שלמי ירוחם נא

אבל איזה רבותא מצינו בהא דלקי. וי"ל לחדודי בעלמא דרבותא גדולה קמ"ל לפי מאי דקיימ"ל אין אדם לוקה ומשלם, דגם הרמב"ם ס"ל הכי בפ"ג מה' גניבה הלכה א', הוה אמינא גם בנ"ד כיון שע"י שמקדיש בפיו את הבע"מ למזבח חייב מלקות נפטר ממילא מתשלומי הקדש, כלומר דבידו לא להחזיר את הבע"מ להקדש, קמ"ל דאפי"ה נתקדשה ומחויב להחזיר להקדש, דהני מילי אין לוקה ומשלם היכא דאין הדבר בעין אלא דאיכא עליו חיוב תשלומין מנכסיו או מכיסו, אבל היכא דאיכא הדבר בעין שהקדישו לא אמרינן בכהאי גוונא קים ליה בדרבה מיניה, ועוד הא אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט ודמי כמאן דמסר כבר ליד הקדש, משוה"כ אעפ"י דלוקה נתקדשה, ועדיפא איכא למימר דדמי ממש להא דאיתא במס' ב"ק ע' ע"ב רבא אמר אתנן אסרה תורה אפילו בא על אמו, ואי תבעה לן קמן בדינא מי אמרינן ליה קום הב ליה אתנן, אלא אע"ג דכי תבעה ליה בדינא לא אמרינן זיל הב לה, כיון דכי יהיב לה הוה אתנן וכו' עי"ש ה"נ בנ"ד הא מיקרי כיהיב דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט הילכך לא אמרינן קילב"ם בהאי גוונא ודוק סימן יח פרק ב' מה' איסורי המזבח ה' ה'. בעל חמש רגלים או אין לה אלא ג' רגלים ה"ז מום, ע"כ. והנה כלשונו ממש איתא במתניתין בכורות דף מ' ע"א עי"ש, ואמר רב הונא על משנה זו, לא שנו אלא שחסר ויתר ביד, ופירש"י לא שנו דבעל ה' רגלים או ג' הוה מום ולא טריפה דביד לא שייך טריפות אבל ברגל טריפה נמי הוה דכל יתר כנטול דמי, ופירש"י ובהמה שניטלה ירך וחלל שלה נבילה, וקיימ"ל בבהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה טריפה וכו' עי"ש. אכן כל האי כללא דרב הונא כל יתר כנטול דמי לא נאמר אלא בבהמה לענין טריפות או בבהמת קדשים לענין מום, כלומר דוקא בבעלי חיים אבל לא לגבי ענינים אחרים, כדאיתא במס' זבחים י"ח ע"ב על ארבע כנפות כסותך ארבע ולא שלש, או אינו אלא ארבע ולא חמש, כשהוא אומר אשר תכסה בה הרי בעלת חמש אמור וכו' ותניא אידך ארבע ולא שלש ארבע ולא חמש, מאי לאו בהא קא מיפלגי דמר סבר יתר כמאן דאיתיה דמי ולא קרינא לה ארבע, ומאן דמחייב ס"ל יתר כמאן דליתיה דמי פירוש האי חמישי הוה כמאן דליתא וקרינא לה ארבע, חזינן דפלוגתייהו רק בהיתר גופיה אם הוה כמאן דאיתיה או כליתיה, אבל תרוייהו סברי דלא אמרינן בהכי יתר כנטול דמי וליהוי כמו ג' כנפות, אלמא מזה דכל דינא דיתר כנטול דמי אינו אלא בבהמה וכל בע"ח ולא לגבי דברים בעלמא. אולם בבהמה גופה נסתפקתי כבר בס' דברי ירוחם סימן נ"ב חלק יו"ד, אם כללא דרב הונא נאמר בכל איברים שבבהמה, כגון אף באבר כזה שאם ינטל ג"כ הבהמה כשרה, כגון יתר טחול בבהמה שאם ינטל הטחול כשר אמרינן ביתר טחול דכנטול דמי וכשרה מטעם דניטל הטחול כשר, או דילמא האי דינא דרב הונא אינו אלא באברים שאם ינטלו טרפה בהני הוא דאמרינן כל יתר כנטול דמי, אי משום דיתר הוה ג"כ מחלה של טריפות כניטל או דהלכה למשה מסיני דיתר כנטול נאמר רק באברים הניטלים דמיטרפא אבל באברים שאם ינטלו ג"כ כשר לא אמרינן בהו כל יתר כנטול, לפיכך אפשר לומר אם נמצאו ב' טחולים בבהמה כשר לאו משום דכניטל הטחול דמי, אלא פשוט דמכשרינן אף בשני טחולים, ונפ"מ לדינא אם נמצאו בבהמה שני טחולים ואחד מהן ניקב בסומכיה, אם מטעם נטול הרי ליכא שום טחול דאף הטחול הניקב בסומכיה כמאן דליתיה דמי וכשר, אבל אם נאמר דגבי אברים שאם ינטלו ג"כ הבהמה כשר לא אמרינן בהו כל יתר כנטול דמי, א"כ שני טחולים חשבינן להו כל הני תרתי כמאן דאיתנייהו וכיון דחד מנייהו ניקב בסומכיה הדין הוא דטריפה, והנה הצ"צ סימן צ"ח פסק שם בהדיא שני טחולים ואחד מהן ניקב בסומכיה טריפה, משמע דס"ל דבהני אברים הניטלים שכשר לא אמרינן בהו יתר כנטול אלא חשבינן להו כאיתנייהו עם היתר משוה"כ פסק שפיר דטריפה. ובכן חקירה זו יש ג"כ להסתפק בנ"ד לגבי מום בקדשים, כלומר אם נמצאו ג' ידים בבהמה דחשבינן למום אם המום הוא משום כל יתר כנטול והוה כמו שאין לה אלא יד אחת, או כיון דידים הא הוו לגבי טריפה לא מיטרפא אם ניטלו לא אמרינן בהו כל יתר כנטול דמי, והא דחשבינן ג' ידים למום היינו משום דג' ידים גופייהו הוה מום ולא משום דחשבינן כנטול, לפי"ז בע"כ לומר שהצ"צ סובר דג' ידים בבהמה הוה מום בקדשים משום יתר ולא משום נטול ויש לפשוט מהא דאיתא ברמב"ם פרק ב' מה' איסורי המזבח הלכה י"א וכן אם נמצא אחד מאיבריה הפנימיין חסר אעפ"י שאינה טריפה, כגון שנמצאת בכוליא אחת או שניטל