שלמי ירוחם צד

שזרק במקומו ממש, אבל אם זרק מלמעלה למטה או איפכא כיון דהזריקה היתה שלא במקומה אף הטמא אינו עושה שיריים, א"כ בנ"ד נמי כיון דלגבי מזרק אמרינן דפסול עושה שיריים, א"כ הוה דינא דהפסול לגבי דם שבמזרק כמו טמא לגבי דם הנפש כולו, דכמו התם אעפ"י שהטמא עושה שיריים, מיהא אם לא במקומו ממש זרק אלא שלא במקומו מלמעלה למטה אינו עושה שיריים, כמו כן אין הפסול עושה שיריים לדם שבמזרק אם לא זרק במקומו ממש דאילו שלא מקומו ממש חשבינן כלא זרק כלל. ולא דמי להא דהבאתי לעיל את הרמב"ם אחד מן הפסולין שזרק חשב בשעת העבודה מחשבת המקום או הזמן לא פסל במחשבתו לפי שאינו ראוי לעבודה, ואותו הדם שזרק מקצתו ישפך לאמה, ואם נשאר דם הנפש יחזור הראוי לעבודה ויזרוק במחשבה נכונה, דמזה הוכיח המנה"ח דאותו הדם שבמזרק כבר נפסל מדפסק ישפך לאמה, דלגבי הדם שבמזרק עושה הפסול שיריים, ולכאורה לפי"ד אמאי הא זרק שלא כהלכתו דחשב חוץ לזמנו חוץ למקומו, והיכא דהזריקה היתה שלא כהלכתו אין הפסול עושה שיריים, אין שום דמיון דלא כהלכתו מיקרי אם זרק שלא במקומו דהוה הזריקה במציאות ממש שלא כהלכתו, אבל מחשבה חוץ לזמנו או חוץ למקומו, הרי הזריקה היתה במציאות ממש כהלכתו אלא מאי דחשב בה מחשבת פיגול, הרי אמרינן בזה דמחשבת הפסול לעבודה לאו כלום הוא והוה כמאן דלא חשב, א"כ נשאר זריקת הפסול גרידא בלי שום פסולים אחרים רק שהזריקה במקומה ממש היתה ע"י פסול בזה אמרינן שפיר דעושה שיריים להדם שבמזרק כדנתבאר. סימן לט. פרק ב' מה' פסולי המוקדשין הלכה י'. דם שמצותו ליתן אותו למעלה מחצי המזבח שנתנו למטה, או שמצותו ליתנו למטה ונתנו למעלה וכו' הרי בשר המזבח פסול ואעפי"כ נתכפרו הבעלים בו כיון שהגיע דם למזבח, אעפ"י שהגיע שלא למקומו הרי הוא כמו שהגיע למקומו לכפר, ע"כ. ופירשו בזה האחרונים דגם האימורין נפסלו מלהקריב, והאור שמח והעולת שלמה מוכיחין מלקמן דף כ"ז דמרבה לכל הפסולין שאם עלו לא ירדו וחשיב הניתנין למטה שנתנן למעלה, והתם על כרחך קאי אאימורין דבדם לא שייך לומר דלא ירד דכבר נתן, והקשה שם וז"ל לר' יהושע דאמר בפסחים דף ע"ז אם אין בשר ואימורין אין דם, היכי כשרה הזריקה כיון דבשר ואימורין אסורין, ואין לומר דבדיעבד מודה ר"י דהורצה כדאמר התם נטמא הבשר או שיצא חוץ לקלעים מודה ר"י שאם זרק הורצה, ליתא דזהו דוקא בנטמא דמרצה ציץ, ויוצא נמי הוא כדפירש"י בפסחים דף ל"ד ד"ה אי אמרת הואיל ופסולו מחמת חסרון מחיצות כפסול דעלמא חשיב ליה, אבל הכא דאסור הבשר פסולו בגופו הוא ע"כ, ונ"ל לתרץ דהני מילי דאמר ר' יהושע אם אין בשר ואימורין אין דם בזריקה חשובה כדבעי למיהוי על גבי המזבח במקומו ממש, דזריקה זו מתרת את האימורין והבשר וחלו מצות הקטרת האימורין ומצות אכילת הבשר, דבהכי אמרינן שהזריקה מתרת את האימורין למזבח, והקטרת האימורין מתרת לאכול את הבשר, כדאיתא ברמב"ם פרק י"ח מה' פסולי המוקדשין ה"ז וז"ל שהדם מתיר את האימורין למזבח, והאימורין מתירין את הבשר לאדם, והילכך חלו המצות הללו ומעכבין את הכפרה אם לא עשה כסדרן את המצות הללו דתליא כפרת זריקת הדם בהני, אבל זריקה שלא במקומה דלאו זריקה הגונה היא וכדפירש"י דלאו זריקה חשובה להתיר בה בשר, בהכי הרי לכתחילה מלמדנו התורה דלא באה להתיר את האימורין למזבח ולא את הבשר לאדם, הילכך באופן זה ודאי דאין באימורין והבשר לעכב את כפרת הדם, דזריקה זו מעיקרא לא באה רק לכפרה ולא לדבר אחר, א"כ מהיכא תיתי לן לומר אם אין בשר אין דם אחרי דלא באה להתיר את הבשר, משא"כ אם התירה הזריקה את הבשר והאימורין דחלו לקיים אותן, הילכך אם אין בשר והקטרת אימורין הרי מעכבין את הכפרה, וטעון הקרבן כסדרו לזרוק את הדם וטרם זריקה אסור להקטיר האימורין, וקודם הקטרת האימורין אסור לאכול את הבשר ותליא כולה אהדדי כנתבאר. והנה אמנם קמיי"ל דאין הכהנים רשאים לאכול את חלקם בבשר הקרבן קודם הקטרת האימורין, אבל אם הבעלים ג"כ אסורים לאכול