שערי בנימין קיט

שוחט שיצא מידו רוב כשרות ודאי מאכיל טרפות הוא עכ"ל. השנית מה שעברו על חרמים בשבועות וכתב ראוי ג"כ להעבירם הגם שבשבועה וכתב יש לדון הרבה כאשר הארכתי בתשובה לק' קאנסטאנטינופול אבל חרם בכתב ודאי מהני לשיטת אאמו"ר בתשובה הנ"ל לק' זיטאמיר וצבא רב מן האחרונים ז"ל הולכים בשטתו והארכתי בהתשובה לחזק דבריו במסמרות. והאחרון הכביד שכבר יצא עליהם איסור מהרבנים דק' יאססי ורוב אנשי העיר אתם א"כ כבר משפטם חרוץ בש"ע יו"ד סי' א' סעיף י"א קהל שפסלו שחיטות הכל וכו' וא"כ פשיטא שחיטתם כנבלה. ומעתה קולי אל בני אדם חלילה לכם להתגאל בבשר פגול כל אוכלם יאשמו ואתם חזקו ואמצו לבבכם אל תראו ואל תערצו וד' יהי' עמכם להעמיד הדת והדין על תלם והי' בזה שלום כנפשם ונפש הדו"ש וטובם כל הימים

סי' נד. שלום וברכה וד' ינהלהו על מי מנוחה את כבוד ידיד ה' וידי"נ עוז הה"ג החריף ובקי המפורסם שלשלת היוחסין כש"ת מו"ה ישראל מתתיהו אב"ד גוואזדזיץ

יקרת מכתבו בעש"ק הגיעני ע"ג ושמחתי ל לשמוע משלומו ומשלום תורתו החביב עלי מאוד. וע"ד שאלתו היות כי בעת שנתקבל לשם לאב"ד נתנו לו השו"ב דשם כתבים בחת"י לתת לו השכירות מדי שבוע בשבוע כנהוג בכל תפוצות ישראל וכעת עמד שו"ב אחד ואינו רוצה ליתן לו השכירות ומענה בפיו היות כי נתקבל שו"ב בעיר הקטנה הסמוכה לקהלתו ע"כ נתמעטה פרנסתו כי מקודם שנתקבל שם שו"ב היו המה השו"ב ועי"כ אין ביכלתו לתת להרב חלק שכירות המגיע לו. תשובה. הנה הטענה נראה בעליל שהיא שקר יען כי מעולם הי' שם שו"ב מיוחד בהקהלה הנ"ל ובעת שנתקבל לאב"ד וחשו"ב נתן קוויט"ל לכת"ר ג"כ הי' שם שו"ב מיוחד ועתה מה לו כי יזעק וישמע קולו בחנם לעכב השכירות שלו על לא דבר ותואנה הוא מבקש כאשר בעוה"ר רבו המתפרצים בזה בדור הזה בפרט בעיירות הקטנות אשר כמה מהשובי"ם רודים את הרבנים ביד חזקה אוי לדור. והנה אחרי אשר נראה בחוש כי השו"ב אינו רוצה בשאט נפש לתת למעכ"ת השכירות כבר מ משפטו חרוץ בכל ספרי אחרונים דשחיטת שו"ב כזה הוא כשחיטת נבלה וראש המדברים בזה הוא רבינו הגדול בספרו טוב טעם ודעת מהדורא ג' חלק א' סי' ס"ב עיי"ש שהעלה אשר כל שו"ב מחויב לקבל שכירות הרב הן מן העיר הן מן כל הסביבות ואם יוסיפו אנשי העיר הוספה להרב אז מחויב השוחט לקבל עבורו גם ההוספה וגם אצל אנשי הכפרים הבאים לשחוט מחויב השו"ב לתבוע מהם שכירות הרב ואם לא ירצו ליתן לו לא ישחוט להם ומסיים וז"ל ואם השו"ב לא יעשה כן שחיטתו אסורה כנבלה ממש ומחויבים בני העיר לקבל במקומו שו"ב אחר עכתו"ד הקדושים ומעתה מכ"ש בנ"ד אשר שכירות הרב תחת ידו והוא מונע מליתן בודאי שחיטתו שחיטת נבלה ויותר מזה מבואר בשו"ת דברי חיים ח"ב סי' י"ד וז"ל הנה לפי המכתבים הלוטים פה אין רשאים לשחוט בלי תשלומין להרב קצבתו המבואר (ר"ל לפי הכתבים שנתנו השובי"ם) והעובר אסור שחיטתו כמו עובר על חרם הקהל המבואר ביו"ד וכן כתבו יתר גאוני האחרונים ז"ל בספריהם כולם שפה אחת ודברים אחדים כי שו"ב שאין רוצה ליתן שכרו להרב אשר קיבל עליו שחיטתו אסורה וכבר הארכתי גם אנכי בכמה תשובות נלאתי לכותבם עוד הפעם. כללו של דבר השו"ב אשר מונע מליתן השכירות למעכ"ת שחיטתו אסורה ומעכ"ת יוכל לקבל שו"ב אחר במקומו אקוה כי השו"ב אחרי רואו דברי אלה יכוף כאגמון ראשו לשמוע תקנת חכמים ושב ורפא לו ומכלל הן נשמע לאו ומעתה שלום לו ולתורתו כנפשו היקרה ונפש אוהבו נצח

סי' נה. ב"ה יום ד' לסדר זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה'

השם עבים רכובו ישפות שלום וטובו לבני ישראל עם קרובו ה"ה הרבנים וכו' ראשים יח"ס ופ"מ דק' בראדשין

מכתבם היום הזה הגיעני ונבהלתי מראות נעויתי משמוע כי קמו גם בקהלתכם איזה אנשים וקשרו קשר לבלי לשמוע בקול הורים ומורים ועזבו מי השלוח ההולכים לאט יחצבו להם בארות נשברים אשר לא יכילם המים הלא דבר ידוע וגלוי לכל בר בי רב דחד יומא אשר מנהג ישראל תורה בכל מקומות מושבותיהם שהרב אב"ד בורר החטים על פסח והוא משגיח על הרחיים שיהי' הכל בהכשר גמור וגם הוא מקור מהכנסה אשר שייך להרב כי אם ניתן לכל אחד תורתו בידו לקבל הכשר ממאן כל דהו תפוג תורה ותצא משפט מעוקל ובפרט בקהלתכם שיש רב גדול הרב הגאון מו"ה פייביל הלוי שרייער בודאי אין ראוי לקבל הכשר מרב אחר וכו' וכו' דברי ידידם וכו':