שלמי ירוחם סב

דמתנה אחת מיקרי דוקא אם זורק על שתי הרוחות מהקרן ואם על צד אחד לא מהני דהוה כמו חצי זריקה, א"כ שוב אינן שוות דאילו גבי בכור הזריקה מצד אחד, ובעולת התמיד בעינן מתנה אחת שהיא שתים מצד שני הקרנות, אלמא מזה דגם גבי עולת התמיד אם זרק רק מצד אחד שפיר דמי דבעינן רק זריקה אחת מד' הזריקות אף כי יש לומר דאעפ"י דבעינן גבי תמיד משני הצדדים תהא הזריקה, מ"מ מיקרי שוות דחדא זריקה היא אבל דוחק הוא, דסוכ"ס עדיפא לומר דמתנה אחת דתמיד הוה מצד אחד ממש כמו בבכור בלי שום חילוק במעשה הזריקה. וגם מתוס' במס' זבחים פ' ע"ב ד"ה בל תוסיף מהיכא, מוכח דהא דאמרינן שתי מתנות שהן ארבע הכוונה שהן ארבע זריקות דכל מתנה נחשבת לשתי זריקות, והא דכתב במתניתין אם נתן מתנה אחת כיפר הוה אם נתן זריקה אחת מצד אחד, כלומר אחת מהד' זריקות ולא כהסברא השניה שהן ד' אזלא על ד' קרנות המזבח, דז"ל ויש לומר מתנה ראשונה משתי מתנות שהן ארבע של עולה ניכרת משני צדדין, וזהו בל תוסיף דמתנה של בכור אינה רק מצד אחד עכ"ל, ואי אמרת דמתנה אחת כיפר הכתוב במתניתין פירושו שזרק משני קרנות המזבח דזוהי מיקרי זריקה שלימה גבי עולה, אבל אם מצד אחד מיקרי חצי זריקה, א"כ שוב מאי בל תוסיף איכא, הא בין בבכור ובין בעולה מתכשרא בחדא זריקה, אלא דגבי בכור החדא זריקה הוה על צד אחד של מזבח, ובעולה החדא זריקה הוה משני צידי הקרנות, אולם אם נפרש דאמנם גבי עולה בעינן ד' זריקות רק ע"י שתי פעולות א"כ אם נתן מתנה אחת משני הצדדין הוה ממש כמו שנתן שתי זריקות הילכך שייך בזה בל תוסיף דהא הוסיף חדא זריקה, אף כי אפשר ג"כ מתוס' לדייק איפכא מדכתב מתנה ראשונה משתי מתנות ניכרת משתי צדדין הרי מפרשי התוס' פירושו דמתניתין אם נתן במתנה אחת כיפר הוה משני הצדדין, אבל עדיפא לפרש כדפרשתי דאי לא"ה אין שייך בל תוסיף כיון דהני שתי מתנות חדא זריקה היא. המורם מדברי דבעינן אף לדידן דס"ל כשמואל ד' זריקות אלא סגי ע"י שתי פעולות, לפיכך אם הכהן יזרוק זריקות נפסקות מד' רוחות המזבח גם לדידן שפיר דמי וליכא משום בל תוסיף, ואין לומר דמשום זאת גופא יעבור על בל תוסיף דהתורה למדה אותנו לעשות הד' זריקות ע"י שתי פעולות והוא עשאם ע"י ד' פעולות, זה אינו, דאמנם זריקה שהיא אחד מד' עבודות שייך בה בל תוסיף, אבל בפעולת המעשה אינו שייך לדינא דבל תוסיף רק מיקרי שינה בפעולה אשר בכהאי גוונא ודאי דכשר. סימן כד. פרק ח' מה' מעשה הקרבנות הלכה ט'. דם חטאת שניתז על בגד טמא אינו טעון כיבוס, ע"כ. והנה הכסף משנה שם הקשה מהא דאיתא במס' זבחים צ"ג ע"א בעי מיניה רמי בר חמא מרב חסדא ניתז על בגד טמא מהו, ופרש"י שם מי הוה דם פסול כאילו נטמא קודם לכן ולא בעי כיבוס, או דילמא כיון דבעידנא דנפל עליה אכתי כשר הוה, דפסול דם וטעינת כיבוס באים כאחד, וא"ל פלוגתא דר"א ורבנן מהא דתניא וכו' דלר' אליעזר אין טעון כיבוס דטומאה דבשעת נפילה כטומאה שלפני נפילה, ולרבנן טעון כיבוס דטומאה שבשעת נפילה לאו כטומאה שלפני נפילה, דלפי"ז הו"ל להרמב"ם לפסוק כרבנן דסברי ניתז על בגד טמא טעון כיבוס וסיים בצ"ע. אכן המצפה איתן מתרץ את הרמב"ם עפ"י הגמרא דלקמן צ"ח ע"ב בעי רבא דם עולה למטה ודם חטאת למעלה מהו, משום נוגע הוא והא נגע, או דילמא משום בלוע הוא והא לא בלע דהא שבע ליה בבליעתו דם עולה, הדר פשטה דאין טעון כיבוס דמשום בלוע הוא והא לא בלע עי"ש, א"כ אליבא דרבא אין שום מקום להאיבעיא דרמי בר חמא, דודאי דם חטאת שניתז על בגד טמא אינו טעון כיבוס, דהא פסול דם קדים ואתא מכי נגע בבגד ודינא דכבוס ליכא עד שנבלע דבשעת בליעתו כבר נטמא בנגיעתו, והרמב"ם באותה הלכה הא פוסק כרבא, דז"ל אבל אם ניתז דם החולין תחילה וניתז עליו דם החטאת אינו טעון כיבוס שהרי לא נבלע בו, משוה"כ פסק שפיר ניתז על בגד טמא אינו טעון כיבוס דהא נטמא קודם שנבלע. אולם נראה דלא שייכי הני דיני אהדדי כדמוכח מכל השקלא וטריא של הבעיא דרמי בר חמא אי טומאה דבשעת נפילה הוה כקודם נפילה, דלא עלתה התם חקירה זו לומר טומאה קדים ופסול בנגיעה ודין כיבוס לא הוה עד שיבלע, וגם הרמב"ם גופיה כתב סתמא ניתז על בגד טמא אין טעון כיבוס ולא הזכיר בזה האי טעמא