שלמי ירוחם עג

דבעינן דומיא דמכירה ממש דנשתנה שמו, אבל קדשי מזבח כיון דלא נשתנה שמו לא דמי למכירה, אבל בהכי ליכא מאן דפליג דשינוי רשות הוא דאיכא דע"י שהקדיש למזבח יצא מרשותו לרשות הקדש ולאו שלו הוא ונפקע בעלותו, כדאיתא שם בתוד"ה והשתא, וז"ל אומר ר"י אע"ג דמיקרי על שם בעלים ולא הוה הקדש כמכירה, מ"מ למ"ד יאוש לא קני חשיב כיאוש ושינוי רשות לענין דחל הקדש אחר יאוש וכו' עיי"ש, הרי בהדיא בתוס' דקדושת מזבח מיקרי שינוי רשות דכבר יצא מרשותו לרשות הקדש ונפקע בעלותו רק דשמו עליו ותו לא, לכן נראה לי בהאי דינא שאם אמר שור זה עולה דלא מהני אם אמר שוב להקדישו לקרבן אחר, הוה טעמא מלבד שקדושה הראשונה מעכבת את השניה לחול, כי אם עוד עיקר הטעם דאחר קדושתו הראשונה נפקע בעלותו ואינו יכול להקדיש דבר שאינו שלו. ואין להקשות לפי מאי דקיימ"ל דשאלה בהקדש מהני, דאם אמר בהמה זו קדוש לעולה ואח"כ חזר ואמר קדוש לשלמים דאם נשאל על עולה חל קדושת שלמים, בשלמא להמחנה, חיים דס"ל דקדושת הגוף של מזבח לא נפקע בעלותו ומיקרי שלו, והא דלא מהני להקדישו קדושה אחרת הוה טעמא משום דקדושה הראשונה מעכבת את השניה מלחול, דהוה כמו אין איסור חל על איסור דאיסור השני תלוי וקיים דאם סלק איסור הראשון בא השני וחל עליו, כמו כן בנדון דהקדש כיון דנשאל על הקדשו הראשון אתיא קדושתו השניה וחלה דתלויה וקיימא ואין צריך שוב להקדיש שנית, אבל לפי"ד דאיכא גם חסרון אחרי שהקדיש בראשונה למזבח מלחול השניה משום דאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו, א"כ בשעה שהקדיש שנית לקדושה אחרת לא תלוי וקיימא כי אם לגמרי לא חיילא דאינו בעלים להקדיש, א"כ אף אם נשאל על קדושתו הראשונה אכתי לא מהני עד שיקדיש שנית לחזור ולהוציא בפיו להקדישו, ברם לא קשיא דכיון דנשאל על הקדשו הראשון הוה כמו שלא הקדיש מעולם דממילא חיילא קדושה השניה, דמה לי אם החסרון שקדושה הראשונה מעכבת מלחול את השניה, או משום דכבר נפקע בעלותו ע"י קדושתה הראשונה, סוכ"ס הרי שאלה בהקדש מהני לעקור את דבריו הראשונים דלזו גופא מהני שאלה דיליה לבטל הקדשו הראשון והוה שוב בעלים למפרע על קדושתו השניה, דכהאי גוונא איתא באבני מלואים בתשובותיו סימן י"ב דס"ל גבי אין שבועה חלה על שבועה לחלק מן אין איסור חל על איסור דהתם איסור השני חייל ורכיב עליה תלוי ועומד, אבל שבועה על שבועה לא מצי למיסר אנפשיה כלל ואין כאן חלות לגמרי דאין בעלים להשבע ודבריו אין בהן ממש, ואפי"ה לגבי שאלה מסיק אם נשאל על הראשונה חלה השניה משום דהשבועה השניה נעשה לראשונה וחלה למפרע ממש, כמו כן בנ"ד כיון דנשאל על קדושתו הראשונה נעשה קדושתו השניה כמו בראשונה דנעקר למפרע, והוה כמו שלא הקדיש מעולם קדושתו הראשונה והוה בעלים למפרע על קדושתו השניה ודוק ועפי"ד יש ליישב קושיא של המלאכת חושב במס' תמורה כ"ה ע"ב בהא דקיימ"ל דאין חזרה בהקדש אף תוך כדי דיבור, אמאי בשלמא מהקדש לחולין איתא בקצוה"ח טעמא דמשום חומרא דקדשים לא מהני חזרה, כלומר אם חוזר תוכד"ד שיהא שוב חולין כדמעיקרא, אבל ברוצה לשנות משלמים לעולה או איפכא הרי משנה מקדושה לקדושה וכש"כ משלמים לעולה דחמירא יותר אמאי לא מהני חזרה תוכד"ד, מאי שנא משבועה דמהני בהאי גוונא חזרה, וגם על הטעם השני שכתב הקצוה"ח שם מהתוס' משום דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט הילכך לא מהני חזרה אף תוכד"ד, אכתי יש לעיין דזה היה שייך אם היה רוצה להוציא מרשות הקדש לחולין אבל משלמים לעולה דסוכ"ס להקדש הדר, ע"כ תוכן קושיתו ברם לפי"ד ניחא שפיר, כיון דאמר בהמה זו לשלמים הא דאי מהני אח"כ להקדיש שוב לעולה הוה טעמא מלבד שהקדושה הראשונה מעכבת מלחול השניה, הרי אמרתי טעמא משום כיון דכבר הקדיש הגוף לשלמים כבר יצא מרשותו ונפקע בעלותו דאינו שלו, א"כ בנ"ד שהקדיש לשלמים ואמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט הרי יצא כבר מרשותו, ואינו יכול שוב להקדיש את בהמה זו אם לא יכניס שוב לרשותו להיות שוב בעלים כדי להקדיש, נמצא אי אפשר לו לחזור ולהקדיש לעולה טרם שיכניס שוב לרשותו ולעשותה חולין, זאת אומרת שהחזרה מקודש לקודש אי אפשר במציאות אם לא שיחזור מקודש לחולין להיות שלו ואח"כ שוב להקדיש קדושה אחרת, א"כ אף מקודש לקודש הוה מקודש לחולין דאם לא נעשה קודם חולין לא מהני דיבורו לגמרי כיון דאינו שלו היא, הילכך לא מהני חזרה תוכד"ד אף מקודש לקודש דסוכ"ס מקודש לחולין הוא כדבארתי.