שלמי ירוחם סד

דגם התם אין לפרד בין הדביקים לומר דמעיקרא רק נגע ע"י בישול ואח"כ נבלע, וכמו כן איתא שם צ"ז ע"א גבי נגיעה בשר חטאת בבשר אחר, תנו רבנן כל אשר יגע יכול אפילו שלא בלע ת"ל בבשרה עד שיבלע בבשרה, התם ג"כ ע"י נגיעה ודאי שנבלע, אלא הגמרא מפרש יכול אעפ"י שלא בלע, כלומר שהיה היכי תמצא שלא בלע, וכפי הנראה מכל הני האמורים לעיל המסקנא הוא בכאו"א משום בליעה, ובלא ציור של היכי תמצא שלא בלע אמרינן כיון דנגע ודאי שבלע ונגיעה גופה זוהי בליעה ואין שהות בינתיים לחלק ביניהם כדנתבאר סימן כה. פרק י"ג מהלכות מעשה הקרבנות הלכה י"ב. ונותן הקומץ בכלי שרת, ומקדשו בכלי שרת, וקומץ שחלקו בשני כלים אינו קדוש וחוזר ומקדש. המל"מ כתב ע"ז אם חזר וערבן בכלי אחד לא מהני, דכיון שדין זה דקומץ מדם ילפינן לה וכדאיתא בפ"ק דמנחות דף ז', ובדם פשיטא דלא מהני מה שחוזר ומערבן וכדאיתא התם, והטעם הא דלא מהני ליה תיקון הוא מבואר משום דכל פסול שאירע לאחר קבלת הדם, כגון נתן לשמאל או בכלי חול או לזר יש לו תיקון, משום דדמי לנשפך מן הכלי על הרצפה דקיימ"ל דאוספו וכשר, אבל כל פסול שאירע בשעת קבלה אין לו עוד תיקון, משום דהוה כנשפך מצואר הבהמה על הרצפה דנפסל הזבח, וכמש"כ רבינו בפרק א' מה' פסוהמ"ק דין כ"ה, אך ראיתי שסיים בדבריו וחוזר ומקדש, נראה דס"ל דיש תיקון אם חזר וערבן ונתנם בכלי אחד ולא ידעתי טעם דין זה, דהא כיון דבשעת מתן כלי לא נתקדש כי חזר וקידש לא מהני משום דהוה כנשפך מצואר הבהמה, ואף דרבינו בפרק י"א מה' פסוהמ"ק הלכה ה' כתב נתפזר הקומץ ע"ג הרצפה יחזור ויאספנו, כבר כתב הכסף משנה דהיינו דוקא אם נתפזר אחר שנתנו בכלי שרת, ע"כ דברי המל"מ עי"ש. ונראה לי לחקור בטעמא דהאי דינא האמור במס' זבחים כ"ה ע"א, נשפך הדם על הרצפה ואספו פסול דיליף שם מקרא דם מהפר יקבלנו, דאי אפשר לומר משום האי טעמא דבעינן בדם זריקה שיתקדש בכלי שרת מיד כשיוצא מצואר הבהמה בלי שום הפסק, ואם איכא הפסק דלא נתקדש תיכף ביציאתו מן הצואר לכלי שרת, לא מהני הקידוש אפילו כשמקבלו אח"כ בכלי שרת דאם תימא הכי הרי העיקר חסר מן הספר, דהו"ל להגמרא לומר דם מהפר יקבלנו מיד, ועוד הא איתא במס' ברכות מ"ב ע"א שלש תכיפות תיכף לסמיכה שחיטה וכו' ולא קא חשיב ג"כ תיכף לשחיטה קבלה, ובלא"ה לא מצינו בש"ס לומר דעבודות הקרבן זקוקים להיות תיכף זא"ז ועוד הא איתא במס' זבחים דף י"ב ע"א אהא דאמר הגמרא ש"מ דיחוי מעיקרא הוה דיחוי, וש"מ יש דיחוי בדמים, ומפרשים התוס' וז"ל פירש בקונטרס בדבר שאין בו אלא קדושת דמים, ולא תימא שאין דיחוי מעיקרא אלא בקדושת הגוף, וא"ת א"כ דיחוי מעיקרא ודיחוי בדמים הכל אחד, דכל דיחוי מעיקרא אין בו אלא קדושת דמים, וי"ל דמשכחת לה בקיבל דם שיש בכלי מים דראשון ראשון דחוי וחזר ונהפך למראה דם עי"ש, ואם נימא דבעינן תיכף ביציאת הדם מצואר הבהמה להתקדש בכלי שרת, ואם לא נתקדש מיד פסול הדם לזריקה ולא מהני אח"כ להתקדש, א"כ מאי הועילו התוס' בתירוצם יהא אפילו אם נימא דיחוי מעיקרא לא הוה דיחוי נמי לא פסל כיון דכל טיפה היורדת לתוך הכלי שיש בו מים בטלה ואינה מתקדשת תיכף, ומאי דאח"כ כשירדו עוד טיפות דם חוזר וניעור למראה דם לא מהני מידי, אחרי דבעינן דוקא שיתקדש תיכף מהצואר בכלי שרת, אכן אלמא מדברי התוס' דס"ל דלא בעינן שתהא הקדושה בכלי שרת תיכף, הילכך מהני שפיר אם מצטרפות כל הטיפות עד שנתהפך למראה דם ואז הכלי מקדש, א"כ שוב טעמא בעי אמאי לא מהני בנשפך על הרצפה שיאספנו לכלי ואח"כ מקדש ואין לומר דהרצפה פסלה את הדם ומשוה"כ פסול אפילו אם אספו, מידי דהוה דנשפך מן הכלי על הרצפה דלכו"ע כשר הדם לזריקה אלמא דהרצפה אינה פוסלת את הדם לזריקה רק שאינה מקדישה, ועוד אמאי רצפה גופה לא ליהוי כלי שרת למאן דאמר במס' מנחות ע"ח דכלי שרת לא בעי תוך דהא רצפה ג"כ קדוש דקידשה דוד כדאיתא במס' זבחים כ"ד ע"א עי"ש לכן נראה לי טעמא דנשפך על הרצפה פסול אינו החסרון שלא נתקבל תיכף בכלי שרת, כי לאו פסול כלי שרת שנו כאן, כי אם הפסול בעצם עבודת הקבלה, דבהאי גוונא דנשפך הדם מצואר הבהמה פסול הקרבן אף אם נשפך מיד אל כלי שרת, כגון אם עומד