שלמי ירוחם סה

הכלי שרת על הקרקע והוא שחט את הבהמה ונשפך הדם מאליו אל הכלי שרת הוה פסול בעצם עבודת הקבלה, כדאיתא בהדיא במס' מנחות דף ז' קידוש קומץ בכלי שעל גבי קרקע מדם ילפינן לה, ופירש"י שם ד"ה מדם דכתיב והקריבו זו קבלת הדם, פירושו דבעינן שיגביה הכהן את הכלי כדי לקבל את הדם, וביאר שם הטהרת הקודש אע"ג דבהאי קרא לא הוזכר כלי כלל, סמכינן לה אקרא דכתיב ויקח משה חצי הדם וישם באגנות כדאיתא בפרק דם חטאת, אלא מהתם לא מוכח שיהיה דוקא אוחז הכהן את הכלי בידו, אבל מדכתיב והקריבו בני אהרן מוכח שיהיה אוחז בידו את הכלי כדי לקבל הדם עי"ש, לפי"ז נשפך על הרצפה לאו דוקא הפסול משום דרצפה אינה כלי שרת אלא גם משום דהא הכהן לא הגביה את הרצפה ואינו אוחז בידו המורם מדברינו דעיקר הפסול הוא בעבודת הקבלה דכעין זה לא מיחשבא קבלה ומיחסרא קבלה כדינה, ולא דמי להולכה דאיכא מ"ד דאפשר בלא הולכה שהרי עומד בצד המזבח וזורק, אבל קבלה בעינן שפיר עצם עבודת הקבלה, וכדאיתא במס' זבחים י"ג ע"א בתוד"ה אתה אומר זו קבלת הדם, וז"ל נראה דמוקמינן לה בקבלה או בזריקה שהן עבודות חשובות שאי אפשר לבטלן מה שאין כן בהולכה עכ"ל, נמצא דכל עיקרא דפסול בנשפך על הרצפה משום דלא עבד הכהן מעשה הקבלה, דאם אף נשפך לתוך הכלי שרת בלא עבודת הכהן הוה כמו ע"י קוף דהא נשפך ממילא, וכדאיתא במס' מנחות דף ז' ע"א גבי קדושת קומץ בכלי, מכי מיהדר ליה אדפנא דמנא ונפל שם ממילא נעשה כמו שהחזירו הקוף, וכדאמר הגמרא זבחים י"ג התם ממילא נופל הדם בכלי, ואם גם לא הגביה את הכלי כדי לקבל את הדם, הרי לא עבד הכהן כלום בעבודת הקבלה, דבכהאי פסול הקרבן כיון דמיחסרא עבודת הקבלה כדנתבאר. ואין להקשות לפי"ד כיון דכל הפסול של נשפך הדם על הרצפה הוה משום דלא איתעביד ע"י הכהן עבודת הקבלה, א"כ מאי האי דהגמרא יליף מקרא דם מהפר יקבלנו הרי בלאו קרא ניחא שפיר הא דפסול בכהאי גוונא, אולם יש לומר דבלאו קרא הא איכא למיפרך אמנם בשעה ששחט לא היתה הקבלה, הרי סוכ"ס אפשר שוב אח"כ לאסוף הדם מהרצפה ולהניח בתוך כלי שרת דעי"ז מתקיימא שפיר עבודת הקבלה, ע"ז בא הקרא ללמדנו דהא בעינן שיקבל את הדם מהפר, ואם יאספנו מהרצפה אמנם דאיכא עבודת הקבלה ובכלי שרת, אפי"ה פסול דהא בעינן קבלת הדם מהפר ובהאי גוונא לאו מן הפר הוא, דבעינן מצואר הבהמה אשר זאת אי אפשר לאסוף את הדם ולהחזיר לצואר הבהמה והדר יקבלנו כי אז לא יהיה דם הנפש אלא דם המונח בקופסא, דאי אפשר לתקן בכהאי גוונא את עבודת הקבלה, נמצא דפסול משום דמיחסרא עבודת הקבלה ועפי"ד יש לתרץ את קושית המל"מ אמאי מהני בקומץ שחלקו בשני כלים דאינו קדוש ואם חזר וערבן יהיה כשר, הא מדם ילפינן ובדם בהאי גוונא לא מהני תיקון דהוה כנשפך הדם מצואר הבהמה על הרצפה, ברם לפי"ד אין שום דמיון לנשפך הדם על הרצפה דהתם הרי החסרון שלא היתה עבודת הקבלה דמאליו נתקבל על הרצפה ואי אפשר לתקן ע"י שיאספנו ולהחזיר לצואר הבהמה והדר לקבל כדנתבאר, אבל בדם אם קיבל בשני כלים ודאי דמהני תיקון כמו בקומץ שחלקו דהא לאו החסרון בעבודת הקבלה, דהא באמת הכהן קיבל את הדם מצואר הבהמה את כל שיעור הראוי לזריקה, דעבודת הקבלה היתה כהוגן, אלא השתא עיקר החסרון בדם לזריקה דבעינן שיזרוק מכלי שרת שיש בו שיעור זריקה, וכיון דעיקר הפסול רק בהכי מהני שפיר אם חזר וערבו, ההסבר פשוט דמעשה הקבלה לחוד וקדושת הקומץ או הדם בכלי לחוד, משוה"כ פסק לן הרמב"ם שפיר גבי קומץ דמהני חוזר ומערבן וגם בדם דינא הכי, וזהו ג"כ דמרמז לן הרמב"ם ונותן בכלי ומקדשן, כלומר דתרתי בעינן נתינה לכלי זוהי עבודת הקבלה, וגם קדושת הדם והקומץ בכלי, דלעבודת הקבלה לא מהני תיקון אבל לקדושה בכלי ודאי דמהני תיקון, והא דאמר הגמרא במס' זבחים צ"ג ע"ב קידש פחות מכדי הזיה בכלי זה ופחות מכדי הזאה מכלי זה לא קידש לפי הרמב"ם הפירוש לא קידש אבל ג"כ לא פסל דהא מהני תיקון אם חוזר ומערבן. וגם התוס' דמס' זבחים י"ב שתירצו בקושיתם על רש"י, בקיבל דם בכלי שיש בו מים דראשון ראשון בטל וחזר ונהפך למראה דם דבכהאי גוונא כשר דחוזר וניער ודאי דס"ל כהרמב"ם דאם קיבל בשני כלים מהני תיקון לחזור ולערב, דאי לא"ה אמאי כשר, בע"כ דס"ל כדנתבאר דעצם הקבלה הא עשה הכהן דקיבל הדם בכלי, אמנם דהכלי לא הקדיש את הדם