שערי בנימין קז

אך ק"ל על דבריו שם שכתב דבעינן פסק חלבה בחיי בעלה אבל פסק חלבה לאחר מיתת בעלה לא וכתב הטעם דלמא אערומי קמערים וצ"ע למ"ל הטעם דאערומי קמערים תיפוק לי' בלא"ה כיון דפסק חלבה לאחר מיתת בעלה אז כבר היא בכלל מניקה ונשאר עלי' גזרת חז"ל לא ישא אדם מינקת חברו תדע לך דהרי בצמקה שהוא דבר הנראה לעינים ולא שייך הערמה אפ"ה אם אירע שצמקה דדי' לאחר מיתת בעלה וכבר התחילה להניק אפ"ה אסורה להנשא כמ"ש הח"צ גופו שם בסי' ס"ו וא"כ למ"ל טעם דאערומי וצ"ע

והנה שם במס' כתובות (ד"ס ע"ב) אמרינן אמר להו ר"פ ואתון לא תסברוהו אהא דתניא הרי שהיתה רדופה לילך לבית אביה וכו' או שהי' בעלה זקן או חולה וכו' כולן צריכין להמתין ג"ח דר"מ ר"י מתיר לארוס ולהנשא מיד ואמר ר"נ הלכה כר"מ בגזרותיו וכו' והלכתא מת מותר גמלתו אסור והתוס' שם בד"ה ואר"נ וכו' כתבו אין לפרש דגזרינן מת אטו לא מת וכו' אלא יש לומר דגזרינן במת שמא תהרגנו וכו' וכבר הקשו שם המפורשים מדוע בהבחנה ג"ח גזרינן הא אטו הא כמ"ש ר"מ בפירוש דגזרינן בזקנה ועקרה ואיילונית ובהי' בעלה חולה וכו' ובמינקת לא גזרינן הא אטו הא והמהרש"א הניח שם בצ"ע ולכאורה י"ל דשאני דין הבחנה שהוא דאורייתא כדאיתא במס' יבמות (דף מ"ב) אר"נ אמר שמואל דכתיב להיות לך ולזרעך אחריך משום הכי גזרינן הא אטו הא משא"כ במינקת חברו דעיקרו דרבנן לא גזרינן הא אטו הא. ור"פ דאקשי' ואת לא תסברא וכו' וקשה מאי ותסברא יש משם הלא יש חילוק בין מינקת ובין מעוברת בחשש הבחנה אמנם כוונת ר"פ כך הוא דכמו דבהבחנה גזרינן הא אטו הא עכ"פ במניקה יש לגזור היכא דאיכא חשש באותו גוף כגון שמא תחזור המינקת כמ"ש בתוס' וכעין סברא זו איתא בשו"ת ר"מ זוסקינד בסי' ל"א עיי"ש וז"פ. אך לכאורה ק"ל הא גם במניקה גזרינן הא אטו הא כמו דאיתא שם בכתובות (ד"ס ע"א) ת"ר מינקת שמת בעלה בתוך כד"ח הרי זו לא תתארס ולא תנשא עד כ"ד חודש דר"מ וכו' והיינו דגזרינן ארוסה אטו נשואה וא"כ חזינן דר"מ גזר במינקת ג"כ הא אטו הא ובתחלה הי' נ"ל לומר דר"מ אזיל לשטתו דס"ל שהטעם הוא דלא ישא אדם מינקת חברו שמא תתעבר וכמ"ש רש"י ז"ל שם דקיי"ל דחדא מארבע נשים דדיין שעתן הוא מינקת דהיא בכלל מסולקת דמים ואמרינן במס' נדה אין האשה מתעברת אלא סמוך לוסתה או סמוך לטבילתה וא"כ זה החשש במינקת שמא תתעבר הוא רק על המיעוט כיון דרוב מיניקות אינן מתעברות דבחזקת מסולקת דמים נינהו וא"כ אמאי חיישינן לגזור במינקת שמא תתעבר. אך ר"מ לשטתו אזיל דס"ל בכל מקום דחיישינן למיעוטא אף לענין איסורא מכ"ש דיש לחוש למיעוטא לענין סכנה דחמירי סכנתא מאיסורא לכן ס"ל דגזרינן הא אטו הא משא"כ לדידן דקיי"ל דל"ח למיעוטא אף דכאן דמשום חשש סכנה דולד הי' צריכין לחוש למיעוטא משום דחמירי סכנתא וכו' אך לגזור הא אטו הא הוי מיעוטא דמיעוטא דלא שכיחי כלל לכן לא גזרינן הא אטו הא. אך אחרי העיון א"א לפרש כן דהא אנן פסקינן בהא כר"מ דלא תתארס ולא תנשא א"כ חזינן דגם לדידן גזרינן הא אטו הא אף דאנן לא קיי"ל כר"מ דחיישינן למיעוטא א"כ חזינן דגם לדידן גזרינן הא אטו הא בה"מ וע"כ צ"ל דבאמת אין חילוק כלל דכמו דגזרינן בהבחנה במעוברת הא אטו הא כמו כן גזרינן במינקת וכדמשמע מדברי ר"פ דפריך ותסברא ומרמי מהבחנה על דין מינקת ואי תקשי הא דלא גזרינן גמלתו אטו לא גמלתו וכן מדשרי ר"ג לדברי ר"ג יש לומר כמ"ש הרא"ש ז"ל וז"ל דודאי מינכר בין נתנה למניקה ללא נתנה למניקה ובין גמלתו ללא גמלתו והא דשרי ר"נ לדברי ר"ג מגודל אלמותו של אשה זו לא אתי לאחלופי באשה אחרת והארכתי בענין זה מפני שראיתי להגאון מהר"מ רוטינברג בתשובת אביו הגאון ז"ל נראה שהי' בהעלם ממנו דברי הרא"ש הללו וכתב מדעת עצמו לחלק בין הבחנה דגזרינן הא אטו הא ובין מינקת דלא גזרינן הא אטו הא ע"כ התיר שם באשה שהי' חלבה ארסיי אף דפליג שם על הח"צ דכתב דדמי לצימוק דדים והוא כתב דל"ד כעוכלא לדנא דצימוק דדים לא הוי בכלל מינקת חברו משא"כ בחלבה ארסיי עכ"פ מינקת חברו נקראת ועיקר ההיתר שלו בחלבה ארסיי מטעם דלא גזרינן במינקת הא אטו הא. והנה המר"מ ר"ב הנ"ל הביא ראי' לסברתו דיש חילוק בין צימוק דדים לחלבה ארסיי מדברי הב"ש סי' י"ג ס"ק כ' שכתב בשטת ר"ת דאף בצמ"ד אסור לישא מעוברת אף דהטעם דמעוברת אסורה הוא משום דסתם מעוברת למינקת קיימא ואשה שצמקו דדי' אינה עומדת למינקת עכ"פ אסורה להנשא בעודה מעוברת הואיל ושם מעוברת עלי' וסתם מעוברת למינקת לכן תו לא חלקו משא"כ לישא מיניקה שצמקו דדי' אין שם מינקת עלי' משו"ה התיר הרא"ש משא"כ בחלבה ארסיי הואיל ויש לה חלב שם מניקה עלי' ע"ש. והנה באמת נראה דהח"צ פליג על הב"ש וס"ל דבאשה שיש לה צמ"ד מותרת לישא בעודה מעוברת הואיל ואין עומדת למניקת תו ל"ש לגזור הא אטו הא דהו"ל מלתא דל"ש

אמנם מ"ש הב"ש להוכיח מדברי התוס' שעומדים בשטת ר"ת נגד ר"ש הזקן וע"פ הוכחה של התוס' מוכח דגם בצמקו דדי' לא ישא מעוברת עיי"ש ולדעתי יש לסתור הוכחת הב"ש עפ"מ דאיתא בשו"ת אמונת שמואל שהקשה הר"ש לוצאטו ז"ל על דברי ר"ת מאי הוא הוכחה נגד הר"ש הזקן הא בכל הש"ס הדרך כך כשנשתנה הטעם נשתנה הדין עיי"ש ועיין בפ"י שכתב ליישב זה דדברי ר"ת ברורים דלא ממעוברת דייק למלתא אלא ממניקה גופה דייק לה דכיון דלמאי דס"ד מעיקרא דטעמא דמעוברת משום דחסה וע"כ ל"ש אלמנה ול"ש גרושה וכו' א"כ להתרצן נמי דקאמר טעמא למעוברת למניקה קיימא וכו' ע"ז מסיק ר"ת דנהי