שלמי ירוחם צה

בשלמים קודם הקטרה איכא פלוגתא, התוס' במס' ביצה דף כ' ע"ב ד"ה מאי בינייהו, בהא דאיתא שם גבי נדרים ונדבות דאין קרבין ביו"ט, עבר ושחט רבא אמר זורק את הדם ע"מ להתיר בשר באכילה, והקשו איך יהיה הבשר מותר באכילה לבעלים הא אמר התם פסחים נ"ט אימורין כל כמה דלא מקטרי בשר לא מתאכיל עיי"ש, הרי בהדיא ס"ל להתוס' דכמו שהכהנים אין רשאים לאכול את חלקם קודם הקטרת אימורין כמו כן הבעלים בחלקם בשלמים אסורים לאכול קודם הקטרת האימורין, אולם הצל"ח חולק ע"ז וסובר דהבעלים רשאים לאכול חלקם בשלמים אף קודם הקטרת אימורין, דהא בברייתא פסחים נ"ט ע"ב נאמר יכול יהו כהנים רשאים בחזה ושוק קודם הקטרת אימורין ת"ל והקטיר הכהן והדר והיה החזה לאהרן ולבניו, על כרחך האי דינא רק בכהנים ולא בבעלים, ומביא ראיה מהא דאיתא שם בשינויא דגמרא כיון דלא אפשר עשאום כמו שנטמאו, דתניא יכול נטמאו האימורין או שאבדו לא יהו כהנים זכאים בחזה ושוק ת"ל והיה החזה לאהרן ולבניו מ"מ, ולמה ליה להגמרא להביא מברייתא, הרי משנה מפורשת בפסחים ע"ח ע"ב נטמא בשר וחלב קיים אינו זורק הדם, נטמא החלב והבשר קיים זורק את הדם, הרי חזינן שהבשר שרי באכילה לבעלים את חלקם בקרבן פסח אעפ"י שנטמא החלב, אלא ודאי דפסח שנאכל לבעלים ולא לכהנים רשאים לאכול קודם הקטרת החלב אפילו לא נטמא החלב לגמרי, הילכך הוצרך להביא ראיה מהברייתא שהכהנים רשאים לאכול אעפ"י שהקטרת אימורין מעכבת אכילתן הני מילי אם לא נטמאו אבל נטמאו שרי. ולפי"ד הא דתני במשנה נטמא החלב זורק הדם ואוכל הבשר, לאו דוקא נטמא החלב אף לא נטמא ג"כ רשאים לאכול קודם הקטרת אימורין דלגבי בעלים ליכא לגמרי האי דינא, והא דכתב במשנה אינו אלא משום רישא דמתניתין אבל דוחק הוא, לכן נראה לי דהמשנה דוקא נקט נטמא דאם לא נטמא אין רשאים הבעלים לאכול כדברי התוס' דכהנים ובעלים חד דינא הוא, ומאי דקשיא ליה אמאי לא הביא הגמרא ראיה ממשנה מפורשת איכא למימר דהוה אפשר לחלק פסח מקדשים דעלמא, דבאכילת בעלים גופה איכא חילוק גדול בין פסח לקדשים. נחזי אנן בהא דקיימ"ל אין הכהנים רשאים לאכול קודם הקטרת אימורין, איכא למימר דהאיסור הוא בתרתי, האחד הוא דהקטרת אימורין הוה כמו טבל עד שלא נתרמה תרומתו, דהחיוב הוא לתרום את האימורין למזבח ואם לאו איכא איסור כמו כל איסורים, ברם איכא עוד איסור שהחלק שלהם עדיין לא שייך להם כי אם להקדש כי עוד לא זכו מגבוה את חלקם רק אימתי זוכים לאחר הקטרה אבל קודם הקטרה ממונא דהקדש הוא והוה כמו אוכל חלב של חבירו דאיכא איסורא דחלב וגם איסורא דממונא דגוזל ממונו של חבירו, כמו כן בנ"ד אוכל בשר ההקדש וגם גוזל את ההקדש דקודם הקטרה שייך להקדש ולא לכהנים, וכהאי גוונא איכא למימר בקדשים קלים לגבי חלק הבעלים דע"י שהקדישו נפקע מרשותם ושייך להקדש, רק ע"י הקטרת האימורין או מסתלקת האיסור הקדש וגם איסור הממון השייך להקדש דכי קא זכו משולחן גבוה קא זכו ושוב שייך להבעלים והאיסור דהקדש ג"כ פקע ע"י שנתרם האימורין להקדש. אולם במה דברים אמורים בכל מיני הקדשים וקדשים קלים משא"כ בקרבן פסח דאינו בא אלא לאכילה, כמו דאיתא במס' פסחים דף ע"ו ע"ב הפסח שבא בטומאה נאכל בטומאה שלא בא מתחילתו אלא לאכילה, וכדפירש"י שם כשנצטווה עיקר פסח לאכילה נצטווה דכתיב לפי אכלו עי"ש, א"כ אפשר לומר דגבי פסח ליכא איסורא דממונא של הקדש אף קודם הקטרת אימורין, דמעולם לא נפקע מהבעלים חלקם, וליכא גביה רק חד איסורא שלא נקטר האימורין דאיסורא דהקדש רכוב עליה והוה קודם הקטרה רק כמו טבל שלא נתרם תרומתו או כמו אוכל חלב שלו, אבל האיסור השני האמור בכל הקדשים ממונא דהקדש ואינו שלהם, לא שייך גבי קרבן פסח דודאי שייך להבעלים אף קודם הקטרת אימורין. לפי"ז איכא חילוק גדול לגבי נטמאו האימורין דאם האיסור אינו אלא משום דעדיין לא נעשה מצוה דהקטרה, א"כ כיון דנטמאו האימורין דאז ליכא מצוה דהקטרה רשאים הבעלים לאכול את הפסח דהא לאו ממונא דהקדש הוא כי שייך להבעלים, אבל בכל הקדשים דהאיסור הוא בתרתי דמלבד איסור הקדש איכא איסורא שאינו שלהם, רק ההקטרה פועלת בזה דזכו משלחן גבוה, א"כ אם נטמאו האימורין אמנם דליכא המצוה להקטיר דהטומאה מסלקת ההקטרה, סוכ"ס אין רשאים לאכול משום דלא זכו משלחן של גבוה דהא לא הוקטרו האימורין דמה לי אם לא הוקטרו משום טומאה, מיהא כיון דלא הוקטרו במציאות ממש, הרי לא זכו משלחן גבוה ואין שייך להם כי אם להקדש, כי להיות יוצא מרשות הקדש לרשות בעלים בעינן הקטרת אימורין במציאות ממש ואם לאו הרי ממונא דהקדש נינהו ואינם רשאים לאכול משום שאינו שלהם.