שלמי ירוחם מה

טמא, כרכו בסיב ובלעו ה"ז טהור, ופירש בזה הכסף משנה דכיון דחזרת מין מאכל הוא, מין במינו אינו חוצץ מה שאין כן בסיב, אלמא לכאורה דמין במינו הוה כגוש אחד דאי לא"ה אלא כמאן דליתיה דמי וכאוירא בעלמא אמאי יטמא הא לא נגע בגרונו אלא רק נכנס דרך אויר, אולם אכתי יש לומר לאידך גיסא דאמנם נכנס רק דרך אויר סגי בהכי לטמאו דלא בעינן נגיעה ממש וזוהי כוונת הרמב"ם דמדייק בלישניה אעפ"י שלא נגע כלומר רק ע"י אוירא בעלמא אפי"ה טמא, אבל אם כרכו בסיב הוה הפסק בין הנבילה לגרונו דאף ע"י אויר לא נגע כשר. גם אין להביא ראיה מהא דאיתא במס' זבחים דף כ"ד ע"א דיליף שם הגמרא דיני חציצה ברצפת עזרה מכלי שרת, מה כלי שרת לא יהא דבר חוצץ בינו לבין כלי שרת אף רצפה לא יהא דבר חוצץ בינו לבין הרצפה, ופירש"י שם דילפינן מכלי שרת של קבלת הדם דכתיב ולקח הכהן בעצמו של כהן, אבל התוס' פירשו דילפינן מבגדי כהונה דהני ג"כ מיקרי כלי שרת וכתיב בהו על בשרו שלא יהא חציצה בין בגד לבשר עי"ש, א"כ לפי שיטת התוס' הא אי אפשר לומר גבי רצפה אם מין במינו אינו חוצץ הוה כמו אויר בינייהו, דהא כיון דילפינן מבגדי כהונה איכא התם איבעיא בגמרא זבחים י"ט ע"א, נכנסה לו רוח בבגדו מהו שיחוץ, הרי מספקא ליה להגמרא לומר שיהא אויר המפסיק ג"כ פוסל, א"כ בכהאי גוונא גבי רצפה אם נאמר על גבי רגל חבירו דאינו חוצץ משום מין במינו, מאי אהני לן אם נאמר דרגל חבירו כמאן דליתא ורגל של העובד הוה למעלה סוכ"ס הרי מיפסל ע"י חציצה דאוירא בעלמא כמו בבגדי כהונה, אלמא בעל כרחך לומר דמין במינו שאינו חוצץ הוה משום דהוה כגוש אחד בלא שום הפסק אף דאוירא כדנתבאר. אך טעותא היא להוכיח מגמרא זו הכא, דהא דילפינן דין חציצה גבי רצפה הוא אם איכא חציצה בינו ובין הרצפה של עזרה, אולם אם אמרינן אויר עזרה כעזרה הרי שוב ליכא חציצה דהא גם למעלה מהרצפה קדוש כמו הרצפה, ואם הכהן העובד עומד על רגל חבירו ואמרינן דרגל חבירו כמאן דליתא ועומד באויר העזרה ג"כ כשר, דלא בעינן עומד דוקא על הרצפה דהא למעלה מהרצפה ג"כ מיקרי עזרה דחדא קדושה היא, ואם ילפינן חציצה גבי רצפה מבגדי כהונה, היינו באופן דהחציצה איכא בינו ובין הרצפה או בינו ובין אויר עזרה, דזאת יצוייר דעומדין רגליו על גבי אינו מינו, דאיכא חציצה גמורה בינו ובין הרצפה ובין אוירו של רצפה, דאוירא של רצפה עזרה אינו קדוש אם איכא חציצה ממש בינו לבין הרצפה, דכי אמרינן אוירה של רצפת עזרה כעזרה, אם ליכא חציצה ממש בינו לבין הרצפה כדבארתי, אבל אם איכא חציצה על הרצפה אין עולה הקדושה למעלה באויר העזרה דהא החציצה מפסקת ודו"ק. לכן נ"ל להביא מהא דאיתא במס' בכורות דף ט' ע"א במתניתין חמורה שלא בכרה וילדה שני זכרים נותן טלה אחד לכהן. ומפרש הגמרא דאתיא כרבנן דסברי אי אפשר לצמצם, ופריך ורבנן לימא קא סברי מקצת רחם מקדיש דאי כוליה רחם מקדיש נהי דאי אפשר לצמצם חציצה מיהא איכא, אמר רב מין במינו אינו חוצץ כלומר כיון דמין אחד הוא הרי איכא כוליה רחם עי"ש, אלמא מהתם דחשבינן מין במינו כגוש אחד הילכך הוה כמו דנגע בכוליה רחם ומיקרי פטר רחם, דאי לא תימא הכי אלא חשבינן כמאן דליתא החציצה רק אוירא בעלמא, הא תיקשי שוב דליכא כוליה רחם דרק מקצת נגע ברחם והשאר רק ע"י אויר, דבכהאי גוונא דנגיעה היתה רק ע"י אוירא ספוקי מספקא ליה להגמרא אם מיקרי פטר רחם, כדאיתא במס' חולין בעי רב אחא נפתחו כותלי בית הרחם מהו, אויר רחם מקדיש והא איכא או דילמא נגיעת רחם מקדיש והא ליכא, ומדניחא ליה להגמרא בהכי דאמרינן לרבנן כוליה מקדיש, שמע מינה דמין במינו שאינו חוצץ מיקרי גוש אחד ומיקרי כוליה רחם. והנה התוס' שם ד"ה מין ממינו הקשו וז"ל תימא בפרק בהמה המקשה דף ע' בעי כרכתו אחותו והוציאו מהו, י"ל הכא מקצת פנוי איכא למימר טפי במינו אינו חוצץ עכ"ל, והקשה שם הרי"ט אלגזי וז"ל אין טעם כלל בחילוק זה, דכיון דאמרינן דכוליה רחם בעינן מה לי מקצת פנוי או כולו פנוי עי"ש, אולם לפי"ד יש להסביר דאם נגע במקצת רחם נגיעה ממש אז אעפ"י דהשאר איכא חציצה של מין במינו מיקרי דנגע בכל הרחם דהא חשבינן כגוש אחד ומחובר יחדיו, אבל היכא דכרוך כוליה ולא היתה שם נגיעה אף במקצת אז לא שייך למימר דנגע בכוליה, דהניחא אם נגיעה היתה במקצת ממש בהרחם דיינינן את השאר ע"י מין במינו כגוש אחד ולא הוי חציצה, אבל אם אף במקצת לא נגע אז לא דיינינן בהכי דין חציצה כי אם כמו בתוך אוירא בעלמא, משוה"כ מפרשי התוס' דשאני בין מקצת פנוי לבין כולו פנוי עוד הקשה שם וז"ל איכא למידק מההיא דאמרינן