שערי בנימין קג

דאמרינן שם ביבמות (דקי"ג ע"ב) ל"צ דיודעת לשמור גיטה ואינה יודעת לשמור א"ע דבר תורה שוטה מתגרשת דהא יודעת לשמור גיטה ואמרו רבנן לא ליפקא שלא ינהגו בה מנהג הפקר אמר אביי דייקא נמי דקתני גבי דידה נשתטית לא יוציא וגבי דידיה לא יוציא עולמית מ"ש הכא דקתני עולמית ומ"ש הכא דלא קתני עולמית אלא ש"מ הא דאורייתא הא דרבנן ולכאורה טעמא בעי דמשום דהא דרבנן ע"כ לא כתיב עולמית א"ו דהכי פירושו כיון דרבנן הוא ע"כ בעבר וגירש מהני הגירושין לכן לא נאמר לא יוציא עולמית וא"כ לדעת מהרי"ו דגם בעבר וגירש לא מהני וצריך להחזירה א"כ קשה לדידי' אמאי לא קתני גם גבי דידה לא יוציא עולמית עיי"ש אמנם לפמ"ש א"ש ויבואו דברי מהרי"ו ע"נ דלעולם בעבר וגירשה לא מהני כדעת מהרי"ו והא דלא קתני גבי דידה לא יוציא עולמית כיון דמשכחת ברצון שרצונה לקבלת הגט וא"כ תו אין כאן חשש ע"כ לא קתני עולמית ודוק כי נכון למאוד

והנה בתשובה אחת הארכתי בישוב דעת מהרי"ו ולהציל אותו גם מה שהקשו עליו מהירושלמי דקאמר עבר וגירש א"ב והיינו למ"ד משום גרירה מתני היפוך דעת מהרי"ו הנ"ל ואמרתי בזה דהנה להש"ס דילן בא"י לשמור את גיטה הוא חשש דאורייתא אבל בהירושלמי למאן דסובר משום גרירה אינו סובר כלל הטעם משום דא"י לשמור את גיטה ולדידי' כל שוטה מתגרשת מה"ת רק מדרבנן אסור מטעם גרירה וכן כתב הישיע"ק שם בפירוש ומעתה א"ש מאוד דהנה עיקר הטעם דאם עבר וגירשה לא מהני הוי כמו שכתבו האחרונים דחכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה ובדאורייתא אי עביד ל"מ על כן גם בדרבנן אמרינן כן דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון עיי"ש גם בישיע"ק. והנה אמרי' בגיטין (דס"ה ע"ב) כי אמרינן כל דתקון רבנן וכו' דוקא במלתא דאית לי' עיקר מה"ת אבל במלתא דלית לי' עיקר מה"ת לא אמרינן כל דתקון ולפ"ז ה"נ בשלמא לדידן דקיי"ל דאינה מתגרשת מה"ת באינה יודעת לשמור את גיטה משום דאין לה יד א"כ אף ביודעת לשמור את גיטה שרק מדרבנן אינה מתגרשת מ"מ אם עבר וגירש לא מהני כיון דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון וזה יש לו עכ"פ עיקר מה"ת שהרי יש שוטה שאינה מתגרשת מה"ת כיון שאינה יודעת לשמור את גיטה ואין לה יד משא"כ התנא דירושלמי דסובר הטעם דגרירה ולא משום יד כלל וסובר כל שוטה מתגרשת מה"ת א"כ שפיר בעבר וגירש באינה יודעת לשמור א"ע מהני כיון דלית לי' עיקר בדאורייתא לא אמרינן כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון והארכתי בראיות ברורות ואכ"מ. ואין להקשות לפי הטעם שכתב כת"ר דהיכא שהיא מתרצית לקבל גט באינה יודעת לשמור א"ע יכולה היא שתתגרש א"כ למה קאמר שם בירושלמי כמה נ"מ בין טעמא דאינה יודעת לשמור את גיטה ובין טעם גרירה עיי"ש ביבמות (דף קי"ג ע"ב) בתוד"ה יצתה זו וכו' למה לא קאמר נ"מ זו לענין אם רצונה שתתגרש ומוחלת על תקנתה דלטעם שאינה יודעת לשמור את גיטה לא מהני ולטעם גרירה שלא ינהגו בה מנהג הפקר מהני אך זה שגיאה דכבר כתבתי דהירושלמי לשטתו אזיל דסובר דעיקר התקנה משום אחרים שיבואו לידי איסור ולא לטובתה א"כ אף היכא דרצונה בכך לא מהני מלבד כל זה בירושלמי א"א כלל לומר הנ"מ לענין רצון דענין רצון לא שייך רק בעתים חלומה והרי זה נחשב רצון ליודעת לשמור גיטה ומגורשת לדעת הירושלמי כדאי' בירושלמי שם עיי"ש ודוק. היוצא לנו מזה דדברי כת"ר נכון וברור להלכה דהיכא דברצונה לקבל הגט מרצון טוב אין כאן שום חשש כמ"ש המר"מ פאדווי ומהרש"ל בתשובה ובס' עט"ח

ועתה נבוא ליתר דברי כת"ר אחר שהביא דעת התב"ש שהחמיר דבשוטה די בפעם אחת להחזיקו לשוטה כתב כת"ר וז"ל וראיתי בס' תו"ג וכו' שכתב בפשיטות דבסימני שטות בעינן ג"פ וכו' ובמחילה מכת"ר אשתמיטתי' דהוא פלוגתת גדולי הפוסקים הב"י וספר ראש יוסף הביאם הת"ש בסי' א' והכריע דלא בעינן ג"פ והביא ראי' נכונה מריש חגיגה והאריך בזה בס' בית אפרים סי' פ"ט בביאור דבריו וגם הפמ"ג כתב שנכון להחמיר כדברי הת"ש עכ"ל. הנה כת"ר ראה ראי' אחת בהתב"ש ואנכי הרואה שתי ראיות שגם הטו"ז כאן בסי' קי"ט סובר כהב"י דלענין שוטה צריכין ג"פ להוציאו מחזקתו והעלה עוד חידוש דין יותר גדול דהג"פ של סימני שטות צריכין להיות בג' זמנים שוים וז"ל הטו"ז בס"ק י"ב אחר שהביא דברי הב"י בשם רבינו שמשון כתוב לאמר מלשון ווסת דנקט משמע דתרווייהו בעינן שיהי' השטות ג"פ ויהי' הזמנים שוין אבל אם אינם שוין אפי' בג"פ או שוים ואינן רק ב"פ לא מקרי מוחזקת לענין עתים שוטה עתים חלומה וכו' כן נראה מלשון פסקי מהרא"י וכו' עכ"ל הט"ז הרי גם הטו"ז מחזיק דעת הב"י ותמיהני על הגאון בעל בית אפרים סי' פ"ט ועל כת"ר שלא הביאו כלל דברי הטו"ז אשר הוא עמוד גדול לסמוך עליו. הן אמת שמה שחידש הטו"ז חידוש גדול דבעינן בשוטה ג"פ בזמנים שוין כמו לענין ווסת מלבד שסברא זו לא מוזכר לא בראשונים ולא באחרונים עוד סותר הטו"ז את עצמו כאן למה שהעלה ביו"ד סי' קפ"ט ס"ק כ"ג דשם העלה דלענין ווסת בעצמו ל"צ ג"פ בזמנים שוין עיי"ש והגה"כ משיג עליו וליישב דברי רבינו הטו"ז אומר אני ד"ח דע"כ סובר הט"ז דל"ב ג"פ בזמנים שוין אלא התם גבי נדה נהי דכל אשה יש לה חזקת טהרה מ"מ כל אשה סופה לראות ועתידה בודאי שתראה כמ"ש הנו"ב לענין הסוברים דעונה סמוך לוסת דאורייתא וא"כ כאן שראתה הגם שלא הי' בזמנים שוין כיון שראתה בג' זמנים אמרינן מסתמא בא זמנה משא"כ כאן דאין אשה עתידה להשתטית ורוב נשים אינן משתטית וכיון שאתה בא להוציא אשה זו מחזקתה חזקת פקחת ולהעמיד אותה בחזקת שטיא צריכין להחמיר שתהי'