שערי בנימין קי

אבי הבן הרי מפורש דחולקים על הר"ן ז"ל וס"ל דהמציצה גופא דמצוה חשוב כמ"ש כת"ר

ומעתה נחזי אנן לפי קט שכלינו שקליא וטריא בהסוגיא והנה שם בדף קל"ג איתא במשנה עושין כל צרכי מילה בשבת מוהלין ופורעין ומוצצין ונותנין עלי' אספלנית וכמון וכו' ואמרינן שם בגמ' ומוצצין א"ר פפא האי אומנא דלא מייץ סכנה הוא ועברינן לי' ופריך פשיטא מדקא מחללי עלי' שבתא סכנה הוא ומשני מ"ד האי דם מפקד פקיד קמ"ל חיבורי מיחבר ודומיא דאספלנית וכמון וכו' והנה מזה משמע לכאורה כדעת הר"ן ז"ל דמציצה רק משום סכנה דאלת"ה אמאי א"ר פפא האי אומנא דלא מייץ סכנה הוא ועברינן לי' תיפוק לי' דבלא"ה כיון דחיסר מצות מציצה דהוא מגוף המצוה אמנם זה לק"מ ראשית נוכל לומר דר"פ מוסיף על המשנה דמלכד שחיסר מצוה עוד יש סכנה. אך באמת לולי דמסתפינא לחדש דבר מה שלא שערום רבותינו נוחי נפש זי"ע אמרתי דבר חדש בכוונת ר"פ דהנה ז"ל הרמב"ם בפ"ב מהל' מילה הלכה ב' כיצד מוהלין חותכין את כל העור וכו' ואחר פורעין את הקרום ואח"כ מייץ את המילה עד שיצא הדם ממקומות רחוקים כדי שלא יבא לידי סכנה וכל מי שאינו מוצץ מעבירין אותו עכ"ל. והנה מדיוק לשון רבינו הגדול ז"ל באמרו עד שיצא הדם ממקומות רחוקים כדי שלא יבא לידי סכנה מוכח דס"ל להרמב"ם דאפי' מייץ רק שלא מייץ כ"כ עד שיצא הדם ממקומות רחוקים הוא סכנה וא"כ אליבא דהרמב"ם ה"פ בדברי ר"פ האי אומנא דלא מייץ אין ר"ל דלא מייץ רק שלא מייץ יפה עד שיצא כל הדם ממקומות רחוקים סכנה הוא כן הוא הפי' בדברי ר"פ אליבא דהרמב"ם ומעתה י"ל דבר חדש דבאמת גוף המציצה הוא משום מצוה ואם לא מייץ כלל ליכא סכנה רק שחיסר מצוה ואתא ר"פ לחדש אבל אומנא דמייץ אבל לא מייץ יפה אז איכא סכנה אבל אי לא מייץ כלל ליכא סכנה דעיקר מציצה הוא משום מצוה וזה נכון בעיני אך לא ראיתי מי שפירש כן ודו"ק. אך אכתי קשה מה פריך הגמ' פשיטא מדקא מחלל עלי' שבת סכנה הוא מה פשיטא לו דמשום סכנה מחללין עלי' שבת דלמא משום מצוה דמציצה מצוה הוא ומחללין עלי' שבת כמו שמחללין שבת על כל צרכי המילה וראיתי שכת"ר הרגיש בזה ויצא לחדש דראב"ע ס"ל דעיקר הטעם דגדולה מילה שדוחה את השבת הוא משום תיקון אבר ומתרץ בזה קו' השג"א על הש"ך בסי' רס"ב אך קו' כת"ר מה שבנה ע"ז יסודו לא יכלתי להבין דז"ל והנה אי סובר ראב"ע הא דמילה דוחה שבת הוא משום דמצות מילה היא קדושה ממצות שבת עדיין מנ"ל דפ"נ גדולה ממצות שבת עכ"ל ובאמת לק"מ דהא דיליף ראב"ע דפ"נ דוחה שבת מק"ו דמילה לאו מטעם משום דמצות מילה דוחה שבת רק דהרי חזינן דמותר לחלל שבת לעשות לו רפואה אחר המילה אספלנית ורטי' ולהחם לו חמים בשבת וכמ"ש ראב"ע בעצמו שם במשנה (דקל"ד ע"ב) ראב"ע אומר מרחיצין את הקטן ביום השלישי שחל להיות בשבת ואמרינן שם בגמ' דהלכה כראב"ע בין בחמין שהוחמו בשבת בין בחמין שהוחמו מע"ש בין הרחצת כל גופו בין הרחצת מילה מפני שסכנה הוא לו. הרי דעושין ומחללין שבת לצרכי רפואה במילה משא"כ פ"ג של כל גופו עאכו"כ אמנם לדידי א"ש בפשיטות דהנה הש"ך בסי' רס"ב סק"א הקשה על הפוסקים דבנימול תוך ח' א"צ להטיף ממנו דם ברית בשמיני והקשה הש"ך מסוגיא דמנחות (דף ע"ב) ואי ס"ד דנקצר שלא כמצותו כשר אמאי דחי מילה שבת לימהלי' מע"ש וכתבתי בחי' ליישב וז"ל נלפענ"ד בפשיטות להמעיין שם במנחות דקאמר שם סבר לה כאידך דר"ש דאמר בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה שהרי הקטר חלבים כשרים כל הלילה ולא הי' ממתינים לה עד שתחשך ונהי דדחי שם הש"ס שהרי דחתה שחיטה את השבת מ"מ ס"ל להרא"ש והרמ"א דכוונת הש"ס כך הוא בודאי חביבה מצוה בשעתה אבל בדבר שאינו גוף המצוה ועיקרה רק הכשר המצוה בזה לא אמרינן בי' חביבה מצוה בשעתה כיון דעכ"פ עיקר המצוה נעשה בזמנו ובשעתו רק הכשר המצוה לא אמרינן בי' חביבה מ"ב ולכך במילה דהוי גוף המצוה ועיקרה ואם יקיימו קודם זמנה אין כאן עוד שום מצוה לקיימה בזמנה ולא יהי' בשעתה כלל בזה אמרינן שפיר חביבה מ"ב ודוחה את השבת אבל בעומר דעיקר המצוה הוא מהקרבה והקצירה הוי רק הכשר המצוה בזה לא אמרינן חביבה מ"ב דהרי אף אם לא יקיים מצות הקצירה בשעתו מ"מ עדיין עיקר המצוה של העומר יתקיים בשעתו בשבת וכיון דעיקר המצוה יתקיים בשעתה לא קפדינן על ההכשר אם יהי' קודם לה והש"ס רוצה להביא ראי' מהקטר חלבים דהוי ג"כ הכשר מצוה לבד דהרי עיקר הקרבן הוא השחיטה והזריקה וזה הוי רק הכשר המצוה אעפ"כ חביבה מ"ב וה"ה נמי בקצירת העומר דהוי הכשר מצוה וע"ז משני הש"ס שפיר דהתם כיון דעיקר גוף מצוה הוא השחיטה כבר דחתה את השבת וכיון שכבר התחיל בה ראוי להיות מותר לגמרי תיכף כל המצוה ולא להמתין עד הלילה וקאי חביבה מצוה על השחיטה עצמה דחביבה היא כיון שהתחיל בה ראוי שיגמור לגמרי אבל בקצירת העומר דהוי קודם התחלת עיקר המצוה א"כ ל"ש לומר שעיקר המצוה ימשך אותה עמה ועל הכשר מצוה לבד לא שייך לומר חביבה מ"ב כיון דעיקר המצוה נעשית בשעתה ודוק כי נכון. ומעתה כיון דמצות מציצה הגם דהוא בכלל המצוה מ"מ הוי רק שירי מצוה או מכשירי מצוה וא"כ לא דחי שבת כיון דאפשר לעשותה גם אחר שבת ועכ"פ אם לא מייץ לא מעברינן לי' מטעם מצוה ע"כ שפיר אם יש בו סכנה מחללין עליו את השבת ואם לא מייץ מעברינן לי וא"ש. היוצא מזה דצדקו דברי כת"ר וחלילה לנו לבטל מצות מציצה מלבד כ"ז אף אם נימא דעיקר טעם המציצה הוא משום סכנה לבד וכי נאמר בגמרא