שערי בנימין קיד

ואם אותן הרבים אומרים שלא להתיר לו אפי' לצורך מצוה אין מתירין לו עכ"ל ותיכף שם בהג"ה שני' כתב וז"ל אם נשבע עד"ר בדבר שיש בו נדנוד עבירה מותר להתיר לו בלא דעתם כי אין דעת רבים מסכמת בדבר שיש בו עבירה עכ"ל והוא מתשובת הר"ן הובא בב"י הרי מוכח בפירוש דיש חילוק בין דבר מצוה ובין שיש בו נדנוד עבירה דלדבר מצוה כתב הרמ"א דאם לא יסכימו מו אסור להתיר וביש בו נדנוד עבירה לא כתב הרמ"א דיכולין למחות וא"צ דעתם כלל הרי נאמר בפירוש החילוק של מהר"ש הלוי. ומעתה צדקו דברי רו"מ לדינא כיון דהוא עבירה כי אין לך עבירה גדולה ממחלוקת שפיר מתירין אף בלא דעתם ואין משגיחין במחיאתם

והנה לפי דעת הרמ"א הנ"ל נראה ליישב קושיא גדולה הובא בתשובת מהרי"ט סי' קי"א בשם הרשב"א על דעת ר"ת דסובר דהא דקיי"ל בנדר עד"ר לדבר מצוה יש לו הפרה היינו דוקא כי האי דמקרי דרדקי דהוי לי' כנדרי טעות דלא משתכח דדייק כוותי' אז אמרינן דאית לי' הפרה אבל בשאר דבר מצוה בנדר עד"ר אין לו הפרה והקשה הרשב"א והמהרי"ט דנעלם מר"ת סוגיא מפורשת במס' מכות דאמרינן שם אבל אונס לא דהיכא אמרינן עד"ר אין לו הפרה לדבר הרשות אבל לדבר מצוה יש לו הפרה כי הא דמקרי דרדקי דהוי פשע בינוקא ואהדרי' רבינא ופרש"י אבל לדבר מצוה כגון הכא באונס דכל ימיו בעמוד והחזר קאי יש לו הפרה עכ"ל רש"י הרי חזינן בפירוש דגם באונס מתירין ג"כ לדבר מצוה בנדר עד"ר והוא קושיא חמורה אמנם לפ"ד הרמ"א הנ"ל דבדבר שיש בו נדנוד עבירה מתירין גם בלא דעתם עולה דברי ר"ת ע"כ ושפיר כתב ר"ת דבכל מקום אין מתירין נדר עד"ר אפי' לדבר מצוה ומקרי דרדקי שאני דהו"ל כנדרי טעות אבל בכ"מ אין מתירין דנהי דיש מצוה עכ"פ אין כאן עבירה ויוכלו הרבים לומר דלא משגחינן במצוה אבל כאן באונס הוא להיפוך דבאמת בעת שנדר הי' עליו המצוה דלא יוכל שלחה ואח"כ כשגרשה נמי בעמוד והחזר קאי וא"כ אם לא נתיר לו יש כאן עבירה שביטל המ"ע דלו תהי' לאשה וא"כ כשגרשה נמי בעמוד והחזר קאי וא"כ אם לא נתיר לו יש כאן עבירה שביטל המ"ע דלו תהי' לאשה וא"כ שפיר מודה הר"ת דמפירין לו כיון דרמ"א כתב דאפי' ביש נדנוד עבירה מפירין מכ"ש ביש עבירה גדולה בודאי אין דעת רבים מסכמת אבל לדבר מצוה שפיר יכול להיות דבכ"מ אין מתירין והוא דבר ברור. היוצא לנו מזה דדברי רו"מ צדקו לדינא ואין כאן על הש"ץ לא נדר ולא שבועה ועכ"פ התרה מהני. דברי ידידו דו"ש וש"ת וכו'

סי' מט. החיים והשלום לכבוד ידי"נ הרב הה"ג חריף ובקי ירא ד' מו"ה יהודה לוי אב"ד מאיאקא סמוך לאדעססא

מכתבו הגיעני והנני מתאמץ להשיב לו בקצרה לאפרושי מאיסורא. ע"ד שאלתו אודות השוחטים דקה' שיש בהם כמה ריעותות. אחד שגנבו הטאקסע. השנית שנתנו ת"כ למי שקבלו טובה ממנו ועברו ע"ז כמה פעמים. השלישי שנתנו כתב איסור בשבועה ובח"ח על שחיטתן על האופנים המבוארים בהכתב היינו שלא ילכו לשחוט בלי בדיקת הסכין שנים ביחד וגם בבדיקת הריאה ואח"כ עברו כמה פעמים בזדון. הרביעית שיש רינון עליהם שהוציאו טרפה מתח"י והשוחט אלעזר שהי' שו"ב בעיר אקירמאן ופסלו אותו ג' רבנים עבור שהוציא טרפה מתח"י וגם התחתנו א"ע עם הקצבים דשם: תשובה. יראה לעינים דהדין עם מעכת"ה לאסור השוחטים מכאן ולהבא הן בכל ריעותא וריעותא לבדה יש די לדעת כי השוחטים קלי הדעת המה ואין בהם יראת שמים הנחוץ להיות לכל שו"ב אע"פ שבכל ריעותא לבדו יש לדון אם להעבירו אך בהצמדם יחד בודאי שחיטתם אסורה. ראשית ע"ד שגונבים הטאקסע כבר ראה מעכ"ת מה שכתב אאמו"ר רבינו שבגולה ז"ל בטוב טעם ודעת במהדורא תנינא בקונטרס אחרון להתרות בהשוחטים שלא יגנבו עוד ואם יעברו ע"ז שחיטתם אסורה כשחיטת נבלה ומעתה כיון שבהשו"ב הללו התרו בם והמה עברו תורה חלפו חוק פשיטא דשחיטתם אסורה. והשנית מה שנתנו כתב בשד"א ובח"ח שלא ישחטו אחד בלי חברו וגם בבדיקה הנה בשו"ת חת"ס חיו"ד סי' י"ג העלה דאף באם הרב בעצמו עשה תקנה זו שלא ישחטו אחד בלי חברו כיון שהוא מנהג ותיקין מאוד ונעשה לסייג וגדר אין שום אדם יכול לבטלו ואם השו"ב עבר על התקנה יש לפוסלו להבא עאכו"כ כיון שנתנו כתב איסור ע"ז בח"ח ובשד"א ועברו בשאט נפש כ"פ ועברו על השבועה ותקנת הקהל והרב שחיטתם אסורה וכן העלה כבוד אאמו"ר בתשובה לק' זיטאמיר בנדון השו"ב שבאו בברית לבלי ישחוט עד היות באגודה ג' שוחטים וכו' וקשרו א"ע בקשר אמיץ בעבותות העגלה בח"ח ושד"א להיות שחיטתן נבלה אם יעברו חוק וכעת נהפוך הדבר ועברו ברית וכו' והשיב דשחיטת השו"ב המה כנבלה ממש. אחד מפאת גוף עברם בברית אשר כרתו ביניהם כי אף דשבועה בכתב יש לדון בכאן אך בחרם ודאי מהני בכתב וכיון שעברו החרם שבעניני השחיטה הוי כחשודים לאותו דבר וכו' הרי ממש כדברינו בצירוף לזה יתר הריעותות שעברו ת"כ שנתנו לטובת חבירו בודאי שחיטתם אסור וכו' הנני ידידו הדוש"ת וכו'

סי' נ. לכבוד ידידי הרב הה"ג המפורסם בתו"י וכו' כש"ת מו"ה גרשון שטערן אב"ד לודאש

יקרת מכתבו הגיעני ואם אמנם סבבוני וגם כתרוני טרדות שונות אך יען כי כת"ר בא בדברים קצרים לכן אמהר להשיבהו ג"כ בקצרה. ראשית ביקש לבאר לו דברי התוס' במס' שבת (דף צ"א ע"א) ד"ה אי לענין טומאה שכתבו באמצע הדיבור וז"ל וכן בפ' אלו עוברין גבי בצק שבסדקי עריבה דמפרש אביי כגון דאיכא פחות מכביצה אוכלין ונגעו בהאי בצק בפסח דאיסורו חושבו מצטרף אע"ג דבלא צירוף פחות