שערי בנימין יז

צריכין אנו לתירוצם שתרצו דר"ה מיירי בנדר עד"ר או שמסר ליד גזבר דליתא בשאלה וטעמי ונימוקי עמי כאשר אבאר. ואתה המעיין הסכת ושמע

! דע דאמר רבא במס' גיטין (דף מ') ובשאר דוכתא בש"ס. הקדש חמץ ושחרור מפקיעין מידי שעבוד. יש בזה ד' שיטות מהקדמונים הובא דבריהם בספר קהלת יעקב ותוספת דרבנן אות הקדש (ומקורם בס' בעל התרומות שער מ"ג ח"ג עיי"ש שהביא כמה קושיות הקדמונים על דינא דרבא הנ"ל ומתוך זה לחלק יצאו בסברות הנ"ל). והנה הרב המובהק הנ"ל האריך בזה ואנכי לקצר באתי ואברר רק הארבעה שיטות הנ"ל מה שנצרך לענינינו

א. דעת רש"י בכמה דוכתא בש"ס הוא דאמר רבא הקדש מפקיע מידי שעבוד דוקא הקדש קדושת הגוף כגון בהמה למזבח הוא דמפקיע מידי שעבוד אבל הקדש קדושת דמים כגון דבר מה להקדש בדק הבית אינו מפקיע מידי שעבוד אף לרבא וטעמו נראה מדברי התוס' בפרק אעפ"י ושאר קדמונים, דבשלמא בקדושת הגוף דחמירי דאינו יוצא על ידי פדיון בדמים וכמו שאין מפקיע ההקדש ויוצא לחולין ע"י פדיון כמו כן אין השעבוד מפקיע ההקדש שתצא לחולין ע"י השעבוד אלא ההקדש מפקיע את השעבוד. אבל בהקדש קדושת דמים, דכמו שיש להם פדיון בדמים, ויוצא בזה לחולין והדמים מפקיעין את ההקדש לגמרי כמו כן השעבוד מפקיע את ההקדש לגמרי ויוצא לחולין אבל אין ההקדש מפקיע את השעבוד

והנה רש"י כתב זה החילוק בין קדושת דמים לקדושת הגוף בכמה דוכתא. אך אעתיק לך אחד מהם כי יהי' נחוץ לזה בהמשך דברינו. עיין במס' פסחים (דף ל' ע"ב) על הא דאמרינן איתמר בע"ח אביי אמר למפרע הוא גובה ורבא אמר מכאן ולהבא הוא גובה ואמרינן שם כל היכי דאקדיש לוה וזבין לוה (בתוך זמן פרעון את נכסיו. רש"י) כ"ע לא פליגי (אפי' לרבא) דאתי מלוה וטריף ואתי מלוה ופריק. ופריך רש"י אפי' לרבא דאמר עד עכשיו הי' ברשות לוה מודה הוא דאין מכירתו מכירה ואין הקדישו הקדש שהרי ממושכנין הן למלוה ואע"ג שהן שלו אינו ברשותו. איש כי יקדיש ביתו קודש אמר רחמנא מה ביתו ברשותו אף כל ברשותו לכן אתי מלוה וטריף מן הלקוחות בחנם ואתי מלוה ופריק מן ההקדש בדבר מועט כדי שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון וגובה חובו כדתנן בערכין בפרק שום היתומים. הקדיש בתשעים מנה והי' חובו מאה מנה מוסיף מלוה זה על הלוואתו דינר ופודה את הנכסים הללו מיד הקדש בדינר זה ונוטלן בחובו ודינר דיהב מפרש טעמא התם שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון. ואע"ג דאמר רבא (כתובות נ"ט) הקדש חמץ ושחרור מפקיעין מידי שעבוד? דוקא קדושת הגוף קאמר רבא כגון קונמות או בהמה לקרבן או בגד שפירסו על המת כי ההוא דיבמות (ס"ו) גבי איצטלא דמיתנא דפירסייהו יתמי אמיתנא דהוי משתעבד לכתובת אשה דאמר רבא קניא מיתנא אבל קדושת דמים לא אמרינן עכ"ל רש"י. ואמרינן כי פליגי דזבין מלוה וקדיש מלוה (בתוך הזמן את הנכסים של לוה) אביי אמר למפרע הוא גובה כיון דמטי זימנא ולא פרעי' אגלאי מלתא למפרע דמעיקרא ברשותי' הוי קאי ושפיר אקדיש ושפיר זבין. ורבא אמר מכאן ולהבא הוא גובה כיון דאלו הוי לי' זוזי הוי מסלק להו בזוזא אשתכח דהשתא קא קני, ע"כ הגמרא ופירש"י ז"ל כי פליגי דאקדיש מלוה בתוך הזמן את הקרקע המשועבד לו ולא הקדיש את החוב אלא הקרקע והשתא כשהגיע הזמן ולא פרעו זה והוא בא לגבותה מן הלוה חוזר בו מן ההקדש עכ"ל. הרי מפורש מדברי רש"י דיש חילוק בדברי רבא בין הקדש קדושת הגוף הוא דמפקיע מידי שעבוד אבל הקדש קדושת דמים אינו מפקיע מידי שעבוד ואין חילוק לרש"י בין הקדש קרקעות ובין הקדיש מטלטלין כיון שקדושת דמים אינו מפקיע את השעבוד אלא השעבוד מפקיע את ההקדש

אמנם המובחר שבראיות רש"י ז"ל שיש חילוק לרבא בין הקדש קדושת הגוף הוא דמפקיע מידי שעבוד אבל הקדש קדושת דמים גם רבא מודה דאינו מפקיע הוא ממה שאמרינן במס' ערכין (דף ק"ג ע"ב) במתניתן המקדיש נכסיו והיתה עליו כתובת אשה ובע"ח (ופירש"י שקדמו גירושין להקדש דליכא קנוניא עכ"ל) אין האשה יכולה לגבות כתובתה מן ההקדש ולא בע"ח את חובו אלא הפודה פודה ע"מ ליתן לאשה בכתובתה ולבע"ח את חובו וכו' ופריך שם בגמרא למה לי למימר הפודה פודה ופירש"י תשקול אשה ובע"ח בלא פדיון דהא לא חל ההקדש עלייהו ואין אדם מקדיש דבר שאינו שלו? עכ"ל רש"י. ומשני הגמרא משום דר' אבהו דא"ר אבהו כדי שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון עכ"ל הגמרא

הרי מפורש יוצא מקושיות הגמרא דהקשה ל"ל פדיון תצא בלא פדיון ומשני באמת דמן התורה א"צ פדיון רק מדרבנן צריכה פדיון משום גזירה שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון וא"כ קשה לרבא דאמר הקדש חמץ ושחרור מפקיע מידי שעבוד וכאן משמע להיפוך דאדרבא השעבוד מפקיע את ההקדש ולכן הקשה הגמרא ל"ל פדיון כיון שהשעבוד מפקיע את הקדש ומשני דפדיון הוא רק באמת משום גזרה וקשה לרבא דסבר דהקדש מפקיע מידי שעבוד א"ו דוקא בקדושת הגוף קאמר רבא דהקדש מפקיע מידי שעבוד אבל כאן מיירי בקדושת דמים דגם רבא מודה דהקדש אינו מפקיע מידי שעבוד אלא השעבוד מפקיע את ההקדש ושפיר פריך הגמרא ל"ל פדיון ומשני שפיר. זה הוא ראי' עצומה של רש"י ז"ל ועיי"ש בתוס' ד"ה משום שהביא כן בשם רש"י

השיטה הבי"ת הוא דעת רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל הוא דלא כרש"י רק אין חילוק לרבא בין