שלמי ירוחם נד

בעוף מהא דלא הוזכר בתורה זכר בעוף, אלא פשוט משום דאיכא קרא מיותר דבעי זכר בעולה רק בהני מינים בכשבים בעזים כדי למעוטי עוף דאין בעולת העוף דין זכרות, לפי זה הרי הקרא המיותר מצינו רק בעולה, אבל בחטאת בהמה דליכא יתורא דקרא אפשר דבעינן דוקא נקבה ולא זכר דאיכא דין נקבות בעוף, דאין להוכיח מריש ויקרא דכתיב גבי חטאת בהמה נקבה דדוקא בהמה בעי נקבה ולא עוף, כמו דאין מוכיחין מהא דכתיב בריש ויקרא גבי עולת בהמה זכר כיון דהתם הקראי לא מיותרין הן גם אין להביא ראיה מהקרא דפרשה ויקרא ה' גבי קרבנות של עולה ויורד, דכתיב ואם לא תגיע ידו די שה והביא את אשמו אשר חטא שתי תורים או שני בני יונה לד' אחד לחטאת ואחד לעולה, הרי אם כתוב שתי תורים לשון נקבה ומביאין מהן לעולה, וכן איפכא שני בני יונה לשון זכר ומביאין מהן לחטאת, דהתם שתי תורים לאו משום שהן נקבות אלא אפשר ג"כ זכר רק עפ"י דקדוק תורים זכרים נאמרים בלשון נקבה, כמו כן בני יונה אף נקבה נאמרים בלשון זכר משום בני לשון זכר אך אח"כ מצאתי להשטמ"ק שם בתמורה י"ד בהשמטות שהקשה קושית היד אליהו, ותמה אני שלא ראה והקשה מדיליה, ותירץ שם השטמ"ק דבאמת היה בידו לתרץ הכי דגם בחטאת ליכא דין נקבות כמו בעולה כי אין דין נקבות וזכרות בעוף עי"ש, הרי בהדיא ס"ל להשטמ"ק דבעוף ליכא שם חילוק בין עולה לחטאת ורשאי להביא גם זכר עוף לחטאת, אמנם גם הדעת נוטה הכי, דהא אם נאמר כיון דליכא גבי חטאת יתורא דקרא מחויב להיות דוקא נקבה אף בעוף, איך נפרנס האי דינא דאין תמות בעוף דליכא שום ספיקא דאין חילוק בהאי דינא בין חטאת לעולה, א"כ כיון דילפינן גבי עולה זכר ותמים רק מיתורא דקרא ויקרא כ"ב מהתם דגבי עוף לא בעינן תמים וזכר, אבל בחטאת דליכא יתורא דקרא מניין לנו דאין תמות בחטאת העוף, אלמא מזה כיון דאיכא קרא מיותר גבי עולה דעוף ליכא תמות וזכרות, ידעינן ממילא האי דינא גבי חטאת ג"כ דבחטאת עוף לא איכפת לן אם אין תמים או אף זכר, רק את קושית השטמ"ק והיד אליהו לפי"ד אפשר ליישב כיון דלפי רש"י דמס' קידושין יש לחבר ולומר דוקא זכרות אין בעוף משום יתורא דקרא אבל דין נקבות איכא גם בעוף דהא ליכא יתורא דקרא, דמשוה"כ פריך שם הגמרא בתמורה שוב מחטאת העוף, ומתרץ תירוצא דפסיקא ליה, אבל לאמיתה אין שום חילוק לדינא בין טעמא של הרמב"ם לטעמא דרש"י כדבארתי. ולכאורה יש להביא ראיה מהא דאיתא במס' בכורות דף מ"ב ע"א דפריך שם הגמרא על רב חסדא שסובר טומטום לדברי הכל ספיקא הוא, מברייתא הטומטום והאדרוגינוס כולן מטמאים בגדים אבות הבליעה, ופירש"י וז"ל משום דהוה כשאר נבלות עוף טהור דמליקתו אינה מליקה והוה נבלה, ואי לאו בריה הוא אמאי אינה מליקה, מה נפשך אם זכר הוא כשר ואם נקבה הרי כשר דהא בעופות לא חלק הכתוב עכ"ל, ואם נאמר דחטאת העוף נקבה דוקא ולא זכר א"כ לפי פירש"י מאי פריך הגמרא, דהתינח עולות העוף שייך לומר דבין זכר ובין נקבה כשר, אבל חטאת העוף הא אם טומטום זכר הרי אינו כשר, אלמא מזה דס"ל כהשטמ"ק דכשר אף זכר. ואכתי יש ליישב ולומר דכונת רש"י לאו הוא דהקרבן כשר, אלא כוונתו בלישניה כשר כלומר דהמליקה מטהרת מידי נבלה, כמו דאיתא במס' זבחים ס"ו ע"ב וכולן אין מטמאין בבית הבליעה אעפ"י שמליקתן נפסלו, וכדאיתא ברמב"ם ז' מה' פסוהמ"ק הלכה ט' כל אלו העופות שנפסלו מפני מקום עשייתן או מפני שינוי שמם אינן כנבלת העוף לטומאה וכו' שכל אלו פסולן בקודש עי"ש, א"כ ה"נ ששינה שמלק העוף זכר לחטאת אפשר דבכהאי גוונא מליקתה מוציאה מידי נבלה אעפ"י שהקרבן פסול, אמנם לא דמי להני דמס' זבחים ולהני דחשיב להו הרמב"ם דהא הני הא עצם הקרבן היו כדבעי למיהוי אלא דנעשה שינוי בעבודתן מיקרי שפיר פסולו בקודש, אבל מליקת זכר לחטאת אפשר דלא מיקרי פסולו בקודש, דדמי ממש למביא תורין ובני יונה מחוסרי אבר, דאיתא במס' זבחים ס"ח ע"ב דמטמא בבית הבליעה דמיקרי אין פסולו בקודש, א"כ ה"נ אין לך מום גדול מזה אם אמרינן בעוף דזכר פסול לחטאת, אף כי יש עדיין לומר דלא דמי למחוסר אבר דפסול בכל העופות, אבל זכר כיון דלעולה כשר אפשר דמיקרי מליקה זו כשרה לטהר מידי נבלה, וכל הנאמר אינו אלא לחדודי, דמצאתי בתוספתא דמס' תמורה דחשיב חלוקי דינים בין בהמה לעוף דחד מהן דבבהמה חטאת באה נקבה משא"כ בעוף הרי בהדיא דבעוף חטאת כשרה גם זכר ודוק.