שלמי ירוחם נב

הטחול ה"ז אסורה למזבח ותשרף, לא מפני שהיא בעלת מום שאין חסרון מבפנים מום אלא ומפני שאין מקריבין חסר כלל שנאמר תמימים יהיו לכם כל היתר כחסר לפיכך אם נמצא שם שלש כוליות או שני טחולים פסולה עכ"ל, הרי בהדיא סובר הרמב"ם דשלש כוליות הוה מום לאו משום דיתר גופיה הוה מום אלא משום דיתר הוה כמו ניטל, דאף בכוליא וגם ידים בבהמה אעפ"י דהני מן האברים שאם נטלו כשר לגבי דין טריפות, ג"כ אמרינן בהו כללא דרב הונא דכל יתר כנטול דמי, א"כ לכאורה קשה על הצ"צ מהרמב"ם עפ"י מאי דבארתי, אמנם יש לתרץ דהני מילי לגבי מום כיון דאם ניטל הוה מום בזה הוא דאמרינן יתר כנטול דמי, דכמו לגבי טריפה כיון דאם ניטל טריפה אמרינן יתר כנטול, אבל בדין טריפות גופה באברים שאם ינטלו כשרים בהכי לא אמרינן יתר כנטול דליכשר מטעם נטול, דזהו הכלל דכל דינא דיתר כנטול דיינינן כל דינא בפני עצמו דין טריפה לגבי טריפה ודין מום לגבי מום ואהא דאמר רב הונא לא שנו אלא שחסר ויתר ביד אבל ברגל טריפה נמי הוה דכל יתר כנטול דמי, לכאורה קשה הא יש לפרש גם ברגל ובגוונא דהוה רק מום ולא טריפה, כגון דיתר הרגל היה מן הארכובה ולמטה, דאם אפילו אמרינן כניטל הרי נוטל מן הארכובה ולמטה דאינה טריפה מיהא מום הוא דהוה, אך יש להוכיח מכאן להא דפסק הפרי חדש ביו"ד סימן נ"ה דבכהאי גוונא טריפה נמי הוא דהוה דדיינינן ליה כנוטל הרגל לגמרי, אולם אף להני פוסקים דסברי כשרה, ג"כ לא קשיא דהא טעמייהו דיתר הרגל מן הארכובה ולמטה כשר משום דלאו רגל הוא כי אם דלדול בעלמא, דלדידהו לא שייך לומר אמאי לא מפרש הגמרא בכהאי גוונא וברגל גופיה דהא לאו רגל הוא, והרמ"א בסימן נ"ה דפליג על הפרי חדש וסובר מן הארכובה ולמטה יתר כשר משום דדלדול בעלמא הוא עי"ש. בעצם החקירה אם אמרינן כל יתר כנטול אף באברים שאם ינטלו כשר, כבר בארתי בס' דברי ירוחם סימן נ"ב דיש להוכיח מתשובת הרשב"א סימן צ"ח עי"ש, דהנה הרשב"א נשאל על בהמה שנמצא בה יתר במקום שנטרפה בו ונתברר שעברו י"ב חדש, והיה מי שהכשירה בעבור זה אם דעתו ג"כ מסכים להאי דינא דכשר, והשיב דיתר הריהו טריפה ודאית ובלא שום תנאי נאסר, ולא נאמר ביה משהינן ביה י"ב חדש משום שודאי אי אפשר ליה לחלות י"ב חדש למ"ד טריפה אינה חיה, וא"ת מה נעשה הא הרי ראינו בעינינו יתרת אבר ששהתה י"ב חדש, הוה כאילו אנו מעידין על דבר שאי אפשר כי ודאי בזה שכחה או טעות או נתחלף בהמה זו בבהמה אחרת, ואין לנו לבטל דברי חכמים כי אם לקיים, עוד השיב באופן שני שלא אמרו שהיתרת זו אינה חיה אלא כך אמרו חכמים שהיתרת כנטול וכל שאילו ינטל אינו חי י"ב חדש, אפילו מעתה שלא ניטלה כאילו ניטלה דמי אעפ"י שהיא מרבה כחול ימים עם יתרונו ע"כ עי"ש. והשתא לפי האופן הראשון של הרשב"א אפשר דלא אמרינן יתר כנטול אלא באברים דמיטרפא הבהמה אם ינטל אותו אבר, דיתר הוה ג"כ מחלה כמו נטול, אבל באברים הניטלים הכשרים בהני לא אמרינן יתר כנטול דמהיכא תיתי למימר הכי, אמנם לגבי מום איכא למימר הכי אבל לגבי טריפה דהא לא שייך בה איזה מחלה אחרי דניטל גופה ליכא בה שום מחלה, אולם לפי אופן השני דיתר לא הוה שום מחלה אלא כך הוא הלכה למשה מסיני דיתר כנטול בלי שום טעם דמחלה, א"כ גם בהני אברים שאם ינטלו כשרה איתא ג"כ האי כללא דרב הונא דכל יתר כנטול, וכבר הבאתי שם בס' דברי ירוחם את המרדכי דפרק אלו טריפות על מס' חולין דף נ"ה גבי האי דינא דבהמה שהיו לה ג' ד' כליות, דאיכא שם שני טעמים אשר בהו תליא החקירה דילי והנה איתא במס' מנחות דף ל"ז ע"א גבי ינוקא דאית ליה תרי רישי תני חייב ליתן לו י' סלעים, ופריך הגמרא והתני רבי בר חמא מתוך שנאמר פדה תפדה את בכור האדם שומע אני אפילו נטרף בתוך ל' ת"ל אך חלק, ומשני שאני הכא דבגולגולת תלי רחמנא, והקשו האחרונים הניחא לרש"י דמפרש שם נטרף היינו נהרג בתוך ל' הילכך שפיר תירוצו של הגמרא, כדפירש רש"י לשיטתו שאני תרי גולגולת דבהא תלי רחמנא ואם תרי איתא חייב ליתן פעמים, ולא קשה מהקרא דאך חלק דממעט רק נהרג בתוך ל' אבל תרי גולגולת הא השתא מיהא לא מיית, אבל לר"ת דמפרש שם נטרף היינו דנעשה טריפה אעפ"י שחיה יותר מל' יום וכיון שיש לו שני ראשים היינו טריפה דכל יתר כנטול דמי, א"כ איך לפרנס תירוצא דגמרא, דבגולגולת תלי רחמנא הילכך נותן י' סלעים בעד כל גולגולת חמש, סוכ"ס אמאי פודה לגמרי הא הקרא דאך חלק מיעט את הטריפה ושתי גולגולת טריפה נינהו, לכן מסביר הטהרת הקודש וז"ל המתרץ שתירץ שאני גולגולת, צ"ל לפירש ר"ת