שערי בנימין קיח

דאין לו מכר ואין לו בעלים זה לא נוכל לקיים עכ"ל היינו כיון שא"א לענות את דינו ויוצא לסקול לאו בר מכירה הוא ואין לו בעלים ואין הלוקח יכול לזכות בו יותר מאיש אחר כן הוא תוכן דברי ר"ת ולכאורה בהשקפה ראשונה אמרתי אמאי ליתא במכירה הלא יכול למכרו לנכרי א"כ הו"ל איתא במכירה דנהי דלישראל אסור למכרו דאסור בהנאה ואין זכי' באיסורי הנאה אבל עכ"פ יכול למכרו לנכרי אך לפ"ז קשה א"כ אמאי אמר ר"ל גבי הקדש דליתא במכירה הלא ג"כ איתא במכירה לנכרי דנהי דאסור למכור מ"מ אם עבר ומכר וקבל הדמים הוי בר מכירה ומצאתי בתוס' כתובות (דל"ד ע"ב) שכתבו הסברא הזאת לתרץ הקושיא שהקשו שם מדוע לר"מ מחייב דו"ה בשוה"נ הא ליתא במכירה ותרצו דימכרנו לנכרי והוי בר מכירה ושמחתי וא"כ קשה מהקדש לר"ל אמאי לא הוי בר מכירה הא יכול למכרו לנכרי וצריך לדחוק לפי דעתם דבהקדש לא הוי בר מכירה אפי' לנכרי וצ"ע. אמנם באמת המשל"מ בהל' אישות פ"ה הלכה א' שמביא שם הירושלמי לפי שאין דמיהם והאריך לחקור שם אם מוכר איסורי הנאה לנכרי אי יש לחשוב כמכירה הואיל ולעכו"ם מותר בהנאה או הואיל ולישראל אסור בהנאה הו"ל המעות מתנה ומכירה ליתא והא דבע"ד תופס את דמיו הוא מגזה"כ עיי"ש באריכות א"כ י"ל דליתא במכירה אפי' לנכרי כיון דלישראל אסור בהנאה וא"כ כיון דליתא במכירה א"כ קשה טובא לר"ל למה מחייב ר"מ דו"ה הא ליתא במכירה. ונ"ל ליישב דהנה התוס' במס' פסחים דכ"ט הקשו על מה דאמרינן התם האוכל חמץ של הקדש במועד י"א לא מעל והקשו שם התוס' ד"ה אין פודין תימא לר"י אע"ג דאין פודין נמעול דהא לאחר שנשרף ונעשה אפר יכול לפדותו ומותר בהנאה ותרצו שם דכמו שהוא עכשיו לא שוה מידי שפיר אינו מועיל ולא חשיב האפר כלל ועוי"ל דמיירי בליכא באפר ש"פ והקשו אח"כ הא ראוי הוא להנות שלכד"ה. והיינו כדאמרינן לעיל הקדש כיון דגמר חטא חטא מתרומה אף דלא כתיב גבי אכילה מ"מ שרי שלכד"ה א"כ קשה שפיר הא ראוי להנות שלכד"ה. והנה קושייתם הוא רק לתי' התוס' שהואיל ועכשיו אינו שוה כלום ע"כ אין מועלין דלתירוץ התוס' דמיירי בליכא באפר ש"פ א"כ גם קו' זו לק"מ די"ל דמיירי דליכא אף בשלכד"ה ש"פ כמובן ודוק וא"כ בשוה"ג אף דהוי מהנקברין ואפרן אסור עכ"פ מותר להנות שלכדה"נ ועיין בשעה"מ ריש הל' יסוה"ת. והנה התוס' שם בזבחים בר"פ התערובות כתבו דרכיבת השור הוי שלכדה"נ עיי"ש וא"כ כמו שכתבו הם דאם נאמר דשוה"נ אינו נאסר מחיים א"כ ראוי הוא לרכוב עליו לבית הסקילה והוי בר מכירה כמו כן אם נאמר דלא כר"ת רק נאסר בהנאה אחר שנגמר דינו ואפ"ה שייך גבי' מכירה ג"כ באופן שכתבו התוס' לרכוב עליו לבית הסקילה ושוה פרוטה בכה"ג למכור לרכוב עליו לבית הסקילה כיון דרכיבה הוי שלכדה"נ משא"כ שם בב"ק דאוקימתי' דר"ל הוא אליבא דר"ש דהוא אמר קדשים שחייב באחריותן ע"כ לדידי' שפיר אמר ר"ל דאינו במכירה וליכא למימר אליבא דר"ש דישנו במכירה למכרו שלכד"ה ז"א דר"ש לשטתו דס"ל כ"ש למכות ונודע דעת הרלב"ח והמשל"מ דאליבא דר"ש גס שלכד"ה אסור מה"ת א"כ שפיר ליתא במכירה אף שלא כדה"נ אליבא דר"ש ודוק כי זה נכון. ובאמת צ"ע וקשה טובא על ר"ת שבתוס' שכתב אם לא נאסר מחיים בהנאה יכול למכרו לרכוב עליו לבית הסקילה ומשמע מזה הא אם נאסר מחיים בהנאה א"א למכרו לרכוב עליו לבית הסקילה הלא התוס' בע"כ בעצמם כתבו לעיל מזה דרכיבה הוי שלכדה"נ ושלכדה"נ בשור הנסקל מותר וא"כ י"ל דבאמת שוה"נ נאסר בהנאה מחיים ואעפ"כ בר מכירה הוא לרכוב עליו לבית הסקילה וממקום שבאו להביא ראי' לר"ת מוכח להיפוך וצע"ג ועיין בשעה"מ בהל' יסוה"ת בד"ה ומעתה עיי"ש ובחי' הארכתי בזה דברי ידידו וכו'

סי' נג. ב"ה יום ג' כ' מ"ח דברי אמת לפ"ק

יהי נועם ה' עליכם ומעשי ידיכם יכונן ה"ה הגבירים הנכבדים ומפורסמים יראי ד' וחושבי שמו ראשי הקאמיטע של בשר כשר בק' יאססי

יקרת מכתבם נכון השגתי במועדו ומרוב טרדותי להשיב על מכתבים הקודמים להם ע"כ אחרתי מעט מן המועד ואתם הסליחה והנה צר לי מאוד לשמוע כי גם בקהלתם המפוארה פשתה המספחת משוחטים קלי הדעת נערים המנוערים מן המצות המכשילים בשאט נפש לאחב"י בנבלות וטרפות בעוה"ר ע"כ ברוכים אתם לד' אשר קמתם לעזרת ה' בגבורים להסיר מכשול מקרב עמם ולגדור גדר ולעמוד בפרץ להעביר החטאים האלה בנפשותם ולהקים תחתיהם שוחטים יראי ה' וחושבי שמו תח"ח לכם ד' ישלם שכרכם הטוב והנה קראתם אותי לחזק ידיכם קודש בדבר הזה למען ישמעו המון עם וייראו ולא יזידון עוד לעשות ותמיה לי מאוד וכי דברי תורה כאלו צריכים חיזוק וכיהודא ועוד לקרא? הכי נחשדו אחב"י שם לאכול נבלות וטרפות משו"ב פושעי ישראל הלא במקום שיש ב"ה שו"ב הנבחרים מהקהל כבר אחז"ל חזקה לא שביק אינש היתרא ואכיל איסורא אך למען כבודכם כי רב הוא בעיני באתי הפעם לחזק ידיכם אך מה אומר ומה אדבר משו"ב כאלו אשר רק אם עשו כדבר אחד מה שעשו הי' די להעבירם עאכו"כ בהצטרף כל הדברים ביחד. ראשית מה שעשו יד אחד עם הקצבים ומקבלים הם שכרם כדי להרבות בכשרות יותר מטרפות ראוי להעבירם לעולמי עד הלא זה הוא הדבר שמצטער עליו אותו צדיק מר אבא הגאון רשכבה"ג זצ"ל במעשה הנוראה בק' בארדיטשוב אשר השוחט דשם עשה יד אחד עם בעל הטאקסע ויצא רוב כשרות מתחת ידו וציוה תיכף להעבירו ויותר מזה כתב אאמו"ר מפורש בהתשובה אשר השיב לק' זיטאמיר ונדפס בראש ספר תורת הזבח ובכל בית ישראל הטרפות תמיד הם רוב מהכשרות ועכ"פ מחצה על מחצה בודאי ומסיים שם בזה"ל ולכן