שערי בנימין קיא

טעם הסכנה ואטו כל הני דאסרו חז"ל משום סכנה כגון זוגות ומים מגולים ועוד ועוד אם יבואו כל הרופאים שבעולם ויאמרו שאין בהם חשש סכנה הכי נשמע להם חלילה חכמינו ז"ל ידעו ברוח קדשם מהות הסכנה ואין להרהר הם אמרו ואסור לשנות מדבריהם קוצו של יו"ד

וע"ד החלוקה השני' אם יש למצוץ ע"י כלי זכוכית או דוקא בפה הן זה איזה שנים נדרשתי ע"ז מהרבנים הגדולים הצדיקים במדינת אשכנז באמרם כי הרופאים דשם יאמרו כי לפעמים המוהל הוא חולה או יש לו ריח הפה וע"י כן יש סכנה לולד וגם שלחו אלי כלי הזכוכית והוטב בעיני וגם שלחו אלי הסכמות מגדולי הדור ושגם הגאון מו"ה יצחק אלחנן אבד"ק קאוונא התיר הדבר אעפ"כ לא מלאני לבי לכתוב בזה היתר מפורש יען כי מנהג ישראל תורה להיות מוצץ בפה וכן מורה לשון הקדמונים השבולי לקט וכלבו צריך להיות מוצץ בפה ע"כ הנני מחזק תמיד דברי הגאון בעל חת"ס ז"ל שכתב החדש אסור מה"ת בכל מקום (ובפרט שלא שמענו מעולם שהזיק בזה לאיזה תינוק ולא אבותינו ספרו לנו) והדבר מוטל על אבי הבן לחזור אחר מוהל שיהי' בריא ושלם וה' ישימנו מאנשי עבודתו ולקיים מנהגי ישראל בכללם ופרטם כנפשו הטהורה ונפש ידידו עוז וכו'

סי' מו. להרב וכו' מו"ה יעקב בק"ה

שאלתו בכף חדש שנבלע בו דבר איסור פחות מכזית ותחבו הכף במאכל היתר וקודם שבא השואל לשער אם יש בו ששים נשפך המאכל מקצתו עד שא"א לעמוד ע"ז אם הי' בו ששים או לא והאיסור הי' מבשא"מ עם מאכל ההיתר מה דינו של המאכל: תשובה. לכאורה דבר זה מבואר בש"ע יו"ד סי' צ"ח סעיף ב' וג' דבאינו מינו בנשפך אפי' נודע שהי' רובו היתר אסור דאנן קיי"ל טכ"ע דאורייתא. ואחר העיון ראיתי שיש להסתפק בזה השאלה הרבה די"ל דהא דמבואר בטור יו"ד ובש"ע דאסור י"ל דהנ"מ בנתערב שיעור שלם משא"כ בחצי שיעור אף דקיי"ל ח"ש אסור מה"ת כר"י ה"מ כשהאיסור בעין אבל ע"י תערובות לא אסור ח"ש מה"ת ועיין בסמ"ג בהל' תערובות וביתר מקומות שהביא סברא זו בשם מהר"א אפומנטל בספר מ"כ והוא ז"ל סותר דבריו אמנם מצאתי בשו"ת הרדב"ז ללשונות הרמב"ם ז"ל בסי' קמ"ג מבואר שם בדברי התשובה דבאיסור אכילה המעורב אינו אסור מה"ת וכתב דפלוגתת ר"י ור"ל הוא בחצי שיעור שהוא בעין אבל ח"ש מעורב לא רק בחמץ שהוא איסור הנאה מלא יאכל כיון דאכל לי' ע"י תערובות הרי נהנה ואסור מה"ת עיי"ש ולפ"ז אף שי"ל בפשיטות דגם ח"ש ע"י תערובות אסור מה"ת ואסור אם נשפך לפי דברי הרדב"ז יש לחלק בין איסור אכילה לאיסור הנאה עיי"ש ואף שהתוס' בע"ז (דס"ח) כתבו לענין כ"ש לר"ש הוא כמו כזית לרבנן וכמו דלרבנן אין חילוק בכזית בין שהוא בעין ונתערב כמו כן לר"ש בכ"ש וחלקו על רבינו יקיר שם שרצה לומר דלר"ש כ"ש למכות רק שהוא בעין אבל לא ע"י תערובות (עיין בנוב"ק חיו"ד ויתר מפורשים) וא"כ ה"נ לענין ח"ש אחר דאסור מה"ת אין לחלק בין שהוא בעין ובין שהוא ע"י תערובות ואף שבתשובה אחרת כתבנו דלשטת רש"י דס"ל המחה את החלב ה"ל טעמו ולא ממשו דצריך לחלק בין שהוא בעין לע"י תערובות עיי"ש י"ל דרש"י ז"ל ס"ל כרבינו יקיר בתוס' הנ"ל משא"כ למאי דמסקי התוס' דאין לחלק לענין טכ"ע בין שהוא בעין לע"י תערובות ה"ה לענין ח"ש דאסור מה"ת אין לחלק ועיין בפסחים (דף מ"ד ע"א) בתוד"ה לענין חמץ בפסח נמי ועיין במהרש"א שם דמשמע קצת דלענין ח"ש יש לחלק בין שהוא בעין לע"י תערובות דהיינו דקרא דכל חלב דאתי לח"ש שהוא בעין יש לדרוש כל ולענין היתר מצטרף לאיסור שהוא ע"י תערובות דוקא לשטת התוס' אין סברא לדרוש כל כ"כ המהרש"א וכתב דעיקר קו' התוס' א"כ מאי דריש מכל דכתיב גבי חמץ וע"ז כתב דא"כ לא מתרצים מידי דמ"מ קשה מה דריש מכל דכתיב גבי חמץ וכתב המהרש"א דיש ליישב דכל דריש לדרשא אחריני כמו למ"ד שהביא התוס' ד"ה מאן שמעית לי' דדריש כל ובקושייתם לא הי' להם לסברא לומר דכל דכתיב גבי חמץ אתיא לדרשא אחריני כמו דכל דכתיב גבי ח"ש לא אמר דאתיא לדרשא אחריני זה נראה פשוט בכוונת המהרש"א ועיין בפ"י שי"ל דרך אחר בכוונתו והמעיין יבחר ועכ"פ משטחיות לשון המהרש"א קצת משמע דיש לחלק לענין ח"ש בין שהוא בעין לשהוא ע"י תערובות ואף די"ל דכוונתו לתערובות היינו להיתר מצטרף לאיסור ולפ"ז עכ"פ יש ספק דלמא בח"ש ע"י תערובות ליכא כלל איסור דאורייתא וא"כ בנשפך יש להתיר. ועוד נראה עפ"י סברא שיצאה מהגאון מוהר"צ ראזינוס בס' תשע שיטות למהר"ץ דהא דח"ש אסור מה"ת הוא מדרשא דכל וגם מכח דהואיל וחזי לאצטרופי מ"ה יש איסור דאורייתא בח"ש אי נימא דה"פ קודם שאוכל הח"ש חזי לאצטרופי או נימא דחזי לאצטרופי אחר שאוכל הח"ש ויש בזה כמה נ"מ לדינא. ועכ"פ יש ספק גדול דאפשר דוקא בח"ש שהוא בעין (עיין חולין צ"ח וברש"י שם מה שהביא מכל חלב לרבות שיעור עיי"ש) משא"כ בח"ש ע"י תערובות ובנשפך כנ"ל אף דחזי לאצטרופי היינו קודם אכילה שיערב בו עד שיהי' עם הח"ש כזית בכא"פ עכ"פ אחר אכילה תו לא חזי לאצטרופי ד"מ שיש ארבעים חצי זית היתר נגד האיסור ואז כשאכלו לא חזי לאצטרופי דהא כבר אכל יותר מכא"פ וא"ל בתחלת אכילה כשאכל מקצתו א"כ יכול להצטרף אחר אכילה כ"ז שהוא בתוך שיעור א"פ ז"א דהא לדעת הר"מ הביאו הת"ה סי' ק"צ לכל אין בילה קיי"ל חוץ מיין ושמן וא"כ א"א להצטרף דהא כ"ז שלא אכל חצי זית אחרון איכא לספוקי דלמא האיסור באותו חצי הזית וא"כ הואיל בח"ש הנתערב א"א לומר דהח"ש יצטרף אחר אכילה משום דדלמא כבר יש יותר מכא"פ שהוא ג' ביצים לרש"י ולהרמב"ם ד' ביצים מש"ה יש מקום