שערי בנימין יא

הן אמת דהראי' מהרי"ף יש לדחות דלא מוכח מדבריו דס"ל דמש"ה אינו יכול לחזור גבי צדקה לעניים הוא מטעמא דס"ל דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט דמי דלמא טעמא דהרי"ף דאינו יכול לחזור בצדקה הוא משום דכתיב בפיך זו צדקה ומחויב לקיים דברו מטעם נדר וכמ"ש הקצה"ח הנ"ל

אך אנכי מצאתי ראי' אי' מפורשת שהרי"ף ז"ל ס"ל דבצדקה לעניים ג"כ אמרינן אמירה כמסירה. דהרי עיקר מקור הדין דאמרינן בהקדש אמירה כמסירה הוא מגמרא בקדושין (דף כ"ח ע"ב). דאמרינן שם (דתניא) כיצד אמירתו לגבוה האומר שור זה עולה אפילו בסוף עולם קנה ובהדיוט לא קנה עד שימשוך וכו' עיי"ש

הנה הרי"ף בהלכותיו הביא ברייתא זו לפסק הלכה, ונודע דעת רבינו הגדול הרי"ף ז"ל. דאינו מביא הדינים רק מה שנוהג בזה"ז ולאיזה צורך הביא לפסק הלכה הברייתא זו דאומר שור זה עולה דאינו נוהג בזה"ז. א"ו דנ"מ לצדקה דגם בצדקה לעניים אמרינן אמירה לגבוה כמסירה להדיוט דמי וכן הביא הברייתא זו דנ"מ גם לזה"ז בצדקה ודו"ק

וזה כבר שמעתי מפי קדוש מרן אבי הגאון רשכבה"ג נ"י שהביא ראי' דגם בצדקה אמרינן אמירה לגבוה כמסירה להדיוט דמי מהא דאמרינן בגדרים (ז' ע"א) יש יד לצדקה או אין יד לצדקה וכו' מי אמרינן כיון דאיתקש לקרבנות דכתיב בפיך זו צדקה מה קרבנות יש להן יד אף צדקה יש להן יד או דלמא לבל תאחר הוא דאיתקש, והעלה שם בתיקו. וכתב שם הרא"ש דיש יד לצדקה משום דצדקה לעניים הוא ספק איסור וספק איסורא לחומרא עיי"ש. וכן הביא שם הר"ן בשם הרשב"א א"כ גם ל לענין זה יש ל לשאול האיבעיא אי אמרינן בצדקה אמירה לגבוה כמסירה להדיוט דמי דאיתקש לקרבנות וכמו דאמרינן גבי קרבנות אמירה לגבוה כמסירה להדיוט ה"ה לצדקה דבהא גמי איתקש לקרבנות או דלמא דוקא לענין בל תאחר ה"ה דאיתקש וא"כ הוי ספק איסורא ואזלינן לחומרא ואמרינן בצדקה ג"כ אמירתו כמסירתו כמו שפסקינן יש יד לצדקה

אמנם דבר זה תלוי בפלוגתא שהרי הר"ן שם חולק על הרשב"א והעלה דספק עניים הוי ספיקא דממונא ולקולא ולדברי הר"ן אין ראי' מהנ"ל

שוב ראיתי שהאו"ת בסימן ס"ו סק"ב שכתב ראיות אאמו"ר הגאון וכוון אבי הגאון נ"י לדעתו עכ"פ חבל נביאים יש דס"ל דגם בצדקה לעניים אמרינן דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט דמי והאיך העלה הקצה"ח בבירור דקיי"ל דלא אמרינן בצדקה אמירה כמסירה, ולקמן אי"ה נוסיף עוד להביא ראי' עצומה לדעת הפוסקים הנ"ל עיי"ש

שוב מצאתי את שאהבה נפשי. בשו"ת בית יהודה להרב המובהק התייר הגדול מו"ה יהודה עייאש זצ"ל. בחלק יו"ד סימן וי"ו שהעלה ג"כ להלכה דבצדקה ג"כ אמרינן אמירה לגבוה כמסירה להדיוט והוא הביא ראיות אחרות ואעתיק דבריו וז"ל

נשאלתי בהא דקיי"ל אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט אם הוא אפי' על נדר צדקה לעניים. או דוקא בנדרי הקדש כפשטא דברייתא בקדושין (דף כ"ח) וכו'. תשובה וכו' נראה ג"כ פשוט דאף על גדרי עניים אמרינן אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט שהרי הטור ביו"ד סימן רנ"ח כתב וז"ל. אמירת אדם לגבוה כמסירתו להדיוט לפיכך מי שנודר צדקה אי אפשר לחזור בו. וה"מ בלא שאלה אבל אם מתחרט ומוצא פתח לנדרו. י"א שנשאל לחכם ומתירו כ"ז שלא יצא מתח"י. דהוי כמו הקדש בטעות דקיי"ל שאינו הקדש עכ"ל. אלמא דגבוה מקרי אפי' נדר של עניים ואע"ג דלא הוי כמסירתו להדיוט ממש דהרי בהדיוט כשמשך החפץ ליכא חזרה כלל ובנדרי הקדש כ"ז שלא יצא מתח"י יש לו לחזור בו ע"י שאלת חכם וכמו שביאר הרשב"א הביאה מרן בב"י סימן רנ"ט מ"מ מה שאמרו הוי כמסירתו הוא לענין שאינו יכול לחזור בו וחייב לקיים דבריו ולא תליא מלתא ברצונו ומענין שאלה לא מיירי. וכן מוכח מהגהות אשר"י שהביא מרן סוף סימן רנ"ט יעו"ש. ועוד שהרי בברייתא גופא דאייתינן לעיל קתני הך דשור זה עולה דהוי צורך קרבן בהדי הך דבית זה הקדש הוי צורך בדק הבית דאינו קדוש קדושת הגוף אלא קדושת דמים ולתרוייהו קרי להו גבוה אע"ג דהקדש קרבן מפקיעו עו מידי שעבוד וקדושת דמים אינו מפקיע מידי ש שעבוד מ"מ נקרא צורך גבוה כיון שיש בהם קיום מצוה וה"ה נמי לצורך צדקה וכיוצא. שהרי איתא בהך מתניתן רשות הגבוה בכסף. והתם אפי' הקדש עניים דלא גרע מנכסי יתומים דמעות קונות בהם. עכ"ל עיי"ש עוד בחלק חו"מ סימן ב'

העולה מכל מה שבררנו הוא בנודר צדקה לעניים ג"כ אמרינן אמירה לגבוה כמסירה להדיוט. וא"כ יש לספק, אי אמרינן בצדקה תכ"ד כד"ד או לא? ז והמובחר כמו שכתבתי לעיל דזה תלוי בשני דעות שבש"ע חו"מ סימן רי"ב וכנ"ל ודו"ק. ויש עוד להאריך בזה תן לחכם וכו'

ותמהני על הגאון קצה"ח הנ"ל אחרי שכתב בעצמו בסימן ס"ו ס"ק ב' וזה לשונו. והוא מחלוקת הקדום אם שייך אמירה לגבוה בהקדש עניים ועיין ב"י בסימן רנ"ט והדברים עתיקין עכ"ל. וא"כ כבר חזו עיניו הטהורים שיש בזה פלוגתא דרבוותא האיך העלה בכאן להיפוך דלא אמרינן בהקדש עניים אמירה כמסירה והוליד מזה דין חדש, דלא אמרינן בהקדש עניים תוכ"ד לאו כד"ד

שוב בא לידי היו"ד דפוס לבוב עם הספר פתחי תשובה וראיתי שם בסימן רנ"ח ס"ק וי"ו שכתב וז"ל. עיין בתשובת ושב הכהן סימן י"ח שנסתפק מי שנדר דבר לצדקה אם יכול לחזור בו תוך כ"ד או לא? והעלה דגם בצדקה כמסירה להדיוט ממש ולכן אינו יכול לחזור תכ"ד כמו גבי הקדש, עיי"ש וכו' ובספר פתח הבית סימן ל"ג באריכות. עכ"ל הפתחי תשובה. ושמחתי כעל כל הון שזכיתי לכוין בשני הדינים לדעת הגאונים