שערי בנימין קיג

משלם קנס ע"פ עצמו וכפר ונשבע הרי זה פטור משבועות הפקדון עכ"ל ואי ס"ל דבכ"מ לענין ק"ש בעינן יחוד כלי א"כ מדוע לא כתב חדא שאין שייך בקנס יחוד כלי ועוד דאינו משלם קנס ע"פ עצמו א"ו מדתלה טעמא רק דאי מודה מיפטר ש"מ דס"ל דגם בהלוואה או בעושק ג"כ ל"ב יחוד כלי כי ע"כ לא הביא טעם הנ"ל וא"כ הקושיא יותר חזקה הלא מסוגית הגמ' משמע דבין לר"ל ובין לר"י ס"ל הדין דר"ח דבעינן יחוד כלי כמ"ש רש"י ותוס'. והנה לפמ"ש השט"מ בב"מ שם וז"ל עוד נ"ל לפרש דקרבן שבועה לעולם חייב והיינו אף בלא יחוד כלי והכא להכי אוקמא ר"ח כגון שיחד לו כלי להלוואתו ולעושקו משום דכתיב והשיב את הגזלה אשר גזל או את העושק אשר עשק דמשמע הידוע לומר שנתייחד והדר בעינא דאי בהלוואה גרידא ובשכר שכיר גרידא הא לא משלם המלוה שהלוהו דלהוצאה נתנה א"ו כגון שיחד לו כלי לעושקו ולהלוואתו והיינו דקאמרינן ואלו תשומת יד לאו משום דכיון דלא משך לא קנה הכלי שיחד לו להלוואה ולא קרינן בי' והשיב את הגזלה עכ"ל. א"כ חזינן להני רבוותא דפליגי ארש"י ותוס' ופירשו דק"ש חייב אף בלא יחוד כלי ולא מוקי ר"ת ביחד לו כלי היינו רק לענין לקיים והשיב את הגזלה אינו מקיים רק אם החזיר גוף החפץ וא"כ צריכין יחוד כלי וכ"ז לר"ל דסובר משיכה קונה א"כ כ"ז שלא משך לא קנה הכלי ושוב אינו מקיים והשיב וכו'. וא"כ לא נפלאת הוא לייחס סברא זו גם להרמב"ם ז"ל דס"ל כהני רבוותא דק"ש חייב אף בלא יחוד כלי והא דמוקי ר"ח ביחד לו כלי היינו רק לר"ל דקרא מסייע לו דמהדרי קרא לעושק ולא אהדרי' לתשומת יד מוכרח דמשיכה קונה א"כ מוכרח להיות יחוד כלי אבל ר"י דסובר מעות קונות ואליבי' לא יתורץ הפסוק כך א"כ באמת א"צ יחוד כלי וא"כ כיון דהרמב"ם פוסק כר"י דד"ת מעות קונות ע"כ השמיט דין דר"ח דבעינן יחוד כלי. ועיין במהרש"א כתובות (דמ"ב ע"א) ד"ה ר"ש פוטר אלא וכו' בשיחד לו כלי להלוואתו ולעשקו וכו' כתב המהרש"א וז"ל פלוגתא דר"י ור"ל בזה בפ' הזהב עיי"ש הרי שגם הוא נחית לסברא דדין דר"ח מתלי תלי בפלוגתת ר"י ור"ל הגם שאח"כ משמע שם דבין לר"ל בין לר"י בעינן יחוד כלי היינו דהוא הולך הכל בשיטת רש"י ותוס' והמה באמת סוברים דיחוד כלי בעינן לכ"ע אבל כאן דחזינן דהשטמ"ק הביא הרבה מהקדמונים דסוברים דק"ש חייב אף בלא יחוד כלי ורק הא דמצריך ר"י יחוד כלי הוא דוקא לר"ל וא"כ גם הרמב"ם ז"ל סובר כן והוא פוסק כר' יוחנן וא"ש. והמעיין בפנ"י בתוד"ה ר"ש פוטר וז"ל ול"ל מטעם דר"ח מדלא אהדר קרא לתשומת יד דאי' התם בפ' הזהב הא ליתא אלא לר"ל דקאמר מעות אין קונות כמבואר שם משא"כ לר"ח דס"ל מעות קונות וכ"ש אליבא דר"ש דקיימינן הכא כ"ע מודי דאית לי' מעות קונות כדאיתא שם להדיא בגמ' א"כ תו לא שייך האי ילפותא דתשומת יד ואי אית לי' לר"ש הא דר"ח דבעינן יחוד כלי ע"כ היינו מסברא בעלמא וכו' יראה בפירוש שכוונתי האמת בדעת הרמב"ם וכו' דברי וכו'

סי' מח. להרב המאוה"ג מו"ה מאיר מו"צ דק' קאלק

מכתבו היקר הגיעני ותוכן השאלה דהש"ץ דקה' התקשר א"ע עם אנשי ק"ק קאוולא להיות שם ש"ץ ונתן קוויטל אני מודה בהודאה גמורה שרירא וקיימא וכו' ואני מקבל עלי בקא"ס ובאו"ש ובנדר עד"ר וכו' וחתם בח"י ממש וכעת הוא חוזר בו מחמת שאומר שקשה עליו מאוד להתפלל שם כי בודאי יבא לידי חולי מה דינו: תשובה. הנה כל עיקר הדין סובב רק אם מהני שבועה ונדר בכתב ובזה כבר הארכתי בתשובה לענין שו"ב שנתן קוויטיל כזה ואכ"מ. והנה רו"מ הביא לן דברי הרדב"ז בתשובה דשבועה ונדר בכתב לא מהני כלל ותמי' לי הלא הרדב"ז בח"א סוף סימן תקפ"א כתב וז"ל ולענין אותן שאומרים שלא הוציאו השבועה מפיהם אלא שחתמו על שטר השבועה וכו' דעתו הוא שיש עליהם לקיים מה שחתמו דהוי כאלו השביעו ואמר אמן ולא גרע חתימתו מקיום השבועה עכ"ל אות באות וא"כ דברי הרדב"ז סותרין אהדדי ועיין במשפטי החרם להרמב"ן בס' הכלבו מ"ש בשם הראב"ד וקצה"ח סי' קכ"ג סק"ד ובהגהות מרדכי דכתובות דין ר"צ. אך בנ"ד כיון דהוא לא כתב בכת"י רק חתם א"ע והתחיל בלשון אני מודה בהודאה גמורה כבר העלה מר אבא רבינו שבגולה ז"ל בספרו טוטו"ד מה"ק סי' ט' ובספרו נ"ז על נדרים דאין ממש בזה וביותר בספר טוטו"ד מהדורא תליתאי חלק א' סי' מ' וז"ל וכבר הארכתי בכמה דוכתא דאף אם מהני היינו בכת"י של עצמו אבל בכת"י אחר והוא חתם למטה זה לא מהני רק בממון מטעם אודיתא מהני אבל בשבועה ונדר דלא מהני באומר לשון נשבעתי בלשון הודאה וכמ"ש גם הנו"ב בתשובתו דאין כאן לא איסור שבועה ולא איסור נבלה עכ"ל. ועיי"ש בסי' יו"ד שביאר יותר דבריו באריכות וא"כ גם בנ"ד כיון שלא כתב בכת"י רק חתם א"ע אין כאן לא איסור שבועה ולא איסור נדר וכבר הסכימו כל גאוני הדור להלכה וא"כ א"צ התרה כלל

והנה רו"מ פלפל לענין נדר שהודר עד"ר שמתירין לדבר מצוה כמ"ש הרמ"א ביו"ד סי' רכ"ח וכתב רו"מ דהטעם הוא משום דמסתמא ניחא להו וא"כ כיון דבודאי אם שאלו אותם ואמרו שלא ניחא להו א"כ לא מהני התרה ע"כ כתב רו"מ לפי מה שמצא בגליון מהר"ש איגר ביו"ד סי' רכ"ח בשם מהר"ש הלוי דדוקא בביטול מצוה מהני מחיאתם אבל בדבר כגון מחלוקת דאיכא עבירה לא משגחינן במחיאתם ומתירין לו אף שלא מדעתם וא"כ גם כאן דאיכא עבירה מחלוקת מתירין שלא מדעתם אלו תוכן דבריו הנה דבריו נכונים אמנם יפלא מדוע צריך להביא ממרחק לחמו הלא מדברי הרמ"א בסי' רכ"ח מוכח כן דבסעיף כ"א על מ"ש המחבר דלדבר מצוה מתירין נדר עד"ר כתב הרמ"א