שערי בנימין טו

תוספת דרבנן מביא קושיות הש"ך מסימן רנ"ה

והנה תירוץ הש"ך הוא דוחק לומר שדינא דר"ה מיירי דוקא במנה של פקדון וכמו שכתב הנתיבות המשפט

אך לפי מה שכתבתי יומתק מאד תירוץ התוס' ועולה כפתור ופרח דכבר נשמרו דא"א לאוקמי דר"ה מיירי במנה של פקדון דכוונתם בקושייתם כך הוא דכבר הבאתי קושיות הרמב"ן והרשב"א מדוע אמר ר"ה דנאמן מטעם חזקה דאין אדם הלא בלא"ה להימן מטעם מגו דשאלה ותירוץ הרמב"ן והרשב"א דמיירי בנדר עד"ר או במסר לידי גזבר לא ניחא להו להתוס' דדוחק הוא כיון דר"ה סתמא קאמר (ולקמן אי"ה נדבר עוד מזה) לכן מוכרח לומר לתרץ כמ"ש לעיל דמגו דשאלה לא הוי מגו דירא לשאול על ההקדש מטעם שמא מע"פ מוקדם יש עליו ואם ישאל על ההקדש יגבה המע"פ וע"ז שפיר הקשו מאי צריך לנאמנות שלו כלל הלא יש בידו שטר מקוים וליכא למימר כדעת הש"ך דר"ה מיירי במנה של פקדון ושפיר צריך לנאמנות שלו וכנ"ל א"כ הדרא קושיות הנ"ל גם בבריא יהי' נאמן במגו דאי בעי הי' שואל על הקדישו ואי תאמר דידא לשאול על הקדש שמא יגבה מע"פ המוקדם זה אינו דכ"ז א"ש אי ר"ה במנה של הלוואה מיירי שפיר ירא לשאול שמא יגבה מע"פ מוקדם אבל אי אמרינן דר"ה במנה של פקדון קאמר תו אינו ירא שמא יגבה המע"פ תחלה דבפקדון קיי"ל כי היכי דאיתי' ברשותי דמרי' הוא ובודאי לא יגבה המע"פ אף אם ישאל על הקדישו וא"כ קשה שפיר גם בבריא להימן מטעם מגו דשאלה, א"ו דר"ה במנה של הלוואה מיירי דתו ליכא מגו דשאלה א"כ קשה תו למה צריך לנאמנות שלו תיפוק לי' דיש לו שטר מקוים וע"ז הוכרח התוס' לתרץ דמיירי במלוה בשטר והנאמנות שלו הוא רק דא"צ שבועה. ודו"ק היטב כי הוא כפתור ופרח. ואף שהש"ך כתב דתירוץ התוס' דחוק הוא היינו לפי דעתו שסובר דתירוצו דר"ה מיירי במנה של פקדון הוא תירוץ מרווח אך לפי מה שפרשתי כוונת התוס' א"א לאוקמי כלל במנה של פקדון דאל"כ הדרא קושיות הרמב"ן והרשב"א לדוכתא יהי' גם בריא נאמן מטעם מגו דאי בעי מיתשל עלה וכנ"ל א"כ תירוץ התוס' נכון וברור

ואי תקשה סוף סוף האיך העלה הש"ך דר"ה מיירי במנה של פקדון א"כ קשה אליבא קושיות הרמב"ן והרשב"א דגם מהימן להימן מטעם מגו דאי בעי הוי מיתשל עלה וכנ"ל זה אינו דהש"ך אזיל לשיטתו שהחזיק בסברת הרמב"ן והרשב"א דר"ה מיירי בנדר עד"ר ובמסר ליד הגזבר דליתי' בשאלה ע"כ שפיר העלה הש"ך דר"ה מיירי במנה של פקדון אמנם התוס' לא ניחא להו בתירוצם דמיירי שמסרו ליד גזבר או בנדר עד"ר סתמא קאמר, וגם מטעמי' שאכתוב לקמן ע"כ א"א לאוקמי דר"ה מיירי במנה של פקדון א"כ קשה גם בבריא להימן מטעם מגו דשאלה ואי דירא ממע"פ שיש לו ליתא בפקדון וא"כ כאן דליכא למימר דר"ה מנה של פקדון קאמר רק בשטר הלוואה שפיר קשה להו מ"ט צריך לנאמנות כיון שנקט שטרא ותירצו שפיר דהנאמנות הוא לגבות בלא שבועה באופן שהתוס' לשיטתם והש"ך לשיטתו ודו"ק היטב

והנה הש"ך ז"ל בסברא זו שהעלה דר"ה מיירי במנה של פקדון האריך מאד בס"ק וי"ו וס"ק ח' ליישב בסברא זו כמה קושיות הקדמונים ואחד מהם הוא ליישב קושיות הרמב"ן ושאר קדמונים שהקשו על הא דאמרינן בגמרא ב"ב שהבאתי לעיל דמוקי להא דר"ה דמיירי בדנקט שטרא ופריך מכלל דרב ושמואל בדלא נקט שטרא וא"כ אמאי אם אמר תנו נותנין הא מע"פ הוא ורב ושמואל דאמרי תרוייהו מע"פ אינו גובה לא מן היורשים ולא מן הלקוחות והקשו הקדמונים הנ"ל הלא להס"ד גם ר"ה מיירי בדלא נקט שטרי רק התרצן חידש לן דר"ה מיירי בדנקט שטרא א"כ מדוע לא הקשו להס"ד דר"ה דאמר ש"מ שאמר מנה לפלוני בידי נאמן דמיירי בדלא נקט שטרא וגובה מן ההקדש קשה האיך יגבה מן ההקדש הלא מע"פ הוא ומע"פ אינו גובה מן ההקדש דדין משועבדים יש להקדש וא"כ כמו שהקשו לרב ושמואל כמו כן היו יכולים להקשות על ר"ה ועוד כמה קושיות הביא שם הש"ך, ועל זה כתב הש"ך לתרץ וזה לשונו. אלא נלפענ"ד דקושיות הרמב"ן וסייעתו מעיקרא לק"מ והוא כיון דאחר שהקדיש כל נכסיו אמר מנה לפלוני בידי וודאי מנה של פקדון קאמר שהרי הוא אמר כדי שיגבה זה המנה מן ההקדש ואם איתא שכוונתו למנה של הלוואה האיך יאמר לגזול ההקדש? דהא מע"פ אינו גובה מן ההקדש כיון שהקדיש כל נכסיו ושוב אין הנכסים שלו אפי' יהא אמת שפלוני הלוה לו מנה האיך הוא אומר מנה לפלוני בידי כדי לגבות בו מן ההקדש אלא ודאי כוונתו מנה של פקדון יש לפלוני בידי אבל בדרב ושמואל פריך הש"ס הא מע"פ הוא דמסתמא אמרינן דמאי דקאמר מנה לפלוני בידי מנה של הלוואה קאמר שהרי רוצה שיגבה זה ממנו שהרי הנכסים עתה הם שלו וא"כ כי אמר תנו ומת אמאי נותנין היורשים הא מע"פ אינו גובה מן היורשים? כן נ"ל ברור כשמש עכ"ד הש"ך ז"ל

והנה מה שהעלה הש"ך דבש"מ מפרשינן דבריו דודאי כוונתו דעל מנה פקדון הוא אמר מנה לפלוני בידי דליכא למימר שדעתו על מנה הלוואה האיך יצוה לגזול ההקדש כיון דקיי"ל מע"פ אינו גובה מן ההקדש אלא ש"מ דכוונתו הי' על מנה פקדון. כבר כתב הנה"מ על הסברא הזאת וז"ל. וידוע לכל מעיין שתירוצו הוא דוחק גדול עכ"ל והאמת שדוחק הוא למאד כי אטו כ"ע דינא גמירי? והוא יודע שמע"פ אינו גובה מן ההקדש ג"כ אין רצונו לגזול ההקדש לכן בודאי כוונתו על מנה של פקדון שמא אינו יודע זאת וסובר דגם מע"פ