופה לא כדעת הרא"ש וא"כ הדרא קושיות המ"ע על רש"י לדוכתא מדוע ניחוש לקנוניא וצריך להדירו הנאה כיון דהקדש דמים אינו מפקיע מידי שעבוד לא חל ההקדש ומאי קנוניא שייך בזה

? אמנם להציל דברי רבינו רש"י ז"ל ממוקשי קושיות הנ"ל אומר דבר חדש ונכון הוא למאוד דע"כ סובר רש"י ז"ל דהקדש דמים אינו מפקיע מידי שעבוד ואין חילוק לדידי' בין במקרקעי בין במטלטלין אף דמטלטלין מיחסרא גוביינא מ"מ הקדש דמים אינו מפקיע השעבוד לא כר"ת ז"ל ה"מ בחוב וודאי וגם ברור שיבא לידי גוביינא א"כ שפיר אמרינן כיון שהחוב ברור שפיר אינו חל ההקדש עליו כלל כיון שהקדיש רק קדושת דמים אבל היכי דהחוב בעצמו הוא בספק שמא לא יהי' החוב חוב כלל והוא הקדישו קדושת דמים שפיר גם רש"י מודה דההקדש חל וא"כ כאן בכתובת אשה דלא נתנה כתובה לגבות מחיים וגם הוא ספק שעבוד שמא תמות היא קודם. משום הכי חל ההקדש כל זמן שלא גירשה לכן בגירשה דאז הוי החוב ברור מפקיע שעבוד הכתובה את ההקדש לכן שפיר חיישינן לקנוניא שמגרשה כדי שיפקיע את ההקדש כיון דכאן חל ההקדש לדעת רש"י ז"ל ושפיר צריך לכשיגרשנה לידור הנאה. ודו"ק היטב כי הוא סברה נחמדה. ואי תקשה לפי סברתינו הלא אמרינן שם בערכין (ק"ג ע"ב) המקדיש והיתה עליו כתובת אשה ובע"ח אין האשה יכולה להגבות כתובתה מן ההקדש וכו' אלא הפודה פודה ע"מ ליתן לאשה בכתובתה וכו' וע"ז פריך הגמרא ל"ל הפודה פודה וע"ז משני משום דר' אבוהו וכו' ומה הוציא רש"י דינו דקדושת דמים אינו מפקיע מידי שעבוד והפירוש בגמרא ל"ל הפודה פודה היינו ל"ל פדיי' כלל כיון דקדושת דמים אינו חל ההקדש. וקשה לפי סברתינו דבכתובת אשה כיון דאינו חוב ברור גם רש"י מודה דקדושת דמים מפקיע מידי שעבוד וא"כ גם כאן מיירי בכתובת אשה מאי מקשה הגמרא למה לי פדיון הלא צריך פדיון כיון דבקדושת דמים גבי כתובת אשה גם רש"י מודה דחל ההקדש. אך זה אינו דרש"י כתב שם במתניתן וזה לשונו. והיתה עליו כתובת אשה דמיירי שקדמו גירושין להקדש וא"נ כיון שקדמו הגירושין לההקדש א"כ שפיר הוי הכתובה חוב ברור כמו שאר חובות שמגיע לה בבירור א"כ הדר שפיר לא חל ההקדש מטעם דהוי קדושת דמים ושפיר מקשה הגמרא לשיטת רש"י ל"ל פדיון תצא בלא פדיון כיון דקדושת דמים אינו מפקיע מידי שעבוד. ודו"ק היטב כי הוא כפתור ופרח והוא נכון ואמיתי בעזה"י

ועתה שפיר יצדק דברינו לתרץ המשנה אליבא דהרמב"ם אף אי אמרינן יש שאלה בהקדש מ"מ חיישינן לקנוניא אף אי נימא כדעת רש"י ז"ל דבהקדש דמים אינו מפקיע מידי שעבוד. ואי מדוע ניחוש לקנוניא הלא יש לו מגו דשאלה זה אינו כמו שתרצנו דירא לשאול משום מע"פ מוקדם ואם ישאל יגבה הוא תחלה. ואי קשה הלא גם אם אינו שואל ג"כ המע"פ קדום כיון דקדוש קדושת דמים אינו מפקיע שעבוד ואינו חל ההקדש ז"א כיון דיש עליו כתובת אשה דהוא אינו חוב ברור גם רש"י מודה דחל ההקדש וכיון דחל ההקדש שפיר הוי לי' משועבדין לענין שהכתובה תגבה ולענין מע"פ אינו גובה ע"כ ירא לשאול על הקדישו ודו"ק

אמנם כ"ז כאן לענין הכתובה כיון דלא נתנה הכתובה לגבות מחיים והוי ספק שעבוד א"כ שפיר אף לדעת רש"י דסובר בקדושת דמים לא חל ההקדש בכה"ג גם רש"י מודה דחל וכנ"ל. אבל כשיש עליו שטרי בע"ח ברור לדעת רש"י לא חל ההקדש א"כ י"ל דבר חדש דהיכי דיש לאחד מע"פ מוקדם ומלוה בשטר מאוחר דדינא הוא למאן דס"ל שעבודא דאורייתא מע"פ מוקדם להמלוה בשטר מאוחר לגבות מבני חרי ולא ממשועבדים וכמו שאמרנו לעיל, אפילו מהקדש דהוי משועבדים מ"מ הוי מע"פ מוקדם אף דהקדש דדין משועבדים יש להם