שלמי ירוחם סז

אף הכא נמי כיון שנזרק הדם ויצא ידי אחריות חובתו מעל, דכיון דיצא ידי חובתו כמו שהוציאו לחולין דמי וכו' עי"ש, חזינן בהדיא דר"ש סובר דהבאה לעזרה גרידא יצא ידי חובתו ור' יהודה סובר עד שיזרוק הדם, א"כ תמיהה רבתא על המל"מ שאינו מביא לגמרי בשקלא וטריא דיליה גמרא ערוכה זו. ולפי"ז הא דדקדק הרמב"ם בלישניה עד שיקריבנו ולא סגי בהבאה לעזרה גרידא יסבור כר' יהודה, אכן מצינו בפ"ו מה' מעילה ה' י"א דס"ל הכי בהדיא, דז"ל המביא חטאתו ואשמו ופסחו מן ההקדש, וכן מחוסרי כפרה שהביאו כפרתן מן ההקדש מעל, וכולן אין מועלין עד שיזרוק הדם וכו' ע"ש, דזהו כר' יהודה דאזיל הרמב"ם לשיטתו, אבל שוב יקשה לר' שמעון שסובר דבהבאה לעזרה גרידא יצא ידי חובת נדרו, איך נפרנס מתניתין דזבחים כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה, הא כיון דהובא לעזרה כבר נפטר ידי חובתו, וזה דוחק לומר דמתניתין אתיא רק אליבא דר' יהודה, ועוד הא איתא במס' מנחות דף ב' ע"ב כל המנחות שנקמצו שלא לשמן כשרות ועלו לבעלים לשם חובה, אבל בזבחים אינו כן דלא עלו לשם חובה דברי ר"ש, א"כ קשיא דר"ש אדר"ש אמאי לא עלו בזבחים לשם חובה אחרי דסובר דבהבאה גרידא יצא. אמנם מאי דלא הזכיר המל"מ גמרא זו דמעילה הפלוגתא דתנאי, יש ליישב דס"ל פירוש אחר בפלוגתא דר"י ור"ש והוא כדפירש שם השיטה מקובצת, דפליגי בחיוב קרבן מעילה מטעם נהנה ולא מטעם הוצאה מרשות לרשות, דר"ש סובר כיון שהוציא המעות של הקדש ולקח חטאת או קיני זבים, הרי זה נהנה מהא גופא שקנה במעות הקדש בהמה לחטאת או תורים לקיני זבים וזבות וזהו דאמר כיון שהוציא מעל, ור"י סובר כיון דאינו מתכפר עד שיזרוק הדם לא מטי ליה שום הנאה להמוציא, נמצא דפלוגתייהו רק בהכי אם הקניה גופה במעות הקדש היא לבדה מיחשבא הנאה להתחייב קרבן מעילה, אבל בהא גם ר"ש מודה דעד שיזרוק הדם לא נפטר דבהבאה לעזרה גרידא לא סגי לפוטרו מאחריות, לפי"ז אין שום שייכות גמרא זו לנידון של המל"מ, אבל לפירש"י שמפרש בהדיא בטעמא דר"ש דס"ל כיון שהביאו לעזרה נפטר מאחריותו הרי קשה מדר"ש אדר"ש כדבארתי. לכן נראה לי לפרש כוונה אחרת בדברי רש"י, דהא קיימ"ל דדין קרבן מעילה איכא בתרי גווני, האחד במוציא מרשות לרשות בלא שום הנאה והשני היכא דנהנה בלי שום הוצאה מרשות לרשות, וכדאיתא במס' מעילה י"ח ע"א בתוד"ה ואומר, דהיכא דנהנה מן ההקדש אעפ"י דלא הוציא מרשות לרשות ילפינן לה מסוטה דנהנית מן העבירה בלא שינוי רשות, ומוציא מרשות לרשות אעפ"י דלא נהנה חייב קרבן מעילה ילפינן מעבודה זרה דהתם שינוי רשות בלא הנאה, זאת אומרת דהשטמ"ק מפרש פלוגתא דר"ש ור"י בהנאה בלא שינוי רשות, דר"ש סובר דלקח בהמה לחטאת במעות הקדש לקיחה גופה מחשבא הנאה ור"י סובר דבהכי גרידא לא נהנה כלום כיון שלא נפטר מחובתו עד שיזרוק הדם, ורש"י מפרש פלוגתייהו בשינוי רשות בלא הנאה, דר"ש סובר כיון דהוציא והביאו לעזרה דאיכא שינוי רשות מעל, לפי"ז יש לברר לר"ש כיון דס"ל דאם הביאו לעזרה נפטר מחובתו הא אין לך הנאה גדולה מזו, א"כ מלבד שינוי רשות הא איכא הנאה ג"כ ומאי דעתיה דר"י בהכי. לפיכך נראה לי דרש"י לא מתכוין לומר אליבא דר"ש דנפטר מחובתו לגמרי אם הביאו לעזרה אף היכא דאיכא הקרבן בעין, אלא כוונת רש"י דנפטר רק מאחריות דגניבה ואבידה או מתה תדע דמדייק בלישנא בטעמא דר"ש דמאן דמחייב חטאת או אשם לעולם הוא חייב באחריותו עד שיביאנו לעזרה, אף האי נמי כיון שהביאו לעזרה יצא ידי חובתו ידי אחריות ומעל, הרי מדגיש רש"י בכל פעם ידי אחריות ולא פירש ידי חובתו ממש, אלמא דגם ר"ש ס"ל דידי חובתו לא נפטר עד שיזרוק הדם כמו ר' יהודה אלא נפטר רק מאחריותו אם נגנב או נאבד, דדין חובה לחוד ודין אחריות לחוד, דאם הקרבן בעין גם ר"ש מודה דלא נפטר מחובתו עד שיזרוק את הדם. ופלוגתייהו רק בהכי אם הבאה לעזרה גרידא מיקרי הוצאה מרשות לרשות לגבי קרבן מעילה, דר"ש סובר כיון דע"י הבאה לעזרה נפטר מאחריות דגניבה ואבידה משוה"כ מיקרי שפיר הוצאה מרשות לרשות, דזוהי גופא הוכחה גמורה דמיקרי עזרה רשות אחר כיון דע"י הבאה גרידא מיפטר מאחריות גניבה ואבידה, ועדיפא איכא להסביר דר"ש לשיטתו אזיל דסובר דבר הגורם לממון כממון דמי, כדאיתא במס' ב"ק דף ע"א ע"ב ר"ש אומר קדשים שחייב באחריותן חייב, כלומר גנב שגנב קדשים מבית בעלים חייב לשלם כפל אע"ג דלאו דידיה הוא אלא דהקדש, רק כיון דאם מיגנב בעי לשלומי כדידיה דמיא, כמו כן איפכא אם נפטר מאחריות של גניבה ואבידה מיחשבא כמו שיצא מרשותו,