שערי בנימין קטו

מכביצה הוי מצי לאוקמי דנגע שרץ בכזית בצק בפסח דאיסורו חושבו מצטרף מקבל טומאה אלא דלענין קבלת טומאה עצמה לא נ"מ לן מידי דבלא"ה אסורה משום חמץ להכי נקט לענין לטמא אחרים עכ"ל ונתקשה מעכ"ת בדברי התוס' ומה כוונתם וביותר בדברי מהרש"ל שם שכתב וז"ל נ"ב פי' ג"כ לשם יש לדקדק דמשמע דלא כרש"י אלא שצריך ליישבו עכ"ל אמנם באמת לא ידעתי מה קשיא הלא דברי התוס' ברורים ע"פ דברי המהרש"ל הנ"ל ואבאר לו כוונתם בקצרה כמו שביקש באר היטב מתחלה הביאו דעת רש"י דאוכל מקבל טומאה בכ"ש והקשו ע"ז ממה דאיתא בפ' כל שעה (דף ל"ג) למ"ד משקין מבלע בליעי וכו' וכו' ותרצו ע"ז באין אוכל מקבל הכשר בפחות מכביצה וכו' והשתא הקשו עוד הפעם על דעת רש"י דסובר דאוכל מקבל טומאה בכ"ש מהא דאלו עוברין גבי בצק שבסידקי עריבה דמפרש כגון דאיכא פחות מכביצה אוכלין ואי איתא לסברת רש"י דאוכל מקבל בכ"ש א"כ קשה למה צריך אביי לדחוק ולאוקמי מתניתין דהתם בצירוף אוכלים אחרים כביצה הלא בלא"ה ניחא דיש כזית חמץ בסידקי עריבה ונגע בו שרץ דבפסח איסורו חושבו ומקבל טומאה אבל בשאר ימות השנה אי קפיד אין כיון דאוכל מקבל טומאה בכ"ש ואי לא קפיד אלא רוצה בקיומו לא ע"כ תירץ דגם זה לק"מ על רש"י ז"ל כיון דלענין קבלת טומאה לא נ"מ מידי דבלא"ה אסורה משום חמץ להכי נקט לענין לטמא אחרים וז"ב בכוונתם וזה מדויק בדברי מהרש"ל שכתב פי' ג"כ לשם ויל"ד דמשמע דלא כרש"י ז"ל דהקושיא מפ' אלו עוברין משמע דלא כרש"י אלא צריך ליישבו והיינו תירוץ התוס' משום דלטמאות עצמו אין נ"מ משום דבלא"ה אסור משום חמץ ע"כ אוקמי אביי לענין לטמא אחרים ודוק

ועל מה שהקשה כ"ת לפי דברי הרא"ש בסוף מס' ע"ז שכתב דנטל"פ בנותר אסור א"כ קשה האיך יליף ר' יהודא בפ' כל שעה דאין ביעור חמץ אלא שריפה מנותר הא נותר חידוש הוא דבכ"ע נטל"פ מותר ובנותר נטל"פ אסור א"כ מחידוש לא ילפינן כמו דאמרינן בפ' אלו עוברין (דמ"ב ע"ב) לענין טע"כ דלכן לא ילפינן מגעולי עכו"ם משום דחידוש הוא דנטל"פ בגעולי עכו"ם אסור כן קושייתו הנה באמת לפי שהביא כת"ר דברי הרא"ש דסובר דנטל"פ בנותר אסור הוי קושיא חזקה על הרא"ש אך הרא"ש לא כתב כן וז"ל מיהו י"ל דאע"פ כשנטל"פ הותר מה"ת אם נעשה נותר מ"מ גזרת הכתוב הוא שבירה בכלי חרס מריקה ושטיפה בכלי נחושת וכו' וה"נ אע"פ שאין בכלי אלא בליעת טעם פגום גזרת הכתוב עכ"ל הרי דהרא"ש כתב בפירוש דנטל"פ גם גבי נותר מותר מה"ת ורק הא בהצרכי מו"ש גבי חטאת הוא גזה"כ וז"ב ופשוט. ידידו דוש"ת וכו'

סי' נא. ב"ה אור ליום ב' י"א סיון תרנ"ה לפ"ק

שלום וברכה ליפה עינים וטוב רואי בהלכה ה"ה כבוד ידידי החריף ובקי משנתו זך ונקי זית רענן חכם וסופר אשכול הכופר כמו"ה משה יהודה ליב צונז מקראקא

מכתבו קבלתי ולא הי' ביכלתי להשיב לו עד עתה באשר שיש לי תשובות נחוצות להלכה למעשה ולהם משפט הבכורה ויען כי הזכרני איזה פעמים במכתבים וכדי שלא יהי' ע"נ כי השלכתי דבריו אחר גוי באתי למלאות חפצו ולהשיב לו על כל דבריו אחת לאחת. הנה יצא להפליא על דברי התוס' במס' זבחים (דף ע"ה ע"ב) ד"ה שביעית אין לוקחין וכו' שכתבו וז"ל וא"ת תרומה קודמת לפסח והא אסור לחמצה משום דקא ממעט באכילתה וי"ל דהכי עדיפי לי' משום דכתיב למשחה ועוד דעיסה מתחמצת מאלי' ואפי' אם מערב בה שאור מ"מ בלא"ה היתה מתחמצת קצת עכ"ל. והנה מתחלה יצא להקשות על תירוץ השני של התוס' מה שחדשו דאם בלא"ה היתה מתחמצת קצת שוב מותר לחמצה בידים אעפ"י שיש בו איסור מביא קדשים לבית הפסול וע"ז הקשה הא אמרינן בפסחים (דף ט"ו ע"א) אלא הא הוא דתנן חביות של תרומה שנשברה בגת העליונה ותחתי' חולין טמאין מודה ר"א ור"י שאם יכול להציל ממנו רביעית בטהרה יציל ואם לאו ר"א אומר תרד ותטמא ואל יטמאנה ביד ר"י אומר אף יטמאנה ביד הרי להדיא שבזה פליגי ר"א ור"י שר"א אומר שאע"פ שאח"כ תטמא ממילא שהרי בהתחתונה יש בה חולין טמאין מ"מ כיון שעתה הן טהורין מ"מ אסור לטמאן ביד וא"כ ה"ה בתרומה הקודמת לפסח אף שבלא"ה היתה מתחמצת קצת מ"מ עתה אסור לחמצה והאריך בזה: תשובה. הקושיא הזאת לק"מ מחדא ותרי טעמי ראשית הלא אמרינן במס' יבמות דף ק"ג דלא ילפינן איסור מטומאה משום דחידוש הוא עיי"ש בפרש"י וכן איתא כמה פעמים בש"ס וכן העלה הרשב"א בתשובה הגם ששם בתשובת הרשב"א בח"ב סי' ער"ה כתב הטעם דלכן אין למדין איסור מטומאה משום דגבי טומאה מקילין משום דאין להרבות בטומאה לכן מקילין בספיקה עיי"ש אבל הכא באמת הוי להיפוך דלעשות טומאה בידים בודאי אסור מהאי טעמא של הרשב"א ז"ל דאסור להרבות טומאה דכל עיקר דברי הרשב"א דאם בא איזה ענין ספק בטומאה: אנו מקילין יותר מבאיסור משום שלא להרבות טומאה אבל כאן לא שאלה ולא ספק בא לפנינו רק לעשות טומאה בידים זה ודאי אסור א"כ הדרינן לכללא דאין למדין איסור מטומאה דבטומאה אסור להרבות ולגרום לה טומאה בידים הא חדא. עוד י"ל ולזה הערני בני העלם החריף כמר שלמה יחי' דבשלמא התם גבי טומאה עושה תיכף הטומאה בידים מיד אבל הכא בתרומה קודמת לפסח הגם שיוכל להיות שהוא כבר קרוב לביעור עכ"פ עדיין ספק הוא שמא יאכלוהו הוא או עם כהנים עכ"פ יש לו תקנה ולא ימעט באכילתו כלל ושם ברגע זו ודאי מטמא אותו בידים ושוב אין לו תקנה כלל לזה שפיר לא יטמאנה ביד וגם זה נכון: