שלמי ירוחם סח

הילכך אם הביאו לעזרה ונפטר מאחריות דגניבה ואבידה מיקרי שפיר שהוציא מרשותו לרשות אחר וחייב קרבן מעילה. אבל ר"י סובר דעזרה לא מיקרי רשות אחר אעפ"י דנפטר מגניבה ואבידה כיון דלא נפטר מחובתו לגמרי, דבזמן שהקרבן בעין החיוב לעשות כל הד' עבודות על שמו עד שיזרוק את הדם, הילכך הני מילי דחייב קרבן מעילה רק לאחר זריקת הדם דנפטר גם מחובתו, וזהו דמדייק רש"י בלישנא בדברי ר"ש כתב נפטר מאחריותו ובדברי ר"י כתב נפטר מחובתו. המורם מדברינו דאף ר"ש מודה היכא דהקרבן בעין לא נפטר מחובתו ע"י הבאה לעזרה גרידא כמו שסובר ר"י, ואם נגנב או נאבד גם ר"י סובר דיצא ידי נדרו כמו שסובר ר"ש, אלא פלוגתייהו אם ע"י פטור אחריות דגניבה ואבידה גרידא שהביא לעזרה אם זאת מיחשבא הוצאה מרשות לרשות דר"ש סובר דמיקרי הוצאה מרשות לרשות וחייב קרבן מעילה ור"י בהכי פליג, והשתא ניחא שפיר מאי דלא הזכיר המל"מ את הפלוגתא דר"ש ור"י דלפי שפרשתי גם ר"ש לית ליה דבהבאה גרידא לעזרה יהיה פטור מחובתו, ובכן ליכא שום קושיא מר"ש אדר"ש, דהא דפוטר ר"ש במש' מעילה היינו רק מאחריות דגניבה ואבידה, אבל היכא דאיתא הקרבן בעין לא נפטר מחובתו עד שיזרוק הדם על שמו כדין קרבן והילכך אם נזרק שלא לשמן לא עלו לבעלים לשם חובה וחייב להביא קרבן אחר ודוק. ועפי"ד יש ג"כ ליישב את קושית המל"מ על התוס' דחולין אהא דכתבו גבי תחילת הציהוב שבזה ובזה, דאעפ"י שאחד מהן ודאי פסול רק כיון שהביאו ליד כהן יצא ידי נדרו מאחר דמ"מ אחד מהן ראוי להקריב, אמאי הא בהבאה לעזרה גרידא עדיין לא יצא ידי נדרו, אולם לפי"ד יש ליישב דהא הני מילי דלא מיפטר רק אם הקרבן בעין אבל היכא דנגנב או נאבד לכו"ע מיפטר ידי נדרו, ובנדון דתחילת הציהוב דהביא שנים ואחד מהן ראוי להקריב אלא אי אפשר להקריבו משום דאיכא שני דמיפסל ואין אנו יודעין מי הכשר ומי הפסול, זו גופה מיחשבא דהקרבן הכשר נאבד בין הפסול, ובנאבד לכו"ע נפטר ידי נדרו, דוגמא לזה מצינו במס' תמורה כ"ב ע"ב אחת בעדרו ופירש"י שנתעכבה לו בעדרו ואע"ג דחזי לכולהו הואיל ואינו מכיר בה אלא לאחר כפרה כאבודה עי"ש, וה"נ כיון דאין מכירין איזהו הכשר הוה החד מתרתי כנאבד הילכך נפטר ידי נדרו. ובזה יש ליישב מאי דהקשה הטהרת הקודש מהא דסובר ר"י הכא במס' מעילה עד שיזרוק הדם, הרי איתא בספרי פרשה ראה ובאת אל המקום ר' יהודה אומר מבאר הגולה ואילך אינו חייב באחריותן א"כ קשה דר"י אדר"י, וגם במס' חולין קל"ט ע"א פירש"י ד"ה מחוסר הקרבה, דכי אמר עלי הכי קאמר להביא לעזרה אלמא בהבאה לעזרה נפטר ע"כ קושיתו, ברם לדידי אין שום שייכות לאהדדי, דבמס' מעילה אמר לן ר' יהודה דאם הקרבן בעין לא נפטר מחובתו עד שיזרוק הדם דאיירי רק אם הקרבן בעין, אבל לגבי אחריות דגניבה ואבידה גם ר"י סובר כר"ש דנפטר מאחריות, וזהו דאמר ר' יהודה בספרי מבאר הגולה ואילך אינו חייב באחריותן כלומר אם נגנב או נאבד, וגם רש"י בחולין מכוין לומר דעלי להביא לעזרה כלומר לענין פטור אחריות דגניבה ואבידה וכדאיתא שם בגמרא דאיירי לאחריות אם ליתא בעולם, אבל אם הקרבן בעין ודאי דלא מיפטר מחובתו ע"י הבאה לעזרה גרידא דאחריות לחוד וחובה לחוד כדנתבאר לעיל. אך יש להקשות איך שייך בסוגיא דמעילה דאיירי בחטאות ואשמות דבאים על חטא או קיני זבים וזבות הבאים להכשיר לאכילת קדשים לומר אם נגנב או נאבד פטור מאחריותו, מה לנו אם נגנב או נאבד סוכ"ס הרי כפרתן לא הביאו, ואיך שייך לומר גבי קיני זבים וזבות אם נגנב או נאבד יצאו ידי חובת אחריות, היתכן לומר שאם הביא לעזרה ונגנב הוכשרו לאכול בקדשים הרי להכי בעינן הקרבה בפועל ממש, בשלמא בנדר או נדבה שייך למימר הכי דיצא ידי נדרו אם נגנב אחרי שהביא לעזרה, אבל בנדון דסוגיא דמעילה אי אפשר למימר הכי, דמאי נפ"מ אם נפטר מאחריות אחר שנגנב, הרי שוב מחויבים להביא קרבן להקרבה חטאת ואשם לכפרת החטא וקיני זבים וזבות להכשיר אכילת קדשים. אכן דנפ"מ לדינא דל"ת דבל תאחר, דאם הביא את החטאת ואשם בתוך ג' רגלים, אז אם נגנבו או נאבדו ליתא מבירה דבל תאחר כיון דהא הביא לעזרה אלא שנגנב או נאבד, וכיון שאין האחריות הגניבה ואבידה מוטל עליו הרשות בידו להביא את כפרתו אימתי שירצה ולא יעבור על בל תאחר, אמנם לפטור לגמרי בעינן שיקריב קרבנו בפועל ממש כיון דבא על חטא וע"י שנגנב לא נתכפר, אבל זמן הקרבה ליכא עליו כיון דכבר הביא תוך זמנו, רק