שלמי ירוחם נג

דגזה"כ הוא דאף דבשאר טריפות פטור מפדיון אבל בטריפות של שני ראשים חייב בפדיון דאל"כ לענין מאי תלה הכתוב את הפדיון בגולגולת ע"כ, אולם אכתי קשה סוכ"ס כיון דגם שני ראשים טריפה נינהו איך אפשר למעט מקרא טריפה ממש ולא טריפה של שני ראשים, מהיכא תיתי לחלק בין הני טריפות. אכן לפי מאי דהבאתי את אופן השני של הרשב"א דס"ל דיתר חי יותר מי"ב חודש רק הלכה למשה מסיני דאיכא ביה דין טריפה, החילוק שפיר דהקרא ממעט רק טריפה ממש כגון ניטל ממש דאינו חי יותר מי"ב חודש, מה שאין כן בתרי ראשי אמנם טריפה מצד הלכה למשה מסיני אבל כיון דחי יותר מי"ב חודש לא הוה טריפה אלימא כמו נטול ממש וא"ת הרשב"א הא לא אמר אלא גבי בהמה, זה אינו דאם בהמה יתר, חי יותר מי"ב חודש כש"כ אדם, תדע הא מצינו עדיפא דאף טריפה דניטל דבבהמה לכו"ע אינו חיה יותר מי"ב חודש, ס"ל להכסף משנה בפרק י"ג מה' גירושין דאדם חי יותר מי"ב חודש, וכן איתא בפסקי תוספות מס' זבחים ק"א, אלמא דאדם בבריאותו ואית ליה מזלא עדיף מבהמה, אמנם הרב המגיד בפי"ג מה' גירושין מביא שהרמב"ם והרשב"א לא ס"ל הכי, אלא ס"ל דגם אדם טריפה אינו חי יותר מי"ב חודש עי"ש, אולם אם נמצא יתר באדם ודאי דס"ל להרשב"א דחי יותר מי"ב חודש כמו בבהמה דודאי לא גרע כמו דבארתי סימן יט. פרק ג' מה' איסורי המזבח הלכה א'. אין המומין פוסלין בעוף. וכן אחד הזכר ואחד הנקבה בעוף, שלא נאמר תמים זכר אלא בבהמה בלבד וכו' ע"כ והנה מרישא שכתב אחד הזכר ואחד הנקבה בעוף, משמע דבעוף דין זכר ונקבה תרווייהו שוין הן, דכמו עולת העוף כשר גם נקבה כמו כן חטאת העוף כשר ג"כ זכר, אולם מאי דמסיק בסיפא שלא נאמר תמים זכר אלא בבהמה בלבד, הרי משמע דוקא דין זכר האמור בעולת בהמה ליתא בעוף כי בעוף גם נקבה כשר בעולה אבל חטאת העוף אפשר דבעי דוקא נקבה כמו בבהמה ומצאתי ביד אליהו כתבים אות ק' שחקר בהאי דינא, וז"ל הא דקיימ"ל תמות וזכרות בבהמה ולא בעוף, אם בחטאת העוף יוכל להיות זכר או לא, דרק בחטאת בהמת יחיד צריך להיות נקבה אבל בעופות אפשר רשאי להביא זכר, לכאורה ודאי אין שום חילוק בעופות, דכמו דיכול להיות עולת עוף נקבה כמו כן ה"נ דכשר בחטאת העוף זכר, אלא קשה דבתמורה דף י"ד פריך הש"ס ולא חטאת בהמה דנקבה אתיא ולא זכר, וקשה הלא כבר תירץ הש"ס מעולת העוף דתמות וזכרות בבהמה וכו', א"כ אמאי פריך מחטאת בהמה, אלא ודאי דחטאת העוף צריך להיות דוקא נקבה, וזה חידוש גדול ולא מצאתי ברמב"ם כלום עכ"ל, וכפי דבארתי לעיל אמנם ליכא שום הוכחה מהרמב"ם דמסיפא משמע איפכא מרישא והדין אינו מבורר. אמנם מלישנא דהש"ס דאיתא בכמה דוכתי אין תמות וזכרות בעוף, כלומר דאין דין זכרות האמור בעולת בהמה איתא בעוף אלא כשר אף נקבה לעולה, אבל לא מצינו בש"ס לישנא דאין נקבות בעוף כדי ללמדנו דנקבה האמורה בחטאת בהמה ליכא בעוף, אלמא לכאורה מזה דגבי חטאת אף בעוף אינו כשר אלא נקבה, מיהו אין זה אלא דיוקא בעלמא אפשר הש"ס תפס בלישנא אין זכרות בעוף משום דעולה כתיבה בתורה ראשונה והוא הדין אין נקבות בעוף, אך למאי דמביא הרמב"ם טעמא שלא נאמר תמים זכר אלא בבהמה בלבד, וכעין זה פירש רש"י במס' חולין דף כ"ג ע"א ד"ה בבהמה, וז"ל אבל עוף לא כתיב ביה לא תמים ולא זכר עי"ש וכיון דכל עיקרא דטעמא משום דלא כתיב בהדיא גבי עוף זכר, א"כ כהאי גוונא כיון דלא כתיב גבי חטאת העוף בהדיא דבעי נקבה, מהיכא תיתי לן לומר גבי חטאת העוף דבענין דוקא נקבה, דהא בין עולת העוף ובין חטאת העוף חד טעמא בהו ברם מצינו עוד טעמא אחרינא בדינא דאין זכרות בעוף, דאיתא במס' קידושין כ"ד ע"ב ברש"י ד"ה ואין תמות וזכרות בעופות, וז"ל האי קרא דריש הנאמר בכל כלל הקרבנות ויקרא כ"ב איש איש מבית ישראל אשר יקריב קרבנו לכל נדריכם וגומר לרצונכם תמים זכר בבקר בכשבים ובעזים, מדלא כתיב לרצונכם תמים זכר ולשתוק, לימדך שאין מקפיד על תמות וזכרות אלא על אלו עכ"ל, הרי נמצא לפי האי טעמא אין מלמדים האי דינא דאין זכרות